פסק-דין בתיק א 4735/05

1.         גב' גהגא נגלא (להלן: "התובעת") הגישה תביעה כנגד מר אבורמד רונן (להלן: "הנתבע") וכנגד ישיר איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה על ידי רכבו של הנתבע אשר נהג בו בזמנים הרלבנטיים לתאונה.

2.         הנתבע הודה בכתב הגנתו (סעיפים 12 ו-13) בכל עילות התביעה. כלומר, בנסיעתו לאחר התובעת, בפגיעתו ברכב התובעת, הסבת נזקים ובאי שמירת מרחק וכן שלח הודעה לצד שלישי כנגד מבטחת רכבו, ישיר איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הצד השלישי") לחיובה בתשלום נזקי רכב התובעת.

3.         הנתבעת אשר ביטחה את רכבו של הנתבע בביטוח מקיף וצד ג' כפרה בחבותה לשלם את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בטענה כי הנתבע מסר לה פרטים כוזבים ביחס לנסיבות התאונה ו/או העלים ממנה עובדות בנוגע למקרה הביטוח ו/או עשה קנוניה ו/או יד אחת עם התובעת על מנת להונות את הנתבעת וכל זאת בניגוד להוראות תנאי הפוליסה והחוק.

4.         בישיבת ביהמ"ש מיום 4/1/06 החליטה כב' הרשמת ספרא-ברנע לעשות שימוש בתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והפרידה את הדיון בין התביעה העיקרית וההודעה לצד השלישי ולאור הודאת הנתבע בכתב הגנתו ניתן כנגד הנתבע פסק דין המחייבו בפיצוי התובעת ובמסגרת פסק הדין חייבה כב' הרשמת ספרא-ברנע את הנתבע לשלם לתובעת סך של 22,800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (10/3/05) ועד התשלום המלא בפועל וכן אגרת משפט יחסית לסכום שנפסק בסך של 460 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כן חייבה כב' הרשמת ספרא-ברנע את הנתבע לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 10% מסכום התביעה בתוספת מע"מ.

5.         בישיבת ההוכחות מיום 15/10/06 נשמעו בפניי עדויות הנהג המעורב בתאונה שנהג ברכב התובעת - מר ג'בארין עבדאללה, הנתבע וחוקר הנתבעת, מר צבי לופוביץ.

            בעקבות אי יכולתו של עד הנתבעת, מר ערן פאר, להתייצב לדיון, נקבעה ישיבת הוכחות נוספת ליום 4/1/07.

6.         ביום 2/1/07 הוגשה הודעה על ידי הנתבעת לפיה היא מוכנה לסיים את התיק לפי הצעת ביהמ"ש אשר הועלתה בתום ישיבת ההוכחות מיום 15/10/06 ולפיה תתקבל ההודעה לצד השלישי כנגד הנתבעת-הצד השלישי וכי היא תשא בהוצאות הנתבע - שולח ההודעה לצד השלישי - בסך של 2,000 ש"ח. כן ציינה הנתבעת בהודעתה כי לאור הודעתה ניתן לייתר את ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 4/1/07.

7.         ב"כ הנתבע בתגובתו לביהמ"ש מיום 4/1/07 הודיע כי הינו מסרב להצעה ועומד על קיום הדיון.

8.         בדיון שהתקיים ביום 4/1/07 נתנו ב"כ הצדדים הסכמתם לפיה ההודעה לצד השלישי תתקבל במלואה ולפיה תשפה הנתבעת את הנתבע במלוא התשלום שבוצע על ידו לתובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כן הוסכם על ידי הצדדים לטעון לעניין הוצאות הנתבע - שולח ההודעה.

9.         הנתבע, שולח ההודעה לצד השלישי, טען בטיעוניו באריכות כי מלכתחילה לא היתה כל סיבה ו/או הצדקה מצידה של הנתבעת לכפור בחבותה על פי הפוליסה שהוצאה לנתבע. לגרסת הנתבע, טענות הנתבעת ביחס לקנוניה מצידו של הנתבע והתובעת הוכחו כלא מבוססות ואף טענת הנתבעת לפיה הנתבע לא שיתף פעולה עם הנתבעת אינה נכונה.

לאור האמור טען, איפוא, הנתבע לחיוב הנתבעת בריבית עונשית הקבועה בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, וזאת גם לנוכח העובדה שהנתבע פיצה בפועל את התובעת בגין נזקיה על פי פסק דינה של כב' הרשמת ספרא-ברנע ונגרמו לו הוצאות מימון חריגות, לרבות ריבית חריגה ועוד.

כן טען הנתבע לזכאותו לשכר טרחה מלא והוצאות בגין ניהול ההליכים.

10.        הנתבעת טענה כי עצם נכונותה להודות בחבות בשלב זה אין בה משום אינדיקציה לכך שהיה עליה להכיר מלכתחילה בחבותה. לדבריה, אכן התברר במהלך המשפט ולאחר שהנתבע זימן לעדות את נהג הרכב של התובעת כי מאזן ההסתברות אכן נוטה לקבלת התביעה, אולם בטרם נשמעה עדותו של הנהג ולאור אי הענות הנתבע והתובעת לפניית נציגי הנתבעת לבירור נסיבות התאונה וחוסר שיתוף הפעולה של הנתבע הצדיקו את חשדותיה של הנתבעת ואת התנהגותה וממילא הוכח במשפט כי הנתבע לא שיתף פעולה כדבעי עם נציגי חברת החקירות שנשלחו מטעמה וככזה לא שיתף פעולה עם הנתבעת.

הנתבעת טוענת, איפוא, כי מכוח הוראת סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לא מוטלת על הנתבעת החבות לשאת בנזקים שנגרמו על ידי המבוטח עת שלא שיתף פעולה עמה לבירור נושא החבות ועל כן אין לחייב את הנתבעת בהוצאות ניהול ההליך.

11.        מעדותם של הנתבע וחוקר הביטוח, מר צבי לופוביץ, עולה כי הנתבע מטעמים כאלה או אחרים לא היה ככל הנראה מודע בראשית הדרך לחובתו להיפגש עם נציג חברת הביטוח על מנת לאפשר לה לברר את פרטי חבותה ולא נענה לפניית חוקר הביטוח להיפגש עמו בביתו של הנתבע ופגישה נוספת בתל-אביב לא נסתייעה אף היא.

בנסיבות אלה ולאור נסיונותיה של הנתבעת להיפגש עם הנתבע שלא צלחו, סבורני כי התנהגות זו של המבוטח לא רק שהכבידה על בירור חבותה של הנתבעת, אלא אף יכלה היתה לעורר חשדות בלב הנתבעת. לפיכך לא ניתן לייחס לנתבעת חוסר תום לב בסירובה באותה עת להכיר בכיסוי הביטוחי ולא ראיתי לנכון בנסיבות העניין להטיל על הנתבעת חיוב בריבית עונשית הקבועה בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

כן לא ראיתי לחייב את הנתבעת בהוצאות מימון חריגות שב"כ הנתבע טען להן בדיון בהעדר ראיות ולאור העובדה שהנתבע שילם לתובעת את תשלום פסק הדין בתשלומים חודשיים שנפרשו בין 15/2/06 ועד 17/5/06 כפי שעולה מנספח ה' לתצהיר עדותו הראשית ואשר על פי תצהירו שולמו ממשכורתו.

12.        לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ולאור נכונותה של הנתבעת להכיר בחבותה בשיפוי מלא של הנתבע בעקבות התשלום שבוצע לתובעת, ראיתי לחייב את הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מהסכום ששילם הנתבע לתובעת וכן הוצאות אגרות משוערכות ששולמו על ידי הנתבע בגין ההודעה לצד השלישי.

13.        לסיכום, הנני מחייבת את הנתבעת 2 (הצד השלישי) לשלם לנתבע 1 את הסך של 26,954 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/06 (מחצית התקופה) ועד לתשלום המלא בפועל.