פסק-דין בתיק א 47522/05

מבוא

1.         בפניי תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום סך של 501,951 ש"ח.

2.         ביסודה של התביעה עומד הסכם קומבינציה מיום 27.5.1990 ( להלן: "הסכם הקומבינציה") שנכרת בין התובעת 3, בעלה המנוח מרדכי הריס ז"ל והמנוח יוסף זמר ז"ל ( להלן: "בעלי הקרקע"), לבין הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת"). הנתבעים 2 ו-3 ערבו להתחייבויות הנתבעת לפי הסכם הקומבינציה. על פי הסכם הקומבינציה מכרו בעלי הקרקע את זכויותיהם בחלקה 187 בגוש 6167 ( להלן: "המגרש") לנתבעת. במגרש היתה בעלת זכויות נוספת, גב' אהובה ענני ז"ל, שהחזיקה חנות מכולת בבנין אשר על המגרש.  התובעים 1 ו-2 הם יורשיו של המנוח יוסף זמר ז"ל.

ביום 26.10.1999 הגישו יורשותיה של ענני ז"ל תביעה כספית בבית המשפט המחוזי נגד מספר נתבעים, ובהם בעלי הדין שבפניי (ת.א. 2781/99). ביום 11.2.2004 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט ישעיה) את התביעה וחייב את התובעים שבפניי לשלם ליורשות ענני ז"ל סכום כולל של 366,951 ש"ח, אשר גם שולם בפועל ( להלן: "פסק הדין הראשון"). בעלי הדין שבפניי הגישו ערעורים על פסק הדין הראשון, אך אלה טרם נדונו, וממילא הוא עומד בינתיים בעינו וקביעותיו העובדתיות והמשפטיות יוצרות השתקי פלוגתא בין הצדדים שבפניי.

3.         התביעה הנוכחית מבוססת על סעיף 6(ו)(3) להסכם הקומבינציה, הקובע כי הנתבעת תשפה את בעלי הקרקע בגין כל דרישה של ענני ז"ל. לאחר מתן פסק הדין הראשון, דרשו התובעים שיפוי מאת הנתבעת, אך זו סרבה להעתר לדרישה. דבר זה, כך טוענים התובעים, מהווה הפרה יסודית של הסכם הקומבינציה המזכה אותם בפיצוי מוסכם בסך השווה ל- 30,000 דולר, כאמור בס' 16(ב) להסכם הקומבינציה בשילוב עם ס' 6(י) להסכם, בו נקבע כי הפרת הוראות סעיף 6 (לרבות סעיף השיפוי) תחשב הפרה יסודית של ההסכם.

4.         על פי החלטתי מיום 4.1.2006 סולקה על הסף תביעתם של התובעים 1 ו-2 לפיצוי מוסכם בסך השווה ל- 30,000 דולר ונותרת על כנה תביעתם לפיצוי מוסכם בסך השווה ל- 10,000 דולר, וזאת משום שבעלי הקרקע היו שלושה במספר, והפיצוי המוסכם לפי ההסכם התייחס לשלושת בעלי הקרקע ביחד ולחוד. התובעים 1 ו-2 באו בנעליו של יוסף זמר ז"ל, שחלקו בפיצוי המוסכם הוא לכל היותר שליש, לאמור, סך השווה ל- 10,000 דולר.

5.         לנתבעים ניתנה רשות להתגונן בשתי נקודות בלבד: בטענה לפיה התובעים היו שותפים למעשי הנזיקין של הנתבעת כלפי ענני ז"לועל כן לא חלה חובת השיפוי כלפיהם וכן בטענה לפיה יש להפחית מהפיצוי המוסכם של התובעת 3 את הסכום שנפסק לזכותה בתביעה קודמת שהגישה נגד הנתבעים בגין הפרה אחרת של הסכם הקומבינציה.

6.         לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו המצהירים לא ייחקרו על תצהיריהם והצדדים יסכמו טענותיהם בכתב.

האם מוטלת על הנתבעים חובת שיפוי כלפי התובעים

7.         כפי שצויין לעיל, בפסק הדין הראשון מצויות קביעות עובדתיות ומשפטיות היוצרות השתקי פלוגתא בין הצדדים בתיק הנוכחי.

8.         יורשותיה של ענני ז"לטענו בתביעתן כי נגרם להן נזק כספי מחמת אי יכולתן לקבל רשיון עסק לחנות המכולת שהיתה מוחכרת לענני ז"ל, והכל בשל מעשיהם של בעלי הדין שבפניי, שפעלו להוצאת צו הריסה לבנין בו מצוייה המכולת. בפסק הדין הראשון נקבע כי נגרם ליורשות ענני ז"ל נזק מחמת צו ההריסה, שניתן תוך התעלמות מזכויותיה הקנייניות של ענני ז"ל. האחריות למחדל זה הוטלה על מספר מזיקים: מנהל מקרקעי ישראל ( להלן: "המנהל"), הוועדה המקומית לתכנון ובניה של עירית גבעתיים ( להלן: "הוועדה המקומית"), ובעלי הדין שבפניי.

9.         בקשר לנתבעים שבפניי נקבע בפסק הדין הראשון כי הנתבע 2, אבירם דולינגר ( להלן: "דולינגר") ידע על קיומן של זכויות ענני ז"לבקרקע, אך חרף זאת, בפנייתו למנהל ולוועדה המקומית הוא נמנע מלגלות להם כי קיימת חוכרת נוספת בקרקע. בכך גרם להפרת הסכם החכירה בין המנהל לבין יורשות ענני ז"ל(ע' 21-22 לפסק הדין הראשון). עוד נקבע כי דולינגר היה למעשה הרוח החיה בייזום הפרוייקט ובמגעים שנוהלו עם המנהל והוועדה המקומית.

            בענין התובעים שבפניי נקבע בפסק הדין הראשון כי מוטלת עליהם האחריות למקצת מנזקיהן של יורשות ענני ז"למשום שחתמו על הבקשות שהוגשו בשמם לוועדה המקומית לשם הוצאת היתרי בניה ועל הסכם הפיתוח עם המנהל. עוד נקבע כי היו מודעים למגעים עם המנהל, וכי ידעו על קיומה של בעלת זכויות נוספת, היא ענני ז"ל, ולא דיווחו על כך למנהל ולוועדה המקומית. הם, כמו דולינגר, ידעו והחרישו וכתוצאה מכך הפיקו תועלת לעצמם וזכו לזכויות רבות יותר בנכס (ע' 23 לפסק הדין).

            בית המשפט חילק את האחריות לנזקיהן של יורשות ענני ז"לבאופן הבא: מנהל מקרקעי ישראל- 10%, הוועדה המקומית לתכנון ובניה- 10%, דולינגר- 50% והתובעים שבפניי- 30%.

10.        התובעים טוענים כי הם זכאים לשיפוי מלא בגין הפיצוי ששילמו ליורשות ענני ז"למכוחו של פסק הדין הראשון.

הנתבעים טוענים כי סעיף השיפוי אינו חל על נזקים שהתובעים עצמם גרמו, במו ידיהם, ליורשות ענני ז"ל.

11.        סעיף 6(ו)(3) להסכם הקומבינציה קובע כדלקמן:

            "... בנוסף מתחייב הקונה לשפות את המוכר, מיד עם קבלת דרישתו הראשונה לכך של המוכר, בגין כל נזק, תשלום, הוצאה או הפסד מכל מין וסוג שהם, ללא כל יוצא מהכלל, אשר יגרמו, אם יגרמו, למוכר בקשר ו/או כתוצאה מאי קיום כל התנאים והמגבלות שיפורטו ב"היתר הבניה" ו/או בקשר להריסתו ו/או אי הריסתו של "בנין ב'" ו/או בקשר לתביעות, דרישות וטענות כלשהן, מכל מין וסוג שהוא, וללא כל יוצא מהכלל, שיש ואו שתהיינה לאהובה ענני לגבי פגיעה בזכויות כלשהן שיש לה במקרקעין ו/או במגרש, וכן לגבי תביעות, טענות ודרישות כלשהן, מכל מין וסוג שהוא, ללא כל יוצא מהכלל שיש ו/או שתהיינה לצדדים שלישיים כלשהם ... בנוסף ... מתחייב הקונה לשפות את המוכר בגין כל נזק שייגרם למוכר כתוצאה מנקיטת הליכים כלשהם כנגד המוכר ע"י צדדים שלישיים כלשהם, לרבות ע"י אהובה ענני הנ"ל, כתוצאה מהתקשרותם של הצדדים בחוזה זה ו/או בקשר לבניית הבנין ו/או כתוצאה מהצורך להרוס את בנין ב'. ואולם, הקונה יהיה פטור מלפצות את המוכר על נזקים שיגרמו, אם יגרמו, למוכר כתוצאה מעיכובים שיחולו בבנית הבנין ו/או במסירת החזקה ב"דירות המוכר" לידי המוכר כתוצאה מצוים חוקיים שיוצאו כדין לבקשתה של הגב' אהובה ענני הנ"ל."

            מכאן עולה כי הנתבעת, בערבותם של נתבעים 2 ו-3, נטלה על עצמה התחייבות שיפוי גורפת ביותר כלפי התובעים, לשפותם בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה מתביעות של צד ג' בכלל, ותביעות של אהובה ענני ז"ל בפרט. הצדדים להסכם הקומבינציה היו מודעים היטב ל"סכנה" הנשקפת להם מחמת פעולות משפטיות שעלולה לנקוט נגדם אהובה ענני ז"ל, ועל כן הסדירו מראש באופן מפורט ומדוקדק מי יישא בסיכון הנשקף מחמת פעולות אלה: אחריות העל הוטלה על הנתבעת, בחריג אחד בלבד, והוא, נזקים שייגרמו לבעלי הקרקע בשל עיכובים בבניה. לגבי נזקים מסוג זה, ומסוג זה בלבד, נקבע כי הנתבעת לא תישא באחריות כלשהי כלפי בעלי הקרקע. אין למצוא בתניית השיפוי כל החרגה לפיה הנתבעת לא תשפה את בעלי הקרקע בגין מעשי נזיקין שהם עצמם יבצעו כלפי אהובה ענני ז"ל.

12.        הכלל הוא שחוזה מתפרש על פי תכליתו, קרי, המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים. בראש ובראשונה מתחקים אחר תכליתו הסובייקטיבית: