פסק-דין בתיק א 47617/01

א. העובדות

התובעת, ילידת 1955, נשואה ואם ל-4 ילדים, נפגעה ביום 6.8.93 מרכב שנהג בו הנתבע 1, המבוטח ע"י הנתבעת 2, בצומת הרחובות שד' ששת הימים ולוס אנג'לס באילת ( להלן:"תאונת הדרכים"). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת החבות. המחלוקת נסבה על שיעור הנכות הרפואית והתפקודית ועל גובה הנזק.

התובעת אשר נפגעה באורח קשה, הובהלה ממקום התאונה לבית חולים "יוספטל" ובעקבות חבלות בכל חלקי גופה אושפזה במחלקה האורטופדית עד ליום 15.8.93.

כתוצאה מהחמרה במצבה, עקב כאבי גב תחתון אשר הקרינו לרגל ימין, אושפזה התובעת שוב ביום 29.11.93 עד ליום 8.12.93.

בבדיקת סי.טי של עמוד שדרה מותני שבוצעה לתובעת ביום 21.12.93 אובחנה פריצת דיסק אחורית מרכזית - ימנית בגובה 5L-4L עם לחץ על השק התקאלי. התובעת קיבלה זריקה אפידוראלית צווארית. דא עקא שגם לאחר קבלת הזריקה לא חל שיפור במצבה ועל כן, לאחר בדיקת MRI בה אובחנה פריצת דיסק 6C-5C הופנתה למרפאה נוירו-כירורגית.

לאחר אשפוזים חוזרים ונשנים בבי"ח "יוספטל" עברה התובעת ביום 3.7.94 ניתוח למינקטומיה ודיסקטומיה בגובה חוליות 5L-4L.

במצבה של התובעת וסבלה לא חל שיפור ועל כן ביום 15.5.97 עברה ניתוח נוסף לקיבוע חוליות 5L-4L ע"י מתכת ושתל עצם. במהלך הניתוח נוקב וריד Common Iliac מצד שמאל, בוצעה פתיחת בטן והוריד נקשר. גם לאחר ניתוח זה לא מצאה התובעת מזור לכאביה ואושפזה שוב ביום 19.6.97, ולאחר מכן הועברה למחלקת שיקום נפגעי עמוד שדרה בבי"ח "לוינשטיין".

עקב כאבים קשים בגב התחתון אשר הקרינו לרגליים, הופנתה התובעת פעם נוספת בשנת 1998 ליחידה לניתוחי עמוד שדרה של בי"ח "מאיר" לצורך הזרקה אפידוראלית, אך הטיפול בוטל כיוון שנדרש להפסיק מתן קומדין על רקע DVT קשה ממנו סבלה התובעת; ואכן בבדיקת דופלר ורידים מיום 14.10.98 נמצא בצד שמאל טרומבוס חלקי לאורך כל וריד האיליאקה ושאריות טרומבוס לאורך כל הורידים ברגל, וכן אי ספיקה עמוקה של הוריד ה- Popliteal, כתוצאה מכך הגפה השמאלית התחתונה הייתה בצקתית וכאובה וטופלה באמצעות גרב אלסטית. בעקבות נפילתה ביום 27.10.98 שוב אושפזה התובעת במחלקה האורטופדית של בי"ח "יוספטל" ואובחן כי נגרם לה שבר דחיסה של חוליה 1L.

בשנת 1999, נוכח סבלה הרב של התובעת, הוצעה לה השתלת אלקטרודות לגריה חשמלית של חוט השדרה או ניתוח נוסף לצורך קיבוע אחורי של החוליות.

גם בשנת 2000 המשיכה התובעת להתייסר והוצעה לה השתלת משאבה להזלפה אפידוראלית וביום 5.11.00 אושפזה לצורך ביצוע FACET BLOCK למפרקים הבינחולייתיים בגובה מ- 2L עד 1S. גם טיפול זה לא היטיב עם התובעת.

בשנת 2003 עברה התובעת ניתוח עקב התפתחות "אצבע הדק" באגודל ימין.

בעקבות  התאונה, קבעה הועדה הרפואית של המל"ל ביום 25.6.95 כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 19%. בעקבות החמרה במצבה קבעה ועדה רפואית לעררים כי מיום 31.10.99 נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 48.97%, לפי הפירוט כדלקמן:

30% בגין פקקת ורידים מפושטת מלווה בכיחלון קשה ובבצקת בגפה השמאלית התחתונה.

10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

10% בגין צלקות בבטן, במפשעה ובגב התחתון.

קביעתה של הועדה הרפואית מהווה קביעה על פי דין בהתאם לס' 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( להלן:"החוק").

ב. הנכות התפקודית

ב.1.     בתצהיר עדותה הראשית (ת/3) העידה התובעת כי מאישה מלאת מרץ אשר עבדה בבית ומחוצה לו, חדלה לעבוד וכי היא נזקקת לעזרה בכל פעילויותיה בבית ומחוצה לו. עזרה זו ניתנת לה על ידי בני משפחתה הסועדים אותה ועוזרת בית אשר עובדת אצלה 3 פעמים בשבוע. כך גם חזרה והעידה לפניי (פרוט' מיום 20.10.03, עמ' 18 ש' 21-17).

            ראיתי את התובעת והתרשמתי ממהימנותה ומכנות דבריה. חקירתה הנגדית בכל הנוגע לקשייה התפקודיים ומגבלותיה לא הופרכה.