פסק-דין בתיק א 47310/05

מתוקף סמכותי על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ובהסכמת הצדדים, אני נותנת פסק דין על דרך הפשרה. אף שהצדדים הסכימו שפסק הדין ינתן ללא נימוקים, לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבפני ושמעתי את הנהגים, אתן הנמקה קצרה, לאור התוצאה אליה הגעתי.

מדובר בתביעה בשל נזק, שנגרם לאופנוע של התובע בתאונת דרכים, שארעה ביום 12.9.04, בצומת הרחובות הקברניט ואבן סינא ביפו. התובע הגיע בנסיעה ברחוב הקברניט והנתבעת 2 הגיעה בנסיעה ברחוב אבן סינא.

לטענת התובע, הנתבעת הגיחה מצד ימין, מרחוב חד סיטרי, בניגוד לכיוון התנועה. לכן לא עלה בדעתו לבדוק אם מגיע רכב מאותו כיוון טרם כניסתו לצומת, והנתבעת 2 פגעה בו כשהיה כבר באמצע הצומת.

לטענת הנתבעת 2, אין מדובר ברחוב חד סיטרי, לא היה שם תמרור המורה כי הרחוב חד סיטרי והיא נכנסה לצומת בזהירות, והאופנוע הוא שפגע בה, כשהיתה כבר בתוך הצומת.

התובע טען, כי אם התמרור נעלם או לא היה במקום באותו יום (שכן גם התובע הודה שלא ראה שום תמרור בפתח הרחוב במועד התאונה ובסמוך לו), הרי שהנתבעת 1, האחראית על תחזוקת התמרורים והצבתם, התרשלה, ולכן הוגשה התביעה גם נגדה.

אין ספק במקרה דנן, כי לשני הצדדים היתה תרומה לקרות התאונה בצומת, הן לפי עובדות המקרה והן בהתאם להלכות המשפטיות בנושא. אך קביעת האחראי העיקרי לתאונה, מתבססת בראש וראשונה על השאלה מה היו זכויות הקדימה בצומת, לפי הכיוונים והתמרורים. אם נסעה הנתבעת ברחוב חד סיטרי, בניגוד לכיוון התנועה, אין ספק שאחריותה לתאונה גדולה משל התובע. אך אם, לעומת זאת, הנתבעת לא נסעה בניגוד לכיוון התנועה, הרי שהיא נסעה בכלי הרכב שהגיע מימין, ומאחר שהתובע גם העיד בבירור כי כלל לא הסתכל לכיוון הגעתה - אחריותו לתאונה היא הגבוהה יותר.

טענת התובע, שהודה - כאמור - כי לא ראה תמרור המורה על כך שהרחוב חד סיטרי במועד התאונה, לפיה מדובר ברחוב חד סיטרי, נסמכת על היכרותו עם המקום, שבסביבתו הוא מתגורר. דבריו מקבלים חיזוק במסמך מיום 21.9.04, שנכתב על ידי בוחן תנועה מטעם המשטרה, שצורף לכתב התביעה כנספח ג, לפיו הנתבעת 2 "נסעה נגד כיוון התנועה". ואולם - המסמך לא חתום וכותבו לא זומנו לעדות בבית המשפט. הנתבעות התנגדו, בצדק, לכך שאייחס משקל לאותו מסמך, שלא ניתן היה לברר עם כותבו על בסיס מה נכתב בו שהנתבעת 2 נסעה נגד כיוון התנועה. לטענתן, הדברים נכתבו על בסיס דברי התובע באזני השוטר.

מצד שני, הנתבעת 1 הגישה תעודת עובד ציבור, של מנהל מדור התקנת ואחזקת תמרורים בעיריית תל אביב, ממנו עולה כי התמרור, המורה כי מדובר ברחוב חד סיטרי, הוצב בפתח רחוב אבן סינא רק ביום 16.1.05, קרי - לאחר מועד התאונה, ו"אין לנו מידע על מצב התמרורים בצומת לפני תאריך ההצבה הזה".

ב"כ התובע ניסה ללמוד מ"טופס אישור וביצוע הסדרי תנועה וחניה" מיום 31.10.04, שצורף על ידי הנתבעת 1, ובו נאמר "מומלץ להשלים סימון ותמרור ברחובות הנ"ל", כי היתה התחלה של פעולת התמרור גם קודם למועד הטופס. לא אוכל לקבל טענה זו. לא נראה לי כי די במילה "להשלים", כדי לבסס את הטענה כי היה ברחוב אבן סינא תמרור, לפיו הרחוב הינו חד סיטרי, עוד טרם התאונה.

לא הוכח, אם כן, כי הרחוב שבו נסעה הנתבעת 2 היה חד סיטרי לפני מועד התאונה.

מאחר שהנתבעת היא שהגיעה לצומת מצד ימין והתובע - משמאל, ובפני גרסה מול גרסה בקשר לשאלה מי משני כלי הרכב פגע במי, ומי היה ראשון בצומת (ותמונות הנזק של כלי הרכב אין בהן כדי לסייע בענין זה) - אינני יכולה לקבוע, כי הנתבעת 2 היתה האחראית העיקרית לתאונה. אם כך, כל שהוכח בפני, במידה הנחוצה למשפט אזרחי, הוא שלנתבעת 2 היתה רשלנות תורמת לתאונה, אלא שלטעמי, אין להשתית תביעה על רשלנות תורמת של הצד הנתבע (ראה פסק דינה של כב' השופטת אברהמי בת.א. 56522/04 הכשרת הישוב נ' שלו ברוך ואח', והאסמכתאות המובאות שם).

לפיכך, דין התביעה להדחות.

למרות דחיית התביעה, בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

ניתן היום 09 במרץ, 2006 (ט' באדר תשס"ו) בהעדר הצדדים.                                                                            

____________ ________

         מיכל  ברק-נבו, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: