פסק-דין בתיק א 47638/05

זוהי תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם למכונית  בתאונה מורכבת, שבה היו מעורבות מכוניות אחדות.  התובעת ביקשה להסתמך על פסק-דין פלילי מרשיע נגד הנתבע 1, אף שפסק-הדין ניתן כנראה ללא שנשמעו ראיות ובלי שהנאשם השתתף בהליך. ביום 6.11.06 התרתי להביא ראיות לסתור אותו פסק-דין ובהמשך נשמעו ראיות לא  מעטות. איגור מייבורודה הורשע בגין מערכת עובדתית שפורטה בכתב אישום כדלקמן: הוא נסע אחרי הנתבע 3 (מר בוארון) שנסע בעקבות מכונית שבה נהג שמעון פדלון (שאותה ביטחה התובעת).  מכוניתו של מר פדלון היתה מעורבת בתאונה עם מכונית נוספת, ואילו מר מייבורודה,  בחוסר זהירות התקרב למכוניתו של מר בוארון והדף אותה על מכוניתו של מר פדלון. אציין כבר כעת, שלאור הראיות ששמעתי, זהו - לכל היותר - תיאור חלק מהתאונה.

עדות מר פדלון הותירה על שומעיה רושם רב בשל סגנונה. אם מזקקים את תוכן הדברים מביטויי הכעס (כלפי המבטחת שלדעתו קיפחה אותו בפיצוי) ומעילגות הלשון, נותרת תמונה ברורה למדי של ההתרחשות שנחרטה בזכרון העד. התאונה קרתה בליל ראש השנה האזרחית החדשה. שמעון נסע בנתיב האמצעי משלושה בנתיבי איילון במכונית ב.מ.וו. חדשה. מכונית "חתכה אותו", נתנה לו "מכה", הוא בלם, נזרק למעקה שמאלה, מכוניתו נפגעה והסתובבה ימינה עד שנעצרה מול התנועה. הוא יצא מהמכונית, ניגש לדלת הנוסעת כדי לחלץ אותה מהמכונית ואז נפגעה מכוניתו פגיעות נוספות - בלשון רבים. הראשונה חזיתית ואחריה  פגיעות (שוב בלשון רבים) נוספות.  בגרסה שנתן עד זה במשטרה 4 שנים קודם, היו הפרטים מדויקים יותר. המכונית שעקפה אותו ופגעה בו היתה מסוג אלפא והיא נסעה בנתיב הימני, לאחר שהיא ומכונית נוספת "שיחקו" על הכביש. מיד אחרי שיצא ממכוניתו התנגשה בה מכונית מאזדה ומיד אח"כ נפגעה המאזדה על-ידי מכונית נוספת שפגעה בה.

נהג המונית משה רון אלשטיין ראה את התאונה. עדותו ניתנה ברצון ובפרטים רבים. בתצהירו מסר, שבאותו לילה נסע בנתיבי איילון והבחין בשתי מכוניות פרטיות שנהגיהן משתוללים על הכביש. אחת מהן היתה מאזדה לבנה והשניה היתה כהה. שתי המכוניות השתוללו על הכביש תוך סטיות ועקיפות ומאחת מהן הושלך בקבוק שהתנפץ על קיר מימין. העד הבחין ששתי המכוניות הללו עקפו את מכונית הב.מ.וו., הרכב הכהה עקף את הב.מ.וו. מימין פגע בצד הימני הקדמי שלו וברח. הב.מ.וו. הסתחררה ומיד אחר-כך פגעה בה גם המאזדה הלבנה.  בין שני האירועים חלפו 4- 5 שניות (כך אמר בחקירתו הנגדית) בו זמנית היא נפגעה מאחור על-ידי רכב נוסף. בעדותו בבית המשפט הוסיף העד פרטים אלה: הוא סבור ששתי המכוניות (הכהה והמאזדה) "היו יחד" כי ראה  שמעבירים בקבוק ממכונית למכונית תוך כדי נסיעה כאשר גופם של מעבירי הבקבוק מחוץ למכונית. העד לא ידע להסביר את שנכתב בתצהירו באשר לרכב שלישי שהיה  מעורב בתאונה. לעומת זאת הסביר שגם במכונית האדומה וגם במכונית הלבנה היו נוסעים בעת התאונה.  הוא עמד על כך שהמכונית הלבנה הגיעה בנסיעה רצופה ופגעה במכונית הב.מ.וו. ואין זה נכון שהיתה בעמידה שניות אחדות לפני שנפגעה מאחור. בהמשך חקירתו נזכר העד שבתאונה היה מעורב רכב נוסף, מתוצרת הונדה. כמו כן ציין שלדעתו  עצר הב.מ.וו. בשל נוכחות ואן על השוליים.

הנתבע 3, מר בוארון, העיד שנסע במהירות 80 קמ"ש ופתאום ראה את מכונית הב.מ.וו. מולו עם הפנים אליו באלכסון כשהיה במרחק של 20 מ' ממנה כשפנסיה דולקים. הוא חשב להמלט,  "פמפם" בבלמים האט ועצר כ-2 מ' מהמכונית. חלפו 2 שנות ואז נפגעה מכוניתו מאחור הוא "איבד שליטה" ונכנס בדלת הנוסע של הב.מ.וו.  בהמשך עדותו הסביר העד שירד למהירות של 60 קמ"ש  בעת שהבחין במכונית העומדת מולו. הוא לא ראה מכונית אדומה, לא ראה דבר חריג בכביש עד שהתנגש במכונית הב.מ.וו. ובודאי שלא השתתף בעצמו בהשתוללות על הכביש.

הנתבע 1, איגור מייבורודה לא העיד, לדברי עו"ד אייזנברג, כנראה עזב את הארץ. מכיוון שכך אתעלם מהתצהיר שהוגש ושעליו לא נחקר ומעדותו במשטרה.

הנזקים: במכונית שביטחה התובעת נזק שחייב הכרזתה כאובדן מוחלט. בצילומים רואים פגיעות נרחבות בחזית ופגיעות צד. במכוניתו של מר בוארון נגרם נזק כבד מאחור ונזק פחות מזה בחלקה הקדמי. במכוניתו של מר מייבורודה נגרם אובדן מוחלט עקב נזק חמור מאוד בחזית.

הצדדים הגישו סיכומיהם המרתקים בכתב ובית המשפט מודה להם על מאמציהם להבהיר תאונה שעובדותיה אינן ברורות כלל ועיקר.

ניתוח הראיות:

מעדות מר פדלון ברור לחלוטין שהסיבה הראשונה לתאונה היתה פגיעה שנפגעה מכוניתו מימין על-ידי מכונית שעקפה אותה. פעמיים אמר בבית המשפט שלבלימתו (ולאיבוד השליטה) קדמה מכה וכך גם העיד במשטרה. גם מר אלשטיין העיד על אותה פגיעה. הטענה בסיכומי הנתבע 3 שמכוניתו של מר פדלון  סטתה עקב הבלימה בלי שכלל נפגעה ע"י הנהג האלמוני, אינה נכונה. בעקבות אותה פגיעה ראשונה סטתה מכונית הב.מ.וו. של מר פדלון אל הגדר משמאל ונחבטה בה. כל ניסיון לאמוד את היקף הנזק שגרמה אותה פגיעה (או לבודדו מתוך מכלול הנזק בחזית המכונית) יהיה ספקולציה. מר  פדלון עצמו לא יכול היה למיין את הנזקים ולומר מה מנזקיו ניתן לייחס לפגיעה הראשונה. גם אם היה מעיד בענין זה, נראה לי שלאור הנסיבות שבהן היה שרוי, היה עלי להזהר בעדותו מאוד. נתון אחד עולה מעדותו של מר בוארון דווקא: כשעמדה מכונית הב.מ.וו. בסוף המהלך כשפניה בניגוד לכיוון התנועה, היו פנסיה הקדמיים דולקים. נדמה שהדבר נותן אינדיקציה לפגיעה קלה יחסית עקב שתי הפגיעות הראשונות (מהמכונית העוקפת ומהמעקה).

בעקבות הפגיעה במעקה משמאל הסתובבה מכוניתו של מר פדלון ימינה ונעמדה על הכביש בניגוד לכיוון התנועה. ברור שעברו שניות אחדות עד שנפגעה שוב - מר פדלון הספיק לצאת מהמכונית להקיף אותה, לגשת לדלת הנוסעת שלצידו ולהאבק בה מפני שנתקעה. כל זה גוזל זמן ניכר, שבו עמדה מכוניתו של מר פדלון כשפנסיה הקדמיים הדולקים מזהירים כל מי שהתקרב למקום ועיניו פקוחות שדבר מה מוזר ומסוכן מתרחש על הכביש. נהג עירני הנוהג במהירות סבירה, אמור היה להבחין בשלב זה בסכנה ממרחק ולעצור. מר פדלון עצמו העיד על רצף של פגיעות בזו אחר-זו. מר אלשטיין העיד שראה את מכונית המאזדה הלבנה פוגעת במכונית הב.מ.וו. בנסיעה רצופה, לאחר 4 - 5 שניות. מעדותו של מר פדלון ברור שהמכונית שפגעה במכוניתו כשכבר היה מחוץ לה הגיעה למקום  בנסיעה רצופה ולא היתה ב"עמידה" כשמכונית נוספת פגעה בה. עדותו של מר בוארון בענין זה אינה ראויה לאמון. המספרים שציין, לא רק שעברו "שינויים והתאמות" במהלך עדותו, אלא שהם אינם יכולים לשקף את האמת. מי שנוסע במהירות 80 קמ"ש עובר 22 מ' בשניה. מי שנוסע 60 קמ"ש עובד 16.66 מ' בשניה. לדברי מר בוארון הוא נסע באחת ממהירויות אלה, כשהבחין במכונית ב.מ.וו. עומדת מולו על הכביש. הוא בלם בנחת תוך "פמפום" הבלם (מה שגוזל זמן נוסף), נעצר בבטחה במרחק של 2 מטרים מהמכונית שמולו ורק אז נפגע מאחור ונהדף עליה. בהתחשב בכך שזמן התגובה הנדרש לראשית תהליך העצירה נמשך לפחות שניה (וזה בתגובת חרום) ואז רק מתחילה המכונית להעצר (תהליך שידרוש מטרים לא מעטים נוספים) ברור שעדותו של מר בוארון אינה יכולה להיות נכונה. אכן, גם מדברי מר פדלון וגם מדברי מר אלשטיין ברור שמכוניתו של מר בוארון הגיעה למקום בנסיעה רצופה ופגעה בעוצמה גדולה במכונית הב.מ.וו.  אין לי ספק שמר בוארון התנגש במכוניתו של מר פדלון מפני שנהג באופן רשלני, אם מפני שנסע הרבה יותר מהר  מכפי שאמר, ואם מפני שנהג בחוסר  עירנות ואיחר להבחין בסכנה שלפניו.

ממכלול העדויות ששמעתי, ברור למדי שמכוניתו של מר מייברודה הצטרפה לתאונה שכבר התרחשה קודם - וזאת (כנראה) בניגוד למה שנטען בכתב האישום  שהוגש נגדו. בהתחשב בהיקף הנזק במכוניתו, נראה שהוא כלל לא הספיק לנקוט באמצעי זהירות כלשהם נוכח הסכנה שלפניו והדבר מלמד על התרשלותו. ובכך תרם להתרחשות הנזק.

נראה שמר אלשטיין טעה כשסבר שמכוניתו של מר בוארון היתה ה"שותפה" להשתוללות של האלפא האדומה. אם היה במכוניתו של מר בוארון נוסע  אשר "העביר בקבוק" דרך החלון - מן הסתם לא היה חגור בעת התאונה. כיצד לא נפגע וכיצד לא תועדה נוכחותו במקום? יתכן שסיבת הטעות היא החלטתו "לשמור מרחק" מהמכוניות המשתוללות. בכל ענין אחר, עדותו של עד זה מהימנה לגמרי. את עיקר תיאור התאונה הוא תיאר במדוייק והוא ללא ספק, מתבונן חף מפניות ומאינטרס שראה את התאונה מתרחשת לנגד עיניו.

המסקנות:

נהג אלמוני פגע במכוניתו של מר פדלון תוך כדי עקיפה, פגעה בה וגרם לה לסטות, להתנגש במעקה הבטיחות, להסתובב ימינה ולהעצר על הכביש בניגוד לכיוון התנועה. מיד אחר-כך, וברצף נפגעה המכונית פעמיים. פעם אחת על-ידי מכוניתו של מר בוארון ופעם נוספת, אולי במישרין על-ידי מכוניתו של מר מייבורודה ואולי בשנית על-ידי מכוניתו של מר בוארון שנפגעה מאחור ע"י מכוניתו של מר מייבורודה. מדובר ברצף אירועים מהיר מאוד, שההפרש ביניהם היה שניות בודדות. מר פדלון לא נושא באחריות כלשהי לאף אחד משלבי התאונה. כל אחד משלבי האירוע היה תוצאה של מעשה רשלני וכל אחד מהשלבים הכשיר את הקרקע לשלב הבא. הנזק שנגרם למכוניתו של מר פדלון גדול מאוד. עדי הראיה לא יכלו לספק מידע ברור אילו נזקים נגרמו בכל אחד משלבי התאונה. השמאי, בודאי שלא יכול היה לעשות זאת במקומם - מדובר בעדות עובדתית על נסיבות התאונה ולא בענין של מומחיות בהערכת הנזק. לא ניתן כעת למיין את נזקי התובעת ולייחס אותם ספציפית לכל אחד ואחד משלבי האירוע. כך גם לא ניתן לקבוע איזה מהמעוולים גרם למכונית את הנזק  שגרם לחציית סף הנזק שחייב את השבתתה. נזק זה נגרם כתוצאה מתרומתם המצטברת של כמה וכמה מעוולים, שרק שניים מהם זוהו.

הכלל הוא, שכאשר כמה מעוולים חוברים יחד לגרום נזק, נושא כל אחד מהם במלוא הנזק הכולל והניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהם בגין כל נזקו. אם לא  ניתן לייחס חלקים ספציפיים באחריות לכל אחד המעוולים הם נושאים בה בחלקים שווים.

לאור זאת אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 212,848 ש"ח  הנושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13.9.05 וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ, שכר עדים שנפסק והאגרה ששולמה. בחלוקה בין הנתבעים עצמם ישאו הנתבעים 1- 2 מצד אחד והנתבעים 3-4 מצד שני, בחלקים שווים בסכומים שנפסקו.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן בהעדר הצדדים, היום 22 ביוני 2008, י"ט בסיוון התשס"ח.

ירון בשן, שופט