פסק-דין בתיק א 47518/03

1.         התובעת, תאגיד עזר בנקאי המנפיק כרטיסי אשראי, הגישה נגד הנתבעים ביום 3/8/03 כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 22,005.49 ש"ח. להלן תמצית כתב התביעה:

א.         ביום 10/6/92 חתם בית העסק "דני דג" (להלן - בית העסק) שבבעלות הנתבעים על "הסכם הצטרפות בית עסק" (להלן - ההסכם) להשתתפות בתוכנית כרטיסי אשראי באמצעות הנתבעים. הנתבעים קיבלו מהתובעת את המספר ל' - 544053.

ב.         על פי ההסכם, התחייבו הנתבעים לספק למחזיק בכרטיס האשראי (להלן - הכרטיס), מוצרים ו/או שירותים והתובעת התחייבה לחייב את המחזיק בכרטיס בשווי המוצרים האמורים ולזכות את חשבון הבנק של הנתבעים באותו סכום בניכוי עמלה ומע"מ. כמו כן הצהירו הנתבעים בהסכם, כי ידוע להם כי הבנק ו/או כ.א.ל יהיו רשאים לסרב לשלם שובר כלשהו או במקרה שהבנק או כ.א.ל שילמו על אותו שובר, יהיו הם רשאים לדרוש מהמוכר את סכום השובר בערכו הריאלי, והנתבעים התחייבו להחזיר את הסכום, וכל נזק שייגרם במישרין או בעקיפין, יחול על המוכר בלבד, בין היתר, באם השובר אינו נחתם על ידי הלקוח, או מכל סיבה אחרת המהווה מסמך חסר כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-    1986 (להלן - חוק כרטיסי חיוב) ובתקנותיו ו/או אם התקבלה הודעה מאת המחזיק בכרטיס, לפיה המוצר או השירות שרכש בעסקה לא סופקו לו. סעיף זה מהווה תנאי עיקרי בהסכם, והפרתו מהווה הפרה יסודית של ההסכם, אשר תאפשר את ביטולו של ההסכם לאלתר כמפורט בהסכם.

ג.          ביום 23/5/00 ביצעו הנתבעים עסקה עם מחזיק בכרטיס אשראי ויזה כ.א.ל שמספרו מסתיים ב-8362 בסך של 15,800 ש"ח תוך חריגה יסודית מתנאי ההסכם. המוצר ו/או השירות לא סופק למחזיקת הכרטיס והיא ביטלה את העסקה עם הנתבעים. המחזיקה בכרטיס פנתה לתובעת בטענה לפיה לא קיבלה את המוצרים ו/או השירות אותם הזמינה והתובעת נאלצה להשיב את סכומי העסקאות לבעלת הכרטיס.

ד.         עם ביצוע העסקה בניגוד לכללי התפעול, פנתה התובעת לנתבעים וביקשה לחייב את הנתבעים בסכום הנ"ל. ברם, הנתבעים לא כיבדו את הוראות ההסכם ונותר חוב אצל התובעת.

ה.         על פי סעיף 15 להסכם, יתרת החוב הרשומה בספרי התובעת תיחשב כראיה לנכונות החוב וכן כל הרישומים ו/או העתקים מהם ו/או הדף האחרון בו יחשבו כנכונים. יתרת החוב מגיעה לסך של 15,452.79 ש"ח לסכום זה מתווספת ריבית והצמדה עד ליום 4/5/03 בסך 6,552.70 ש"ח.

2.         הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 151442/04) ובהסכמת הצדדים ניתנה להם הרשות להתגונן והרשות לשלוח הודעה לצד שלישי לגב' אדליסט, מחזיקת הכרטיס, אך הנתבעים לא עשו כן. התצהיר הפך לכתב הגנה ולהלן תמציתו:

א.         הנתבעים הם אחים אשר בבעלותם מצוי בית העסק "דני דג". החוב אותו דורשת התובעת נוצר כתוצאה מעסקה טלפונית אשר בוצעה בחודש מאי 2000 ובגינה הוזמנה מבית העסק סחורה בסכום של 15,800 ש"ח.

ב.         באופן בלתי ברור וללא כל הצדקה לא זיכתה אותם התובעת בסכום הנ"ל, וזאת לאחר שהעסקה אושרה והזיכוי אושר ועל פי מצג זה הוזמנה הסחורה. הסחורה סופקה לגב' לימור אדליסט, שנתנה את מספר כרטיס האשראי שלה לחיוב ולתשלום בגין העסקה.

ג.          בעקבות אישור העסקה והזיכוי מהתובעת, ביצעו הנתבעים הכנה לאקווריום בשווי 3000 ש"ח לפחות, עם שיפוצניק אשר היה במשרדה של גב' לימור אדליסט מספר פעמים ומדד את מידות האקווריום שהוזמן והיה במידה מיוחדת. אשר על כן, לא היה ניתן לעשות באקווריום כל שימוש.

ד.         בניגוד לנטען בסעיף 7 לכתב התביעה, הנתבעים ביצעו את השירות ולא היה כל מקום לבטל את הזיכוי שהגיע להם, ובשל ביטולו הבלתי מוצדק הוגשה התביעה.

ה.         התובעת לא העבירה לנתבעים את מכתב הלקוחה, בעלת כרטיס האשראי ובמשך שלוש שנים לא פנו לנתבעים ולא הודיעו להם, כי העסקה בוטלה, כביכול. כמו כן, לא קיבלו את הדרישה לתשלום "החוב". בנסיבות אלה אין כל בסיס לדרישה להחזר הזיכוי ואין הנתבעים חייבים דבר לתובעת.

3.         מטעם התובעת העיד מר אילן כליפה, ראש מדור במחלקת גביה בתובעת. מטעם הנתבעים העיד מר דן הייער. ביום 23/6/05 נחקרו העדים על תצהיריהם וניתן צו לסיכומים בכתב. התובעת הגישה את סיכומיה במועד ואילו הנתבעים לא הגישו את סיכומיו עד היום.

4.         בעל דין שלא הגיש סיכומים בכתב, רואים אותו כמי שלא התייצב לדיון בתביעה (תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן - התקנות) ובית המשפט ינהג בו לפי תקנה 157 (י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית), עמ' 513). אך גם בנסיבות אלה, מתן פסק דין לטובת התובעת אינו מובן מאליו ועל בית המשפט לבחון, על יסוד הראיות, מהו פסק הדין שמן הראוי לתת ( שם, הערה 217).

דיון

5.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובמסמכים שהוגשו, לאחר ששמעתי את חקירות המצהירים ולאחר שעיינתי בסיכומי התובעת הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה במלואה. בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

6.         התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת התנאים הקבועים בחוק כרטיסי חיוב.

א.         העסקה נשוא התביעה היא עסקה במסמך חסר על פי סעיף 9(א) לחוק כרטיסי חיוב, שכן מדובר בעסקה טלפונית, שבוצעה ללא שובר וללא חתימת המחזיקה בכרטיס האשראי.

ב.         המחזיקה בכרטיס האשראי הודיעה לתובעת, שלא קיבלה את המוצרים (נספחים ב' ו - יא' לתצהיר התובעת). התובעת ביררה את העניין עם המחזיקה ועם בית העסק והחליטה לחייב את הנתבעים בגין העסקה ולזכות את המחזיקה בכרטיס.

ג.          התובעת פעלה כדין על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי סעיף 9(ב) לחוק כרטיסי חיוב, הקובע כדלהלן: "חויב לקוח לשלם את תמורתה של עסקה במסמך חסר, והודיע למנפיק, תוך 30 ימים מיום שנמסרה הודעת המנפיק על החיוב שהוא לא ביצע את העסקה ... ישיב לו המנפיק את סכום החיוב בערכו ביום החיוב .... תוך חמישה עשר ימים מיום מסירת הודעת הלקוח...". (הדגשה הוספה).