פסק-דין בתיק א 474/99

ההליך

1.       נשוא המחלוקת בתובענה זו היא חלקה 12 בגוש 10469 מאדמות שפרעם, אשר  שטחה, לאחר סיום הליכי הסדר זכויות במקרקעין, להלן : "ההסדר", הינו 7.563 דונם, להלן: "החלקה". החלקה נרשמה לאחר ההסדר, ביום 17/8/41, על שם הנציב העליון, ובהתאם לכך עברה לבעלות מדינת ישראל, להלן: "הנתבעת", מכח סעיף 2 לחוק נכסי המדינה, תשי"א - 1951.

התובע עותר למתן פס"ד הצהרתי הקובע בעלותו בחלקה, והמורה על תיקון הרישום בפנקס המקרקעין שנעשה, לטענתו, שלא כהלכה.

בסיכומיו עתר התובע לסעד חלופי - שלא נתבקש בכתב התביעה, ללא קבלת רשות - לרישום החלקה על שמו בתמורה ובכפוף לתשלום "בדל אל מית'ל".  אולם מאחר והסעד החלופי נתבקש ללא קבלת רשות מבית המשפט, אתעלם ממנו.

הנתבעת מתנגדת לתביעה: לטענתה יש לדחות אותה מאחר והוגשה באיחור רב וגם לגופו של העניין מהנימוק שהתובע לא הוכיח את תביעתו.

שמעתי את הראיות והוגשו סיכומים. אנתח להלן את חומר הראיות וטענות ב"כ הצדדים. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נרשם אחרת. אעיר כאן כי נפל שיבוש בסימון המוצג ת/1: חוות הדעת של מר אביבי שהוגשה מטעם התובעים סומנה ת/1.  גם צו הירושה סומן ת/1. אני מתקן את הסימון: צו הירושה יסומן ת/1 ואילו חוות הדעת של מר אביבי תסומן ת/1/א. תיקנתי במקור וחתמתי תאריך של היום, יום התיקון.

התשתית העובדתית

2.       אסקור להלן את התשתית העובדתית כפי שעולה מחומר הראיות, בעיקר מתעודת עובד הציבור,  נ/2להלן: "התעודה", שהכין מר לוי נזאר, עוזר לפקיד ההסדר למחוז חיפה והגליל המערבי. על פי התעודה והמסמכים שצירפו ב"כ הצדדים לכתבי הטענות, אני קובע את העובדות הבאות:

1)       בהתאם להודעה על פתיחת הליכי ההסדר (נספח לתעודה, הליכי ההסדר החלו ביום 13.9.1940). החלקה נתבעה ע"י הנציב העליון. לפי ס' 12 לתזכורת התביעה, נספח ג לתעודה, היוותה החלקה "שמורת יער", עוד בשנת 1935  בהתאם "לפקודת היערות 1936", להלן: " פק' היערות". מנגד, נתבעה החלקה ע"י מר חוסין מחמוד אל קאסם, בן דודו של אבי התובע (בהתאם לעדותו של התובע), להלן, "חוסין" -  נספח ד' לתעודה. אביו של התובע, כמו גם התובע, לא הגישו תזכורות תביעה ביחס לחלקה. 

          מר אברהם אביבי - מודד מוסמך הגיש חוות דעת מטעם התובע שערך ביום 21.1.03 - ת/1, מר אביבי נחקר על חוות דעתו והודה, לאחר שעיין במוצג נ/3 - מפה המשקפת את מיקומה של החלקה, כי חלקה 12 כלולה בשמורת היער.

          2)       מאחר והוגשו תביעות סותרות ביחס לחלקה הועבר הסכסוך להכרעתו של "פקיד ההסדר" The Settlment Officer , בעל הסמכות להכריע בסכסוכים על פי פק' ההסדר שהיתה בתוקף אז, על מנת לדון בסכסוך שבין המדינה וחוסין בנוגע לזכויות בחלקה, במסגרת תיק הסדר שפרעם/445. פקיד ההסדר החליט כי החלקה, ביחד עם חלקות נוספות, הינה בוסתן הנמשך אל תוך שמורת היער. עוד קבע הפקיד המסדר, בניגוד לעמדת חוסין, כי מבנים בבוסתן נבנו אחרי שנת 1928, למרות שהחלק העיקרי של הבוסתן היה מעובד בשנה זו, וכי החלקה היא אדמת מדינה מסוג מוואת אשר נתחמה רק בשנת 1928, וכי חוסין לא הוכיח את תביעתו לגביה, ועל כן הורה כי הזכויות בחלקה יירשמו על שם הנציב העליון - להלן: "פסק הדין",  נספח ג' לתעודה .

3)       במסגרת ההסדר שינה הפקיד המסדר את גבולות החלקה, איחד חלקה הצפוני והדרומי, וכלל בה שטח יער נוסף. השטח הסופי של החלקה לאחר שינוי הגבולות, כפי שנרשמה בלוח ההחלטות הינו 7,563 דונם.

          4)       לוח ההחלטות פורסם בשנת 1941 בו נרשמו הזכויות בחלקה על שם הנציב העליון, בתוספת הערה כי החלקה הוכרזה כשמורת יער כמפורט שם. לוח הזכויות פורסם ביום 24/7/1941, והחלקה נרשמה ע"ש הנציב העליון.

5)       לא הוגש ערעור על לוח הזכויות. בס' 4 לכתב התביעה טען התובע כי אביו נפטר בשנת 1940 כשהיה היה בן 9 שנים. בס' 3 לסיכומיו טען התובע כי אביו נפטר בשנת 1944, בזמן ההסדר כשהתובע היה בן 9 שנים. בצו הירושה - ת/1, נקבע כי אביו של התובע, שחאדה מוחמד קאסם, נפטר בשנת 1940. מחומר הראיות ברור כי התובע נולד בשנת 1936.

6)       למעשה, ועל פי הראיות שבפני, אביו של התובע החזיק בחלקה החל משנת 1936 בערך ולאחר מותו החזיק התובע בחלקה עד שנת 1982. בכתב ההגנה ובסיכומיה לא חלקה הנתבעת על טענות אלה - ראה ס' 72 לסיכומיה, אך טענה שאין בחזקה זו כדי להקנות לתובע בעלות בחלקה.

טענות הצדדים

3.       הצדדים חלוקים בשאלות עובדתיות ומשפטיות. המחלוקת העובדתית הצריכה לעניננו כעת הינה שאלת החזקה והעיבוד בחלקה.

 מעיון בפסק הדין עולה כי הפקיד המסדר לא קבע את מה שקבע בפסק הדין, על פי ההכרזה של "יער" משנת 1935 אלא הלך ובדק את טיב הזכויות הנתבעות לגבי כל חלקה וחלקה מהמפורטות באותו פסק דין, בהתייחסו לחלקה 12 קבע הפקיד המסדר בס' 4 לפסק הדין, הכתוב בשפה האנגלית, בתרגום חופשי שלי, כי "התובע לא ביסס את תביעתו לחלקה זו" ולכן הוא דחה את תביעתו של מי שתבע את חלקה 12 שעל פי הרשום בפסק הדין הוא חוסין מחמוד אל קאסם שתבע גם חלקות 13 ו - 19. ביחס לחלקות 13, 14 ו - 19, שעל פי הרשום בפסק הדין, נתבעו ע"י חוסין מחמוד אל קאסם, הפקיד המסדר קיבל את התביעה וקבע מה שקבע. לא אתעכב על קביעותיו של הפקיד המסדר ביחס לחלקות אלה, מאחר ואינן נושא לדיון. העולה מהאמור הוא שהפקיד המסדר לא הסתפק בהכרזה כדי לדחות את התביעה של חוסין אלא בדק אותה לגופו של העניין.

          אעיר כאן כי מי שתבע את חלקה 12 לא היה אביו של התובע אלא אותו אדם בשם חוסין מחמוד אל קאסם, שעל פי עדותו של התובע בע' 7 ש' 25 ש "הוא בן דוד של אבא שלי. הוא ואבא שלי בני דודים".  בתשובה לשאלה נוספת באותו עמוד, אם ידוע לתובע שיש קשר של אותו חוסין לחלקה השיב התובע, בש' 27 באותו עמוד: "לא. הקרקע של חוסין לחוד, והקרקע שלנו לחוד, יש גבולות ביניהם".

השאלות המשפטיות סבות סביב אפשרות לתיקון הרישום מצד אחד, והוכחת התנאים הרלוונטיים ל "התיישנות מנחילה", לפי ס' 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, להלן: "חוק הקרקעות", מהצד השני. 

ניתן לסכם את טענות התובע כדלקמן :