פסק-דין בתיק א 47712/03

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

התובע יליד 5.1.70, טוען בתביעתו כי ביום 23.4.01 בעת שנהג ברכבו, הגיח לפתע אוטובוס, אשר נהגו לא שם ליבו לכביש ופגע ברכבו של התובע. ממקום התאונה פנה התובע לביה"ח איכילוב, נבדק וקיבל 3 ימי מחלה, והמשך מעקב בקופ"ח.

התובע טוען עוד כי לפני התאונה הוא היה בטיפול בגין פריצת דיסק והתאונה החמירה את מצבו ונקבעה לו תקופת אי כושר בת 206 ימים, מיום 23.4.01 ועד ליום 15.11.01.

הנתבעת הכחישה את עצם קיום התאונה.

המומחה הרפואי שמונה ע"י ביהמ"ש בתחום האורטופדי ד"ר אהרון צ'צ'יק חווה דעתו כי :

" מצבו הנוכחי הינו תוצאה של מצב קודם "

בתשובות לשאלות הבהרה הוסיף :

"לא מצאתי כי התאונה החמירה את מצבו, כמו כן החומר הרפואי שהיה בידי נמשך עד סוף שנת 2001 במשך תקופה זו היו לו אישורי מחלה.

גם אם הייתה נכות זמנית אינני מוצא מקום ליחסה לתאונה. "

השאלה הראשונה שיש להכריע בה היא האם אמנם אירעה תאונה ?

התובע, בתצהיר עדותו הראשית, העיד על נסיבות אירוע התאונה.

עפ"י האמור בתצהירו הוא נהג ברכבו ברח' ז'בוטינסקי ברמת-גן, בסמוך למכון מור מכיוון מזרח למערב, הכביש היה עמוס ובעת שעמד בפקק במסלול הימני והמתין לנסיעה התנגש בו מאחור אוטובוס של חברת "דן". התובע הסיט את רכבו הצידה ע"מ שיוכל לבדוק אם נגרם נזק. התובע יצא מרכבו, בדק את אחורי הרכב במקום בו פגע בו האוטובוס וראה את הפגוש האחורי של הרכב מכופף ופגוע כתוצאה מהתאונה. התובע החל לצעוד לכיוון תא הנהג כדי להוציא דף ועט לרישום פרטי האוטובוס, שכן הוא הבחין שהאוטובוס המשיך בנסיעתו ולא עצר, אלא שהתובע, לטענתו, נתקף כאבים בראש ובצוואר והוא נאלץ להתיישב בתא הנהג, בינתיים התרחק האוטובוס והתובע לא ראה את האוטובוס ולא רשם את מספר הרכב. לאחר מכן פנה לביה"ח איכילוב.

התובע נחקר על האמור בתצהירו. התובע נשאל מדוע פנה למשטרה רק בחודש דצמבר 91, דהיינו לאחר כ-8 חודשים ממועד התאונה, והשיב כי סבל מכאבים והיה מרוכז בנושא הטיפול הרפואי. רק לאחר שקיבל תזכורת מביה"ח איכילוב על התשלום, הוא פנה למשטרה.

התובע לא פנה לחברת הביטוח כי הנזק היה קטן. אין הוא זוכר מה היה סכום ההשתתפות העצמית עפ"י הפוליסה. הוא תיקן את הרכב ושילם במזומן ללא חשבונית. הרכב היה די חדש והיה רכב ספורטיבי.

התובע אינו זוכר כמה מכוניות עמדו לפניו ברמזור ואת המרחק שלו מהצומת. האוטובוס פגע ברכבו של התובע באופן ישר מאחוריו ולא באלכסון, כאשר ארעה התאונה התובע, עפ"י עדותו, המשיך בנסיעה ופנה ימינה למפרץ חניה, אך הרכב הפוגע המשיך בנסיעה. ברגע שהוא יצא מהרכב הוא ראה את האוטובוס הפוגע, שהיה של חברת "דן", אך לא ראה את מס' קו הנסיעה. כאשר התובע יצא מהרכב לראות מה אירע לרכב, האוטובוס כבר התרחק.

התובע אף פעם לא פנה לחברת "דן" לאחר התאונה.

למרות שלא קיבל משכורת במשך מספר חודשים, לא מצא התובע לנכון לאסוף ראיה בדבר הפגיעה ברכב ואף לא קבלה על התיקון.

מטעם הנתבעת העיד מר איתן מרגולין, שהינו סגן מנהל מחלקת ביטוח בחברת "דן". עד זה העיד כי לא נתקבלה כל הודעה על הפגיעה. מחובת נהג החברה להודיע על כל תאונה.

למעט עדותו של התובע ודיווח בחדר מיון כי נפגע ע"י אוטובוס, אין כל ראיה שתתמוך בגרסת התובע, שהוא עדות יחיד.

נסיבות המקרה, לפי עדותו של התובע, אשר הינו בעל השכלה אקדמית חלקית, כי האוטובוס פגע ברכבו מאחור באופן ישר, וכי לא שם לב לפרטי האוטובוס וכי ירד ממכוניתו לקחת כלי כתיבה, אך האוטובוס המשיך בדרכו, אין בהן היגיון.