פסק-דין בתיק א 47351/05

רקע

בפני תביעה כספית ע"ס 23,677 ש"ח

שמעון ולוי התקשרו ביניהם להובלתה וקבלתה של סחורה. לוי, נתן לשמעון שיק פתוח עבור הוצאותיו. שמעון, הביא את הסחורה עד לנמל, הוציא חשבונית עם תשלום נוסף, מילא את השיק והפקידו לטובתו. כאשר נשאל שמעון על ידי לוי מה פשרו של התשלום הנוסף ענה שמעון כי מדובר בחוב של ראובן ושעל לוי, עקב היכרותו עם ראובן מעסקים אחרים, לפנות אליו בכדי שיוחזר לו הסכום. זוהי תמצית המקרה אשר מונח בפני.

יתיר שירותי יבוא יצוא סוכנויות מכס בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת במתן שירותי עמילות מכס, שילוח בינלאומי ועוד. חברת אם.אס. ליין בע"מ (להלן: "הנתבעת") עוסקת אף היא בתחומים אלו.

שוק עמילות המכס והשילוחים הבינלאומיים הינו שוק בעל מספר נהגים ונוהלי עבודה כפי שיפורטו בהמשך. במקרה דנן התקשרו הצדדים ביניהן עקב שילוחה של סחורה דרך ספק סחורה מטורקיה דרך הנתבעת אשר, לפי התכנית, הייתה אמורה להעביר את הסחורה לאחר שתגיע לארץ לתובעת והיא תעביר את הסחורה ליבואן בארץ.

עם זאת, שיתוף הפעולה הנ"ל גרר אחריו את חיובה של התובעת, לטענתה, שלא כדין בחובות משלח שלישי, הוא המשלח הטורקי "אלפא לוגיסטיק" (להלן: "אלפא"). חיוב זה הוביל לתביעה דנן.

בכתב תביעתה, העלתה התובעת מספר טענות. תחילה טענתה כי סכום כסף השווה ל-4,000 $ (להלן: "הסכום הנוסף") נגבה ממנה שלא כדין. בשוק עמילות המכס קיים יחסי אמון בין "השחקנים" והנתבעת הפרה אמון זה. בנוסף, טענה כי לא היה לתובעת כל זכות לגבות את הסכום הנ"ל מן התובעת שכן אין כל קשר בין הסכום שנגבה ובין השילוח הנ"ל. החוב של אלפא נוצר עקב עבודות אחרות שהתקיימו בין הנתבעת ואלפא. מכיוון שהסכום הנ"ל נגבה שלא כדין, תובעת התובעת את השבת הסכום הנ"ל בתוספת עוגמת נפש ובסך הכל עומד חובה של הנתבעת לתובעת בגובה סכום התביעה.

מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי התובעת ידעה את פשרו של החיוב הנוסף עובר לפרעונו. הנתבעת ידעה את התובעת כי לא תשחרר את הסחורה לידיה אם לא ישולם הסכום הנ"ל וזוהי גם הסיבה שבגינה התובעת לא ביטלה את השיק או התנגדה להפקדתו. בנוסף טוענת הנתבעת כי מכיוון שהסחורה שוחררה הרי שהנתבעת ניזוקה כי איבדה את יכולתה להחזיק בסחורה עד שישולמו לה החובות הללו. לדעתה של הנתבעת, הרי שהיא פעלה כדין. התובעת ידעה על החיוב ולא עשתה דבר, השתהתה בהתנגדותה וזו ראייה להסכמתה. אי לכך, הרי שלטענת הנתבעת דין תביעה זו להדחות.

תביעה זו הוגשה בפסים של "סדר דין מהיר" ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנאמר בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את העדויות ועברתי על החומרים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה, כפי שאפרט להלן.

אלו עיקרי הגנתה של הנתבעת כפי שעולה מכתב ההגנה:

1.      התובעת ידעה על הסכום שיידרש על מנת לשחרר את הסחורה.

2.      התובעת לא אמרה דבר לאחר שהסכום המדובר נפרע.

3.      התובעת השתהתה במשך שלושה שבועות עד שהלינה על הסכום המדובר.

טיעונים אלו, מתנקזים למכתב תשובה שנשלח על ידי ב"כ הנתבעת לתובעת עקב הדרישה להחזר התשלום. עיקר המכתב, נספח ג'2 לתצהיר כתב ההגנה, מודגש ואומר כך -

"משמעות הדבר היא כי ביום שנמסר למרשתנו השיק "הפתוח", היה בידכם חשבון ובו פירוט הסכום בו הנכם כופרים עתה, מבלי שהעלתם כל טענה כנגד החיוב הנ"ל בחשבון....מאז מועד מסירת השיק ועד לכתיבת מכתבכם חלפו כשלושה שבועות! דבר המעיד על כך כי לא היו לכם כל טענות כנגד גביית הסכום, אשר כנגדו אתם מלינים עתה"

טיעוני הגנה אלו אינם מקובלים עלי. בשוק החופשי המקובל בעולם המסחר חולפים כספים מיד אל יד. סחורה עוברת מהמזרח למערב על סמך הסכמים וניירות ועל סמך הבטחה כי אותו הסכם בר תוקף. תמיד תתכן האפשרות כי תתקיים טעות, מחדל, ואף הטעיה ומעשי מרמה. אלו מקרים אשר החברה מקבלת בתור כך שהיא נותנת לכוחות השוק לפעול ולהסדיר את השוק בעצמה. כאשר צדדים כאלו או אחרים מתנגדים לנעשה, זהו הזמן בו מערכת המשפט נכנסת לפעולה בכדי להסדיר את היחסים שהשוק לא יכול לתקן בכוחות עצמו.

טענת הסכמה בשתיקה או הסכמה בהתנהגות עקב כך שהשיק נפרע ולא ערערו על הסכום עובר לכך איננה טענה מהותית לגופם של דברים. ניתן לייחס לטענה זו משקל כזה או אחר במישור הפרוצדוראלי - ראייתי. רוצה לומר, שטענת שיהוי לתביעה שהוגשה מקרות העילה לאחר שש שנים ואחד עשר חודשים יכולה לתת משקל לטענת הסכמה בשתיקה או לגרום לנזק ראייתי. שלושה שבועות אינן שיהוי לטעמי. בודאי לא במקרה דנן. מנהל התובעת העיד בעצמו כי הוא מבצע מספר רב של פעולות מסחר ושחרור סחורה ביום, ומן המקובל, לדעתי, כי עינו תפסח, מבחינה סטטיסטית על טעות שתתגלה לאחר שלושה שבועות.

טענה משנית של הנתבעת היא הלנה על כך כי התובעת הטעתה אותה לחשוב כי היא מסכימה לתשלום הסכום הנוסף, שוב, עקב השיהוי בתגובה ומשכך נגרם לנתבעת נזק. הנזק הנ"ל מגולם בכך כי הסחורה שוחררה ומשכך לא נותרה בידיה ערובה לקבלת הסכום הנוסף מהחייב "האמיתי". טענה זו איננה מקובלת עלי. אינני מקבל את הטענה כי הייתה לנתבעת זכות לגבות את הסכום הנוסף מהתובעת ומשכך לא הייתה ולא יכולה להיות נפקות להחזקת הסחורה כערובה. השינוי היחידי היה כי התובעת הייתה נדרשת לפנות לבית המשפט בבקשה לצו עשה למען שיחרור הסחורה והנתבעת לא הייתה "מרוויחה"  דבר מהחזקתה.

טענת התביעה כי לא היה לנתבעת כל זכות לחייב אותה בחובותיה של אלפא, מחוזקת בראיות שהוגשו מטעמה ומקובלת עלי.