פסק-דין בתיק א 47501/04

יסודותן של התביעות שבפני בתאונת שרשרת שאירעה ביום 22.12.03, בכביש מספר 4 מול תחנת הדלק סיירים כאשר מונית מסוג מרצדס הנהוגה ע"י התובע, גניש שלום, נפגעה מאחור ע"י רכב מסוג סובארו הנהוג בידי הנתבעת 1 לילך כהן, ומבוטח באמצעות נתבעת 2, וכתוצאה מפגיעה זו לטענת התובע נהדפה המונית לעבר הרכב שלפני וניזוקה מלפנים ומאחור. ואלה שלחו הודעה לצד ד' כנגד נהגת רנו, מתילדה עזאני, ונהגת טויוטה, סלע רחל.

התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 1, מבוטחת התובע טענה  כי זו לא פיצתה את התובע בגין מלוא נזקיו.

התביעה בתיק המאוחד הינה תביעת תחלוף שהוגשה ע"י מבטח התובע גניש - כנגד נהגת הסובארו - בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטח ואלה שלחו הודעה לצד ג' כנגד צד ג' 1- מתילדה עזאני נהגת הרנו וצד ג' (2) נהגת הטויוטה.

עסקינן בתאונה בה היו מעורבות שש מכוניות שתחילתה בסטיה בלתי זהירה של הגב' מתילדה עזאני לא התניעה וחזרה לנתיב ובלימה פתאומית שגרמה לכלי הרכב מאחור להידרש ולבלום גם הם באופן פתאומי ולפגוע זה בזה כעולה מן העדויות שבתיק המשטרה.

לציין כי כנגד נהגת הרנו, הגב' עזאני, הוגש כתב אישום והיא הורשעה על פי הוודאתה.

טוען בפני ב"כ הגב' עזאני בסיכומיו כי מעשיהם ומחדליהם של המעורבים האחרים אשר לא שמרו מרחק זה מזה מנתקים למעשה את הקשר הסיבתי שבין רשלנותה של מרשתו, נהגת הרנו, לבין התאונה ותוצאותיה.

דא עקא שאין דעתי כדעתו של עו"ד שניר. אומנם איני יכולה להתעלם מכך כי במקרה דנן עסקינן גם באי שמירת מרחק של המעורבים האחרים, אולם מאידך נהיגתה הרשלנית של נהגת הרנו היא זו אשר החלה את מסכת הפגיעות ואין להתעלם מכך כי עסקינן בכביש מספר 4 שהינו כביש בינעירוני: לפיכך אין רשלנות של האחרים מנתקת את הקשר הסיבתי אולם במקרה כגון דא יש לחלק את האחריות בין המעורבים על פי מידת תרומתם לתאונה.

ולגופו של עניין:

טוען התובע גניש שלום, ע/ת 1, נהג המונית כי הספיק לבלום את המונית בעקבות שני כלי רכב שעצרו לפניו -מסוג סוזוקי ומסוג אלפא ורק לאחר מכן נפגע מאחור ע"י הסובארו וזו נפגעה לאחר מכן ע"י רכב מסוג טויוטה הנהוג בידי סלע רחל, לדבריו נהדף קדימה מהמכה השנייה אבל אין הוא יודע אם פגע פעם אחת או פעמיים ברכב שלפניו.

מאידך מעידה נהגת הסוזוקי (הרכב הראשון לאחר הרנו) במשטרה הן באשר להתנהגות נהגת הרנו שגרמה לתחילת השרשרת והן באשר למספר המכות שהסוזוקי קיבלה מאחור, ארבע במספר (ראה הודעתה שורות 28 -26).

לציין כי הצדדים לא הזמינו עדה זו לביהמ"ש.

גם נהגת האלפא שנסעה מאחורי הסוזוקי מעידה כי קיבלה 3 מכות כאשר לדבריה פגעה בה המונית בחוזקה ומפגיעה זו נהדפה לעבר הסוזוקי שלפניה.

גם עדה זו לא הוזמנה ע"י מי  מהצדדים.

דא עקא שהודעותיהן של נהגות אלה במשטרה ומספר המכות עליהן מעידה כל אחת מהן יש בהן כדי ללמדני כי תחילה פגעה המונית באלפא שלפניה ורק לאחר מכן נפגעה מאחור וייתכן ונהדפה שוב, לפיכך, יש לטעמי לאמוד את נזקיה מלפנים על דרך ההחמרה בלבד בשעור של 25%.

אשר לכלי הרכב שנסעו אחרי המונית:

לגירסת הנתבעת לילך כהן, נהגת הסובארו (ע/ה מספר1), היא נפגעה מאחור ע"י הטויוטה, ברחה שמאלה, ופגעה מעט במונית מאחור, כאשר הנזק ברכבה מאחור גדול בהרבה מהנזק מקדימה. לטענתה מרבית הנזק מאחור למונית נגרם ע"י הטויוטה. אשר לנהגת הטויוטה, סלע רחל, (ע/ה מספר 2) אין היא יודעת מה אירע לפני הסובארו ואינה יודעת מדוע נעצרו כלי הרכב.

בהודעתה במשטרה, שורות 17-15, אומרת כי פגעה תחילה בסובארו שזזה שמאלה ולאחר מכן פגעה במונית מאחור.

לפיכך, ובשים לב לכל האמור לעיל, מצאתי לחלק האחריות בין המעורבים כדלקמן:

בת.א 47501/04 תביעתו של גניש שלום, זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 100% בגין הנזק האחורי ו-25% על דרך ההחמרה בחלק הקדמי, כאשר הפיצוי מתחלק באופן הבא: