פסק-דין בתיק א 47765/05

1.       התובע יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.2.03.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.

2.       הפגיעה

          א.       התובע איבד הכרה, נגרמה לו המטומה בקרקפת, שריטות בפנים וחתכים בברך שנתפרו.

                    התובע אושפז להשגחה ביחידת הטראומה במשך 6 ימים.

          ב.       התובע היה במעקב רפואי בקופ"ח, הופנה ל- 11 טיפולי פיזיוטרפיה בגין כאבי גב ורגל ימין.

          ג.        בדיקת סי.טי. של קרסול ימין, העלתה: "חשד לשבר קובואיד או זיז קדמי של הקלקניאוס?" שלא אומת.

          ד.      התובע היה באי כושר עד יום 31.7.03.

          ה.      בישיבת קדה"מ מיום 31.5.06, ויתר התובע על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה ועתר למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. עפ"י החלטתי מאותו יום: "אין ספק שהתובע נפגע בראשו ועל פי סיכום המחלה אף איבד הכרתו לפרק זמן קצר. אלא שראשית הראיה הנדרשת, ולו גם הדלה, נדרשת לא רק לעצם הפגיעה, אלא גם להוותרות נכות לצמיתות. התובע מצביע אומנם על מסמכים בודדים בפערי זמן גדולים המתייחסים לחבלה בראש, אך אין ולו בדל ממצא ו/או טיפול בתחום זה. המסמכים המפנים לטיפול פסיכולוגי, מבלי שברור אם נעשה בהם שימוש, אינם רלבנטיים, בהעדר בקשה למינוי מומחה בתחום זה".

          ו.       על החלטתי כאמור שלא למנות מומחה הוגשה בר"ע לביהמ"ש המחוזי אך נזנחה ע"י התובע.

          ז.       לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה.

3.       נזקים

          א.      הפסדי השתכרות

                   1)       לטענת התובע, עובר לתאונה עבד בחב' טכסטיל בשם "מילנו עניבות" וכמשגיח כשרות במסעדה ואולם ארועים במגדלי עזריאלי.

                             התובע המציא תלושי שכר מחב' "מילנו עניבות" רק עד 10/02 למרות שהתאונה ארעה בסוף 2/03 ולא המציא תלושי שכר או אישור על עבודתו הנטענת כמשגיח כשרות.

                             בנסיבות אלה, כדין טען ב"כ הנתבעות כי לא הוכחו עבודתו של התובע סמוך לתאונה וגובה השתכרותו.

                             התובע לא טרח להגיב על טענה זו, למרות החלטתי מיום 13.5.07 ועל כן לכאורה דין הדרישה בראש נזק זה להידחות.

                   2)       מאידך, גם הנתבעים מצאו לנכון להציע פיצוי גלובלי, ומאחר ועסקינן בפס"ד על דרך הפשרה, נראה לי לנכון לפצותו עבור תקופת אי הכושר בסך 15000 ש"ח.