פסק-דין בתיק א 47327/05

1.         התובע 2 (להלן: " התובע") הינו שמאי מוסמך, בעליה של התובעת 1, חברה העוסקת במתן שירותי הנדסה ושמאות (להלן: " התובעת"). הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בין השאר בקידוחים (להלן: " הנתבעת"). הנתבע 2 הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן: " הנתבע").

2.         ביום 15.7.04 נחתם הסכם הנושא את הכותרת "הזמנת עבודה" (להלן: " ההסכם", צורף כנספח א' לתצהיר התובע). ההסכם נערך בין הנתבע מצד אחד לבין התובע מצד שני, ובמסגרתו שכר התובע את שירותיו של הנתבע ליתן את שירותיו המקצועיים בכל הקשור בטיפול בתביעת נזק של הנתבעת, הנוגעת למכונת קידוח קרקע שברשותה.

3.         בהסכם הצהיר התובע כי הינו שמאי/מהנדס מוסמך בעל ידע מקצועי לעניין תביעות ביטוח (ה"הואיל" השני להסכם). הסעיפים הרלוונטיים לעניינינו הם סעיפים 3,4, ו-7 להסכם, הקובעים כדלקמן:

" 3.       שכר הטרחה עבור הטיפול בתביעה עבור מפעל/עסק/חברה הינו 6% מגובה הנזק, מינימום 3,000$ בתוספת מע"מ כחוק.

4.         כדי למנוע ספק, מוסכם כי שכר עבודתו של צד ב' אינו מותנה בכל צורה שהיא בגובה השיפוי של המפעל/עסק/חברה.

7.         תנאי התשלום: תשלום ראשון בסך 1,000$ +מע"מ עם הכנת הדו"ח ומסירתו לשמאי חברת הביטוח. 1,000$ נוספים עם קבלת תשובת חברת הביטוח. 1,000$ נוספים לאחר החלטת חברת הביטוח + 60 יום."

4.         התובע החל לבצע את עבודתו, נפגש עם הנתבע במקום עסקה של הנתבעת לצורך בדיקת המכונה הניזוקה, והכין מספר טיוטות של חוות הדעת. לטענת התובע, נפגש עם שמאים מטעם חברת הביטוח ושיתף איתם פעולה ככל שנדרש. ביום 21.12.04 הושלמה לטענת התובע מלאכת הכנה חוות הדעת וזו הועברה לשמאי חברת הביטוח (להלן: " חוות הדעת", צורפה כנספח ב' לתצהיר התובע). בחוות הדעת הזו הוערך הנזק בכללותו בסך של 920,457 ש"ח, כאשר 600,000 ש"ח, מתוך סכום זה נכללים בסעיף אובדן הכנסות כתוצאה מהשבתת המכונה.

5.         בעוד המגעים עם חברת הביטוח נמשכים, שלחה הנתבעת לתובע ביום 10.2.05 מכתב בו היא מודיעה על רצונה בהפסקת הקשר, וזאת מחמת העובדה כי אינה מרוצה מתפקוד התובע (המכתב צורף כנספח ג' לתצהיר התובע). בסעיף 3 למכתב הנ"ל מבקשת הנתבעת לערוך התחשבנות עם התובע בעבור העבודה אשר בוצעה על ידו עד לאותו שלב.

6.         בעקבות מכתב זה הודיע התובע לנתבעת כי שכר הטרחה המבוקש על ידו עבור חוות הדעת מסתכם בסך של 30,000 ש"ח לפני מע"מ, ומסכום זה יש לנכות את המקדמה בסך 1,000$ אשר שולמה לו (נספח ד' לתצהיר התובע).

7.         לאחר משלוח שני המכתבים הנ"ל החל להתפתח דין ודברים בין הצדדים בנוגע לשכר הטרחה לו זכאי התובע. כיוון שהצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, הגישו התובעים ביום 11.9.05 תביעה על סך 59,304 ש"ח, היא התביעה שבפני. את סכום התביעה חישבו התובעים כ-6% מסכום הערכת הנזק, כפי שנקבעה על ידם בחוות הדעת.

8.         הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו כי כלל עוד לא בשל המועד להגשת תביעה. הנתבעים הפנו את בית המשפט לסעיף 7 להסכם, הכורך את תשלום שכר הטרחה בקבלת תשובה והחלטה מחברת הביטוח. ואכן, במהלך הראיות טענו הנתבעים כי רק ביום 27.3.06 נחתם הסכם גישור בין הנתבעת לבין חברת הביטוח (להלן: " הסדר הגישור", צורף כנספח ח' לתצהיר הנתבע), ורק במועד זה קמה זכאותו של התובע לקבל שכר טרחה.

9.         הנתבעים טוענים כי הפרשנות הנכונה של ההסכם הינה חישוב 6% מסכום הנזק ששולם בפועל מחברת הביטוח, או 3,000$, לפי הגבוה. בעת שהוגש תצהיר הנתבע, הסדר הגישור כבר נחתם ולפיכך בסעיף 12 לתצהיר הצהירו הנתבעים כי סכום החוב עומד על ההפרש שבין 6% מהסכום שהתקבל בפועל עבור הנזק (247,204 ש"ח), לבין המקדמה ששולמה. לפי חישוב הנתבעים היתרה לתשלום עומדת על הסך של 10,326 ש"ח בלבד.

10.       יצוין כי הן בכתב ההגנה והן בתצהיר הנתבעים טענו הם לליקויים בעבודת התובעים, חוסר מקצועיות ועיכובים במתן חוות הדעת, ואלו הסיבות להפסקת פעילותו של  התובע.

11.       ביום 8.11.06 במהלך קדם המשפט הראשון שהתקיים ניתן פסק דין חלקי על סך 10,326 ש"ח, כפי שנזכר בסעיף 9 לעיל. לסכום זה הצטרפו הוצאות באופן יחסי, וביום 21.11.06 נחתמה פסיקתא המחייבת את הנתבעים בתשלום הסכומים הללו. אין מחלוקת בין הצדדים כי סכומים אלו אכן שולמו.

12.       פסק הדין החלקי לא הביא את המחלוקת בין הצדדים לידי סיום: התובעים נשארו איתנים בדעתם כי הפרשנות הנכונה של ההסכם הינה שיש לגזור את שכר הטרחה כש-6% מהערכת הנזק של התובעים בחוות דעתם. מאידך, טענו הנתבעים שאת החישוב יש לערוך מסכום הנזק שהתקבל בפועל מחברת הביטוח.

13.       לנוכח מחלוקת זו הוגשו תצהיר עדות ראשית (התובע מחד והנתבע מאידך), וביום 25.11.07 התנהל בפני דיון הוכחות. בסיומו ניתן צו לסיכומים בכתב, ומשאלה הוגשו יש ליתן פסק דין על סמך החומר שלפני.

14.       כידוע,  פרשנות הסכם נעשית לאור סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) - התשל"ג -1973, ועל פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93, פד"י מט(2) 265), אשר נזכרה שוב בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל , תק - על 2006 (2) 1681, יש לתת את הדעת ללשון החוזה; למהות החוזה, הסדריו ומבנהו; לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים; לנסיבות החיצוניות לו; ולאומד דעתם של הצדדים בעת ניהול המשא ומתן ולאחר כריתת החוזה.

15.       במקרה של ספק, כאשר פרשן ההסכם נמצא בפני שתי פרשנויות סבירות  במידה שווה פחות או יותר, יש להפעיל את הכלל של פרשנות כנגד המנסח, וראה בעניין זה ע"א 339/88 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ב. נ. ת  ושות' חברה לביצוע, ניהול ותכנון פרויקטים בע"מ , פד"י מד( 4) 532, בעמ' 538.

16.       ומהלכה ליישומה - במקרה הנדון התובע הוא שניסח את ההסכם, מדובר בטופס סטנדרטי שאיתו עובד התובע, ואותו הוא מתאים לכל אחד (דבריו בעמ' 10 ש' 7). לכן, במידה וההסכם הנדון סובל שתי פרשנויות סבירות, יש להחיל את  הכלל של פרשנות כנגד המנסח.