פסק-דין בתיק א 47330/05

שתי תביעות אוחדו. בשתיהן נטען, שביום 8.5.05 התנגשה מכונית הונדה שבה נהגה אסתר אלגזיאל (להלן: אסתר) במכונית וולבו שבה נהג הרצל סולטנה (להלן: הרצל), באשמת אסתר שהתעלמה מתמרור שהעניק זכות קדימה להרצל. אסתר תבעה את נזקיה מהמבטחת שלה, אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"). יפה סולטנה, אשתו של הרצל, שהיא בעלת המכונית שבה נהג, תובעת את אסתר ואת המבטחת בגין נזקיה. המבטחת דחתה את התביעות בטענה שהתאונה בוימה. לסקירת הראיות אקדים ואבהיר, שבחינתן נעשתה בזהירות רבה, במודעות לכך, שגם אנשים תמימים עלולים להסתבך בחוסר עקביות ולא כל מעשיהם הגיוניים, או מובנים.

אסתר והרצל, סיפרו על התאונה ועל מה שקרה לפניה ואחריה 4 פעמים: (א) הודעות כתובות לחברות הביטוח שלהם. (ב) עדות לחוקר מר גונן. (ג) תצהיר עדות ראשית  (ד) עדות בבית המשפט. הוגש מסמך ב/1, שבו מודה אסתר באחריותה לתאונה, שנטען שנכתב במקום התאונה ונחתם שם על ידה. הוגשו חשבוניות גרירת המכוניות, המתאימות לסיפור התאונה מבחינת הזמן והמקום.

היכן בדיוק התרחשה התאונה? הרצל טען בעקביות שנהג ברחוב הרצוג בפ"ת והתנגש בצומת עם הנתבעת שבאה מרח' הירקונים.  

אסתר העידה שהיא מכירה את מקום התאונה, והתקשתה להסביר כיצד החמיצה את התמרור בצומת  (ע' 19): "אני יודעת שיש שם תמרור כזה, זו לא פעם ראשונה שאני נוסעת שם, משום מה לא שמתי לב באותו רגע. הכבישים היו ריקים. המשכתי לנסוע. לא יודעת מאיפה הוא בכלל בא. המשכתי כזה ופתאום הוא יצא לי. גיליתי שהיה תמרור שלא שמתי אליו לב אחרי התאונה".

באשר למקום התאונה העידה (ע' 17): " לא נסעתי ברח' ירקונים, באתי מבילינסון, הורדתי מישהי בתחנה מרכזית. ז"א נסעתי ישר ופניתי שמאלה. המקרה היה בכפר אברהם. קיצרתי משם כדי לצאת לכביש הראשי. אני לא יודעת איך קוראים לכביש, הסביבה היא כפר אברהם. לפי מה שאני הבנתי הוא יכול היה לבוא מכביש ירקונים. אני באתי מכפר אברהם, יש תחנת דלק משני הצדדים של הכביש שבו נסעתי במקום שבו הוא נפגש עם הכביש שבו נסע האוטו השני. לרח' עצמו קוראים כפר אברהם".   האם מדובר באי ידיעה של שם רחוב - או בהבדל גרסאות ממשי?

בעמוד 8 לסיכומים שהוגשו מטעמה "צוטטו" דברי אסתר כך: "...נסעתי ברחוב ירקונים...", במקום הציטוט הנכון " לא נסעתי ברחוב ירקונים"! 

קשה להמנע מהרושם שזהו ניסיון בוטה "לשפר" את העדות ולהתאים את דברי אסתר לדברי הרצל, לאחר שהעדה נכשלה בשינון ובדקלום הגרסה הנחוצה. בטרם ניתן פסק-הדין התבקשו הסבריה של עו"ד לונדנר, ב"כ של אסתר, והיא התנצלה על הציטוט המטעה והסבירה אותו בטעות סופר. לא אמשיך לחקור בדבר.

לא היה זה אירוע יחיד מסוגו: לתצהירה של אסתר צורף שרטוט שהתיימר לתאר את התאונה. כשהוצג בפניה העידה "לא אני ציירתי אותו. לא יודעת מי צייר אותו. בהתחלה אמרתי שציירתי אותו עכשיו אני אומרת שאני לא ציירתי. אני לא ציירתי את זה" (ע' 20) ובהמשך הוסיפה: "אני בטוחה שלא אני ציירתי את זה. כי זה לא ירקונים זה כפר אברהם".

עו"ד לונדנר הסבירה שטעתה וצרפה בשגגה שרטוט שהיה לה בתיק לתצהירה של אסתר וגם היא לא יודעת מי צייר זאת.  מה ערכם של תצהיר ונספחים המוגשים בצורה כזו?

אסתר מסרה שלל גרסאות סותרות לגבי דרך הגעתה למקום התאונה . בע' 2 להודעה לחוקר נרשמו חילופי דברים אלה:

"אסתר: אני נוהגת באוטו, הייתי לבד ונסעתי באתי לא בדיוק מסגולה, קיצרתי משם, לא יצאתי משם בסביבות כפר אברהם."

החוקר: "רגע את זוכרת מאיפה התחלת את הנסיעה?"

אסתר: " ואם אני לא רוצה להגיד לך איפה הייתי?"

החוקר: " ככה יהיה לי יותר קל"

אסתר: "באתי מבית החולים תל השומר הגעתי לכפר אברהם מכוון תחנה מרכזית מצד ימין יש לי תחנת דלק וגם מצד שמאל. הגעתי לצומת, לא כיבדתי את התמרור".

גם בעדותה בבית המשפט סיפרה אסתר שבאה מבית חולים, אלא ששמו השתנה:

"באתי מבילינסון, הורדתי מישהי בתחנה מרכזית. ז"א נסעתי ישר ופניתי שמאלה. המקרה היה בכפר אברהם. קיצרתי משם כדי לצאת לכביש הראשי. אני לא יודעת איך קוראים לכביש, הסביבה היא כפר אברהם. לפי מה שאני הבנתי הוא יכול היה לבוא מכביש הירקונים" (ע' 17).

כשנשאלה אסתר לגבי שינוי שם בית החולים, ענתה:

 "הגעתי מבית חולים בילינסון בגלל שקיצרתי. לא זוכרת אם מתל השומר או מבילינסון. בילבלת לי את המוח. ... קיצרתי את הדרך ונסעתי... עכשיו נזכרתי שנסעתי דרך כביש גהה ומשם את כל הדרך ישר עד שיצאתי מכפר אברהם. שני רמזורים לפני השוק יש כניסה... לא יודעת אם ימינה או שמאלה. לא רציתי לנסוע דרך רמזורים, איפה שבא לי אני נכנסת" (ע' 19).