פסק-דין בתיק א 47548/06

מבוא

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 83,507 ש"ח.

2.         התובעת היא חברה שמפעילה מסעדה בשם "ספגטים" בעיר נתניה ( להלן: "המסעדה"). הנתבעת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק של תקרות אקוסטיות.

3.         על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש מרץ 2003, במהלך בניית המסעדה, רכשה התובעת מאת הנתבעת אריחי תקרה מסוג "סקוורליין" ( להלן: "האריחים") לשם התקנתם בתקרת המסעדה. לאחר התקנת האריחים, במועד שהתובעת אינה מציינת, החלה תופעה של הכתמה על גביהם, דבר שגרם למפגע אסתטי חמור. לפי חוות דעתו של האדריכל קובי ברבן, המומחה מטעם התובעת ( להלן: "המומחה ברבן"), יש צורך להחליף את האריחים כולם. לדבריו, מדובר ב- 528 אריחים. עלות תיקונו של הליקוי הינה 53,507 ש"ח. בנוסף, כך טוענת התובעת, ביצוע התיקון יחייב את סגירת המסעדה למשך יומיים, דבר שיגרום לתובעת נזק המוערך בסכום של 30,000 ש"ח. התובעת טוענת כי מוטלת על הנתבעת חבות חוזית ונזיקית בגין תופעת ההכתמה, וכי עליה לשפותה בגין נזקיה. מכאן התביעה.

4.         הנתבעת מכחישה את כל טענותיה של התובעת. לטענתה, התובעת רכשה ממנה 15 אריחים בלבד, ולא את כל 528 האריחים שהותקנו בתקרת המסעדה. על כן, לא מוטלת עליה כל אחריות בגין יתר האריחים. זאת ועוד, גם אם היה מדובר באריחים שנקנו מהנתבעת, הרי שלא התובעת היא שקנתה אותם, אלא קבלן שיפוצים שעבד בשירותה, כך שלא קיימת יריבות חוזית בין התובעת לנתבעת. לא קיימת גם יריבות נזיקית, שכן הנתבעת אינה היצרן של האריחים, אלא רק יבואן שלהם, אחד מני מספר יבואנים. הנתבעת גם טוענת כי לא ניתן להטיל עליה אחריות כלשהי בגין ליקויים שהתרחשו בחלוף שלוש שנים מרכישת האריחים, שכן היא לא התחייבה על מתן אחריות לאריחים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא הוכח כלל שקיים ליקוי באריחים, שכן תופעת ההכתמה עלולה היתה להגרם משורה של בעיות הקיימות ממילא במסעדה, כגון בעיית איוורור, לחות ונזילות שמן. לבסוף טוענת הנתבעת כי לא הוכח שתופעת ההכתמה קיימת ביותר מ- 12 אריחים. ממילא אין הצדקה להחליף את האריחים כולם, 528 במספר.

דיון

5.         השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא האם אכן נרכשו כל 528 האריחים מן הנתבעת.

הנתבעת טוענת, ובצדק, כי אין בידי התובעת ולו גם ראיה אחת המוכיחה כי האריחים כולם אכן נרכשו מן הנתבעת. הראיה היחידה הקושרת את הנתבעת לאריחים, מתייחסת ל- 15 אריחים בלבד. מדובר בחשבונית מס מיום 4.3.2003 שצורפה כנספח א' לתצהירו של ויקטור וקנין, מנהל התובעת ( להלן: "ויקטור").

            התובעת מודה כי מי שבפועל רכש את האריחים מאת הנתבעת היה קבלן מבצע בשם איציק כהן יזמות ניהול ובניה בע"מ, אך לא צירפה כל אסמכתא בכתב לכך, כגון, תעודת משלוח או חשבונית מס. בנוסף, התובעת לא טרחה לזמן לעדות את איציק כהן, על מנת שיאמת את הטענה לפיה האריחים כולם נרכשו אצל הנתבעת.

            מנגד, לא נסתרה טענתו של רוני עדי, מנהל הנתבעת ( להלן: "רוני"), לפיה  אריחים דומים מיובאים לארץ במקביל גם על ידי גורמים נוספים זולת הנתבעת (ע' 20 לפרוטוקול).

6.         חרף זאת, באתי לכלל מסקנה כי האריחים כולם אכן נרכשו אצל הנתבעת. מסקנה זו מבוססת על שלושה טעמים.

            הטעם הראשון נעוץ בכך שהנתבעת מסרה לתובעת ביום 18.3.2003, אישור לגבי עמידת התקרה בתקן אש. מדובר במסמך מודפס, המופנה אל התובעת, וזו לשונו:

            "          הנדון: תקן אש עבור תיקרת סקוורליין שהותקנה במסעדת ספגטים

            רצ"ב תקן אש עבור תיקרת סקוורליין שהותקנה במסעדת ספגטים לחומר אפ. אמ אקוסטית חסין אש בדרגות הרשומות בתו התקן לאש..."

            עינינו הרואות: האישור מתייחס לתקרה כולה, ולא רק ל- 15 האריחים שהנתבעת מודה כי נקנו ממנה.

            אמנם, רוני טען בעדותו כי מדובר באישור שהנתבעת מפיקה כדבר שבשיגרה גם למי שרוכש ממנה 15 אריחים בלבד (ע' 21 לפרוטוקול), אך אני מתקשה לקבל את גרסתו. אין זה סביר בעיני כלל ועיקר כי הנתבעת תטרח להפיק אישור כזה למי שרכש ממנה 15 אריחים בלבד. האישור על פניו אינו נחזה להיות אישור סטנדרטי, אלא במכתב שהודפס במיוחד לפי צרכיה של התובעת. המסמך נערך ביום 18.3.2003, בעוד ש- 15 האריחים נרכשו ביום 4.3.2003, וגם מטעם זה לא ניתן לומר כי בהכרח האישור מתייחס אך ורק לאותם 15 אריחים. יצויין כי הנתבעת לא זימנה לעדות את מי שהכין מטעמה את האישור, כך שהטענה כאילו מדובר באישור המתייחס ל- 15 אריחים בלבד, לא הוכחה. במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, סביר יותר להניח כי מי שהפיק את האישור מטעם הנתבעת, עשה כן הואיל והתקרה כולה נרכשה מאת הנתבעת, מאשר להניח כי אישור כזה הופק בגין 15 אריחים בלבד. מסקנה זו גם מתיישבת עם לשונו של האישור, המדברת על התקנת התיקרה, ולא על התקנת 15 אריחים.

            הטעם השני המוביל למסקנה שהאריחים כולם נרכשו אצל הנתבעת הוא שאין הגיון להניח כי התובעת תפנה דווקא לנתבעת לשם רכישת 15 אריחים, אם את כל יתר 513 האריחים, היא רכשה אצל יבואן אחר. אם אכן יתר האריחים היו נרכשים מיבואן אחר,  סביר להניח כי התובעת היתה פונה לאותו יבואן לשם רכישת 15 האריחים הנותרים כדי למנוע מצב של הבדלי סדרות ייצור וגוונים.

            הטעם השלישי המוביל למסקנה זו הוא שרוני הסכים להגיע למסעדה, כאשר הועלו התלונות בקשר לאריחים, כדי להתרשם מתופעת ההכתמה במו עיניו. אני מתקשה להאמין שהוא היה טורח לעשות כן אלמלא נרכשה מהנתבעת כמות משמעותית של אריחים.