פסק-דין בתיק א 47485/04

התובע, אזרח ותושב בלגיה העוסק בתחום היהלומים, הגיש כתב תביעה על סך 22,052 ש"ח נגד הנתבע, שהוא בעלים של בית מלאכה ללייזר ברמת גן.

בכתב התביעה נטען, שביום 29/2/04 הוסכם בין הצדדים, כי התובע ימסור לנתבע פלטה משובצת ב - 60 אבני יהלום מרובעות (להלן - הפלטה), ששוויה כ - 7,000 דולר ארה"ב, לצורך ביצוע חירור הפלטה על ידי קרן לייזר. מטרת החירור היתה, הרחבת חור שהיה במרכז הפלטה בקוטר של 1.3 מילימטר לכדי קוטר של 1.7 מילימטר. משהגיע התובע לאסוף את הפלטה ביום 1/3/04 גילה, כי הנתבע ביצע חירור בפלטה בקוטר הגדול פי ארבע מזה שנתבקש לעשות על ידי התובע וכתוצאה מכך נגרם לפלטה נזק כבד. כתוצאה מעבודתו הרשלנית של הנתבע ניזוקו לחלוטין 16 יהלומים בפלטה ומאחר ונגרם לה נזק בלתי הפיך, יש לפרקה. שמאי מומחה אשר בחן את הפלטה קבע, כי נגרם נזק בסך (קרן) של 2,020$, סכום זה שווה לסך בשקלים של 9,130 ש"ח. כמו כן קבע השמאי, כי במהלך פירוק הפלטה עלולות להישבר אבנים נוספות, במידה שאינה ניתנת לאומדן מראש. לתובע נגרם עיכוב ניכר בלוחות הזמנים להם התחייב בפני צדדים שלישיים, ואף נאלץ ויאלץ לטוס מבלגיה לישראל מספר פעמים, על מנת להשלים את הכנת הפלטה, דבר שאין ביכולתו לבצע בבלגיה. כתוצאה מהפרת הסכם עם צדדים שלישיים נשא התובע בהפסד הכנסות בסך של 5,000 ש"ח. התובע גם דורש פיצוי בגין כרטיס טיסה מבלגיה לישראל לצורך תיקון הנזקים שנגרמו לפלטה בסך של 869 אירו, השווים ל - 4,992 ש"ח. כמו כן, עותר התובע לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, טרחה והוצאות בסך המוערך על ידו בסך של 3,000 ש"ח.

הנתבע טוען, כי עיסוקו הוא בניסור באמצעות לייזר בלבד. הנתבע טען בפני התובע, כי חירור הפלטה באמצעות קרן לייזר אינה בתחום מומחיותו ואין לו ניסיון בתחום זה. התובע התעקש על ביצוע החירור למרות שהנתבע אמר לו, שאין הוא אחראי בגין כל נזק שייגרם, אם ייגרם. הנתבע הסכים לבסוף, לנסות לבצע את העבודה תוך שהוא מבהיר לתובע, כי אם ייגרם נזק לפלטה לא תחול עליו אחריות מאחר והוא מוכן לנסות ולבצע את העבודה בלבד. התובע הסכים לכך. הנתבע ראה, כי סימון קרן הלייזר על משטח הפלטה רחב יותר מהנדרש, טרם ביצוע החירור על המשטח, כך שהפלטה לא נפגעה כלל. מיד לאחר סימון העיגול של קרן הלייזר על הפלטה, התקשר הנתבע אל התובע ודיווח לו, כי אין ביכולתו לבצע כנדרש את החירור והזמינו לראות את שאירע. הנתבע ניסה ללכת לקראת התובע ואף הציע לו לנסר מספר אבנים כפיצוי, אך התובע סרב להצעה. בענף היהלומים נהוג, כי הסיכון בקרות כל נזק הוא על בעל היהלום, מנגד - שכר העבודה לא ישולם. עוד טוען הנתבע, כי לא כל אבני היהלום ניזוקו, אלא רק אלו שנפגעו כתוצאה מסימון הלייזר. טענת התובע, כי עבודת החירור יכולה להתבצע רק בישראל, היא בגדר אבסורד, התובע הוא אזרח בלגיה, מקום בו ענף היהלומים הוא מהמפותחים בעולם.

התובע העיד בעצמו וכן המומחה מטעמו, מר אוהד אורן. הנתבע העיד בעצמו ומטעמו העידו מר יצחק עסיס ומר אנטולי מורוזוב והמומחה, מר אמנון אמויאל.

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובחקירות הנגדיות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה בחלקה.

אין מחלוקת בין הצדדים, שהנתבע קיבל לרשותו פלטה משובצת יהלומים לצורך הרחבת חור, שהיה במרכז הפלטה בקוטר של 1.3 מילימטר לקוטר של 1.7 מילימטר. אין גם מחלוקת, כי סימון קרן הלייזר על משטח הפלטה היה רחב מהנדרש וכי נגרם נזק לחלק מהיהלומים המשובצים על הפלטה.

סבורני, כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שבעל מקצוע המקבל עבודה לביצוע, אחראי לתוצאות עבודתו. ככלל, אם מנסר יהלומים כנתבע מקבל על עצמו להרחיב את החור שבמרכז הפלטה ומסיבות כלשהן נגרם נזק ליהלומים, עליו לשאת בתוצאות מעשיו או מחדליו ולפצות את מזמין העבודה על נזקיו. סבורני, שטענה של העדר מומחיות או העדר ניסיון בשימוש בציוד הלייזר לצורך ביצוע או הרחבת חורים בפלטות משובצות יהלומים אינה יכולה להוות הגנה בפני תביעת רשלנות. ככל שהנתבע חסר מומחיות או חסר ניסיון בעבודה המבוקשת, היה עליו לסרב לקבל את העבודה.

הנתבע טוען בכתב ההגנה ובתצהירו, שהבהיר לתובע שאין לו מומחיות או ניסיון בעבודה המבוקשת. הנתבע גם הבהיר לתובע שלא יהיה אחראי לכל נזק שייגרם ליהלומים, אך התובע התעקש וביקש מהנתבע לבצע את העבודה.

מעבר לכך, שטענת הנתבע אינה סבירה, אינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת, שהרי מדוע התובע יפנה לבעל מקצוע שאינו מכיר ויאלץ אותו לבצע עבודה שאינו רגיל בה, הנתבע לא הוכיח טענתו בדבר הסכמה מראש וויתור מראש על כל נזק שייגרם. בשולי הדברים יצויין, שבנסיבות המתוארות על ידי הנתבע, לאור חריגותן, ניתן היה לצפות שהדברים יועלו על הכתב.

להוכחת טענתו, הביא הנתבע לעדות את העובד, מר אנטולי מורוזוב. עדותו של מר מורוזוב אינה מסייעת לנתבע. מר מורוזוב עובד כשכיר בבית המלאכה של הנתבע ובין עדותו לעדות הנתבע התגלו סתירות מהותיות. בעמוד 9 לפרוטוקול מעיד מר מורוזוב, כי הוא זה שהדביק את הפלטה. מאידך, בעמ' 11 לפרוטוקול מאשר הנתבע, שהוא זה שביצע את ההדבקה של הפלטה. מר מורוזוב, שלטענתו היה בחדר כאשר התובע הגיע לבית המלאכה השיב, שחוץ מהפלטה התובע לא נתן דבר נוסף לנתבע (עמ' 9 לפרוטוקול). מאידך, הנתבע מאשר שקיבל מספר אבנים נוספות לניסור (עמ' 11, 13 לפרוטוקול). ככל שהעד היה בחדר הקטן במועד הגעת התובע ניתן לצפות, שיראה את מסירת האבנים הנוספות מהתובע לנתבע ולא רק את מסירת הפלטה. לאור סתירות מהותיות אלה, לא ניתן לתת אמון בעדותו של מר מורוזוב, עובד שכיר של הנתבע.

העד הנוסף מטעם הנתבע, מר יצחק עסיס, אינו יכול לסייע לנתבע בענין זה, שכן לא היה במעמד מסירת הפלטה לנתבע. מאידך, עדותו אף מחלישה את גרסת הנתבע. לגישת מר עסיס, אין הבדל בין התמחות בניסור בקו ישר לבין התמחות בניסור במעגלים, "זה אותו פרינציפ. מכניסים נתונים למחשב והוא מבצע את הניסור" (עמ' 17 לפרוטוקול), "יש תוכנה שמוכרת איזו חברה לעשות צורות ויש תוכנה לקו ישר. אנחנו בפרינציפ לא מנסרים את הצורות אלא בקו ישר. אם בא בן אדם ומבקש עיגול או צורה מסוימת, אני עושה לו, אם זה לקוח שלי ואין עם זה בעיה. אני מכניס את הנתונים למחשב והמחשב עושה את זה לבד, זה אותו פרינציפ" (עמ' 17 לפרוטוקול). מהאמור עולה, שאין הבדל בין ניסור בקו ישר לבין ניסור בצורת עיגול. המחשב מבצע את הניסור בהתאם לנתונים המוזנים וככל שנגרם נזק ליהלומים במקרה דנן, הדבר נבע מהזנה לא נכונה של נתונים על ידי הנתבע. חיזוק לכך ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של הנתבע, כאשר נשאל לגבי הנתונים המוזנים למחשב ותשובותיו לא היו ברורות (עמ' 12-11 לפרוטוקול).

איני מקבל גם את טענתו השניה של הנתבע, שקיים נוהג בענף היהלומים, כי הסיכון בקרות כל נזק הוא על בעל היהלום/חומרי הגלם. טענה זו אינה סבירה, אינה מתקבלת על הדעת ולא הוכח הנוהג האמור. הנתבע מבהיר בחקירתו הנגדית, שישנם סיכונים בניסור יהלומים ומי שנושא בסיכונים אלה הוא בעל היהלום. לדבריו, כאשר קרן הלייזר נפגשת עם האור שמחזיר היהלום המלוטש, יש סיכוי גבוה מאוד שיווצר פיצוץ (עמ' 11 לפרוטוקול) ועמוד קודם הוא משיב, שיהלום "זה משהו מהטבע, בתוך היהלום נמצאים בועות, גלצים (סדקים פנימיים וחיצוניים) ופיקסים (נקודות שחורות בתוך האבן)", כאשר הסיכונים האלה טמונים ביהלום עצמו, במבנה היהלום (עמ' 10 לפרוטוקול). ככל שישנו נוהג, דבר שלא הוכח, סביר להניח שהוא התייחס לסיכון הנובע מהיהלום עצמו ומהמבנה שלו, שאז אין זה צודק ואין זה ראוי להטיל את האחריות ואת הסיכון על בעל המקצוע. מאידך, כאשר הנזק נגרם כתוצאה מהתרשלות של בעל המקצוע, בכך שלא הזין את הנתונים הנכונים למחשב, אין כל טעם או הגיון בהטלת הסיכון על הבעלים של היהלום. זאת ועוד, מר יצחק עסיס, אשר מכר את מכונת הניסור לנתבע ויש לו קשרים עסקיים מסויימים עם הנתבע (עמ' 18 לפרוטוקול) אינו יכול להעיד על נוהג בענף אך ורק על נסיונו האישי (עמ' 16 לפרוטוקול).

התובע זכאי לנזק הישיר שנגרם ליהלומים. המומחה מטעם התובע קבע, כי ניזוקו 16 יהלומים ולא נחקר בנקודה זו. מאידך, המומחה מטעם הנתבע לא היה חד משמעי לענין מספר האבנים שניזוקו (עמ' 20 לפרוטוקול). די בכך כדי לקבל את טענת התובע לענין מספר היהלומים שניזוקו. זאת ועוד, עיון בתמונה שהוגשה על ידי התובע מעלה, שישנם כתמים גם באבנים הפינתיות ואם הניסור נעשה בצורת עיגול הרי שסביר להניח, מבחינה גיאומטרית, שגם האבנים הפינתיות נפגעו. מומחה התובע קבע, כי גודלו של כל יהלום הוא 0.1 קרט ולא נחקר על כך בחקירה נגדית, מאידך המומחה מטעם הנתבע העריך באופן גס את גודלן של האבנים (עמ' 19 לפרוטוקול). בנושא מחירו של כל קרט לא נחקר המומחה מטעם התובע בחקירה נגדית ואילו המומחה מטעם הנתבע קבע, כי מחיר כל קרט נע בין 666 דולר ל - 800 דולר (עמ' 21 לפרוטוקול).

לאור כל האמור אני קובע, כי הנזק הישיר שנגרם ליהלומים הוא בסך השווה ל - 1,120 דולר.

מומחה הנתבע הודה בחקירתו, שאין לו כל הכשרה בתחום השיבוץ מסוג "אינביזיבל סטינג"
(שיבוץ בלתי נראה, עמ' 21 לפרוטוקול) והוא נסמך באומדן העלות של פירוק הפלטה ושיבוצה מחדש על "תלמידים שעבדו בדבר הזה והסבירו לי כמה זה קל, אחרת לא היו עושים את השיבוץ הזה" (עמ' 22 לפרוטוקול). מאידך, המומחה מטעם התובע עוסק בעבודות שיבוץ תעלה ושיבוץ בלתי נראה (עמ' 2 לפרוטוקול) ובעמוד 3 לפרוטוקול הבהיר, כיצד ביצע את החישוב של עלות פירוק הפלטה ושיבוצה מחדש.

לאור האמור אני קובע, כי התובע זכאי לפיצוי בגין פירוק הפלטה ושיבוצה, בסך השווה ל- 900 דולר. סך הכל נזק ישיר בסך השווה ל- 2,020 דולר, נכון למועד הגשת התביעה נזק בשקלים של 9,130 ש"ח.

התובע לא הוכיח את הפסד ההכנסות הנטען על ידו. מדובר בטענה סתמית, כללית וערטילאית וטוב עשה ב"כ הנתבע שלא חקר בנקודה זו. הנטל להוכחת הנזק מוטל על התובע שלא עמד בנטל.

התובע טוען, כי הוא זכאי לפיצוי בגין כרטיס הטיסה מבלגיה לישראל לצורך תיקון הנזקים שנגרמו לפלטה בסך של 869 אירו (סעיף 13ד. לכתב התביעה). בחקירתו הנגדית התברר, שהגיע לארץ ב-24/2/04 לצורך עסקים וגם ללא הענין נשוא דיוננו, היה מגיע לארץ באותו תאריך (עמ' 6 לפרוטוקול) וגם כאשר הגיע ב-24/5/04 לארץ, הוא בא לצורך הפלטה וגם לעסקים נוספים ושהה בארץ כחודש וחצי (עמ' 7 לפרוטוקול). את פירוק הפלטה הוא ביצע בבלגיה ובאותו מועד השיבוץ לא נעשה עדיין (עמ' 7 לפרוטוקול). למרות שלא ניתן לקשור בין טיסה מסוימת לאירועים נשוא דיוננו באופן בלעדי וישיר, אין ספק, שנגרמה לתובע טרדה, טרחה ועוגמת נפש בגין רשלנותו של הנתבע ואני פוסק לתובע פיצויים כלליים בסך של 2,500 ש"ח.