פסק-דין בתיק א 47812/06

מונחת בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות מכח סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") ומכח תקנה 101 א (3) לתקסד"א, התשמ"ד - 1984.

ביום 17.08.06 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח מכח פוליסה לביטוח חיים.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 24.02.01'.

טענת הנתבע :

סעיף 31 לחוק קובע כי :

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

תקופת ההתיישנות של 3 שנים היא ממועד קרות מקרה הביטוח ועד למועד הגשת התביעה לביהמ"ש {ראה: רע"א 5423/91 ב רבארה ג'רייס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3)441}.

ההלכה המחייבת לעניין המועד הקובע את תחילת מרוץ ההתיישנות הינו מועד קרות התאונה {ראה: רע"א 1395/00 אהוד צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פדאור (לא פורסם) כס(2) 628, להלן: "הילכת צפריר"}

משהוגשה התביעה בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד קרות התאונה, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

יתרה מכך ולמעלה מן הצורך, התובע הגיש כנגד חברת הביטוח סהר תביעה עפ"י חוק הפלת"ד בגין תאונת הדרכים נשוא תביעה זו ביום 08.08.02.

הגשת כתב התביעה בתיק הפלת"ד מעידה, כי בכוונותיו של התובע נתגבשו כבר אז, ואי הגשת כתב התביעה כנגד הנתבעת באותו מועד יש בה כדי להצביע על מחדלו של התובע.

בתיק הפלת"ד נקבעו, בין היתר, כי נכויותיו של התובע לצמיתות בשיעור 10%  לצמיתות בתחום הנוירולוגיה לאחר שהתובע נבדק ביום 05.05.03' ובשיעור 2.5% בתחום האורטופדיה לאחר שהתובע נבדק ביום 30.04.03'.

אף ממועדים אילו ועד הגשת התביעה דנן חלפו למעלה משלוש שנים ועל כן דינה של התביעה להידחות.

עוד טוענת הנתבעת, כי נכותו הצמיתה של התובע בגין האירוע נשוא התביעה נקבעה ע"י המל"ל בהחלטתה מיום 08.08.02' (נספח ט' לבקשה). מכאן, שנכויותיו הנטענות של התובע התגבשו לכל המאוחר בשנת 2002, ומאחר וחלפו למעלה משלוש שנים עד הגשת התביעה דינה של התביעה להידחות.

טענות התובע :

הנתבעת איחרה המועד להגשת הבקשה דנן.

בדיון ק.מ. מיום 09.01.07' נקבע בהחלטה, כי הנתבעת תהא רשאית להגיש בקשה תוך 30 יום, ולמרות שניתנה אורכה בהסכמת התובע עד ליום 15.02.07 ובהחלטת ביהמ"ש ניתנה אורכה עד ליום 04.03.07', הבקשה הוגשה לתיק ביהמ"ש בפועל רק ביום 13.03.07'.

לבקשה לא צורף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות כמתחייב בתקנה 241(א) לתקסד"א.

לגופה של הבקשה, טוען התובע, כי הפסיקה קבעה הלכה לפיה המועד שנקבע בתחילת מרוץ ההתיישנות הינו מועד שבו נקבעה נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה.