פסק-דין בתיק א 47298/06

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעוררו קושי מסוים, מפתיע, כפי שיפורט להלן.

לטענת התובעת, רכבו של מר יחיא אזולאי (להלן - אזולאי), מסוג מיצובישי כריזמה, אשר מספר הרישוי שלו הוא 7134820 והמבוטח על ידה, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 31.7.05 עם כלי רכב של הנתבעת, שמספר הרישוי שלו הוא 8045658. התאונה התרחשה מול תחנת "אגד" בנתניה. כך, לפי כתב התביעה וטופס הודעת המבוטח שצורף לכתב התביעה ( ת/2).

בדיון שהתקיים בפני ביום 31.12.06, העיד מר אזולאי. לפי גרסתו, הארוע התרחש ביום שישי בסביבות השעה 14:00. הוא יצא מחניה בה עמד בצד ימין של הכביש, לאחר שהוריד נוסע. כאשר היה באמצע הכביש, לפתע הגיח הרכב הפוגע מאחור, עקף את רכבו של אזולאי מצד שמאל בצורה פרועה, תוך עליה עם שניים מגלגלי הרכב על אי התנועה שמוצב מצד שמאל. שעה שירד הרכב הפוגע מאי התנועה בסוף העקיפה, הוא פגע עם המגן האחורי, בצידו הימני (בפינה הימנית אחורית ובכנף האחורית ימנית של הרכב) ברכבו של אזולאי, בפינה השמאלית קדמית, ומשך לו את כל ה"פרונט" - את כל הטמבון הקדמי משמאל. לדבריו, הרכב שפגע בו היה טנדר מסחרי גדול, ובשום אופן לא "פרטית". הנהג היה בחור צעיר, שלא היו לו ניירות, והוא צלצל לאביו, אשר הגיע למקום. רק אז קיבל אזולאי את פרטי הנהג. כאשר הוצגו תמונות הנזק של רכב הנתבעים בפניו, אמר אזולאי בצורה חד משמעית, שהרכב הנראה בהם איננו הרכב שפגע בו. לאחר מכן, כאשר סיים אזולאי להעיד והגיע תורו של הנתבע, נכנס הנהג ברכב הנתבעת לאולם, ואזולאי אמר, שבשום פנים ואופן אין זה הנהג שפגע בו. התפתחות זו היתה מפתיעה משהו. לאור זאת, נשאל אזולאי אם יתכן שהיה מעורב בתאונה נוספת, והוא השיב שבשום פנים לא היה מעורב בתאונה נוספת, אשר יתכן שגורמת לו להתבלבל בין המקרים.

לאחר מכן העיד הנהג ברכב הנתבעת, מר עידו קליין (להלן - קליין). הוא אמר, שהוא מזהה את אזולאי בודאות כמי שנהג ברכב שפגע ברכבו. לדבריו, הארוע התרחש בכביש החוף, בנסיעה מצפון לדרום, סמוך למושב אביחיל. התנועה בכביש נעצרה וכך גם רכבו של קליין. הרכב שנסע מאחוריו לא הצליח לעצור והתנגש ברכב הנתבעת, בתאונת חזית-אחור מלאה. הארוע התרחש סמוך לשעה 21:00. ברכב הפוגע, מסוג מיצובישי כריזמה, נהג יחיא אזולאי. פרטיו של אזולאי מופיעים בהודעה שמסר קליין לנתבעת מספר ימים לאחר התאונה ( נ/2), כולל מספר הפוליסה של אזולאי, שמו של סוכן הביטוח של אזולאי ומספר הטלפון של הסוכן, וגם בהודעה שמסר במשטרה ( נ/3) מופיעים הפרטים. יצויין, כי רכב הנתבעת הוא מסוג טויוטה קורולה. הנזקים ברכב הנתבעת, כעולה מהתמונות שהוצגו ( נ/1), מתאימים לגרסת קליין, אך כלל לא לגרסת אזולאי, כפי שציין אזולאי עצמו, כאשר הביט בתמונות. לדברי קליין, לאחר התאונה הוא ביקש מאזולאי שיסע אחריו, לתוך נתניה, למקום מואר בו יוכלו להחליף פרטים. בתחילה אזולאי לא רצה למסור לקליין את פרטיו, אך לבסוף מסר אותם. התלונה במשטרה ( נ/3) נמסרה לאחר שקליין לא חש בטוב ונאמר לו, שאם כך - עליו לדווח למשטרה על התאונה.

כאמור - הסיפור מוזר, שכן מדובר בתביעה ותביעה שכנגד, כאשר הנהגים מתארים שתי תאונות שונות לגמרי, הן מבחינת שעת התאונה (14:00 לעומת 21:00), מבחינת מיקום התאונה (מול תחנת "אגד" בנתניה, לעומת כביש החוף סמוך למושב אביחיל), אזולאי לא מזהה את קליין או את רכבו, אך קליין מזהה את אזולאי ואת רכבו, ההתנהלות שתיאר כל נהג לגבי מה שקרה אחרי התאונה - שונה, ועוד. הבלבול מתגבר עקב כך, שמדובר אכן בתביעה ותביעה שכנגד, שכן אלמלא האישור של קליין, כי הוא והרכב שבו נהג היו מעורבים בתאונה עם אזולאי (אף שתאור נסיבותיה שונה לחלוטין), ניתן היה להניח שאזולאי טעה ברישום פרטי הרכב שהיה מעורב איתו בתאונה.

יצויין, כי מבחינת התביעה העיקרית - האישור היחיד לכך שמר אזולאי היה מעורב בתאונה עם רכב הנתבעת, הוא עצם קיומה של התביעה שכנגד ודברי קליין, המזהה את אזולאי. בטופס ההודעה הטלפונית שצורף לכתב התביעה מצויין בפרטי צד ג רק כי הנתבעת היא בעלת הפוליסה ומספר הרישוי של הרכב. זולת פרטים אלה - אין דבר הקושר את קליין ואת הרכב הספציפי לתאונה. ב"סוג הרכב" נרשם "רכב פרטי" וב"שם הנהג" נרשם "ניו קופל בע"מ".

לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות שבפני, שמעתי את העדויות והתרשמתי מהנהגים, מסקנתי היא זו: מר אזולאי, למרות הכחשתו, היה מעורב בתאונה נוספת. יצויין, כי הוא העיד בודאות, כי התאונה ארעה ביום ששי בצהריים. תאריך התאונה דנן, על פי שני הצדדים, היה 31.7.05. תאריך זה חל ביום ראשון בשבוע. לגבי אותה תאונה שניה - תיאוריו של אזולאי אולי נכונים. לגבי המעורבות של מר קליין ורכב הנתבעת באותה תאונה, שתוארה על ידי מר אזולאי - אין בדל ראיה: אזולאי לא מזהה את הרכב ב- נ/1 כרכב הפוגע, הנזקים ברכב הנתבעת לא תואמים את סיפור המעשה ואת הפגיעות ברכב התובעת, אזולאי לא מזהה את קליין, תאור המעשה שונה בתכלית בין שני המקרים, בטופס ההודעה לביטוח אין כל פרט - פרט למספר הרישוי של הרכב - שקושר את רכב הנתבעת לאותה תאונה מתוארת. אפילו לא סוג רכב. נראה לי, שהתאונה בין אזולאי לקליין, שהיתה מינורית - הן על פי הנזקים ברכב הנתבעת, והן על פי תיאור הארוע על ידי קליין - פרחה מזכרונו של אזולאי. טופס ההודעה הטלפונית לביטוח ת/2, אינו חתום על ידי אזולאי. התאריך היחיד המופיע על ההודעה הינו תאריך הדפסתה - 27.11.05, היינו כ-4 חודשים לאחר קרות התאונה עם קליין. רכב התובעת נבדק על ידי שמאי רק ביום 23.10.05, ולפי התמונות - לא ניתן היה לנסוע ברכב במשך 3 חודשים מבלי לתקנו. נראה, כי פרטיו של קליין נותרו בידי אזולאי מהתאונה ביניהם, והוא ייחס אותם לתאונה האחרת, שהיתה קשה ומאוחרת יותר. מכל מקום - אין דבר, כאמור, פרט למספר הרישוי של הרכב, הקושר את קליין ורכב הנתבעת לתאונה שמתאר אזולאי, ועל כן דין התביעה העיקרית להדחות.

לגבי התביעה שכנגד, לעומת זאת, תיאוריו של קליין ברורים, אמינים, רצופים ומתיישבים הן עם הודעתו לנתבעת - נ/2 והן עם הודעתו למשטרה - נ/3. הודעות אלה כוללות פרטים, שאלמלא שוחח קליין עם אזולאי וראה את הניירות של הרכב - לא יכול היה לדעת אותם, למשל - מספר פוליסת הביטוח, שם סוכן הביטוח ומספר הטלפון שלו. הנזקים הקשים לרכב התובעת בחזית, כנראה עקב התאונה השניה, שנראים בתמונות ת/1, אינם מאפשרים לדעת מה קרה לרכב התובעת עקב התאונה עם קליין, אך קליין אכן העיד, כי לאחר התאונה - יצאו הוא ואזולאי, הסתכלו על הנזקים, ברכב הנתבעת היו נזקים "לא רציניים" ואצל אזולאי לא היה נזק כלל. לפיכך, מאחר שהראיות כולן מתיישבות עם גרסת קליין, ואילו אזולאי לא זוכר את התאונה עם קליין כלל, אני מקבלת במלואה את גרסת קליין לאופן קרות התאונה נושא התביעה שכנגד.

משכך, דין התביעה שכנגד להתקבל במלואה, ואני מחייבת את הנתבעת שכנגד (התובעת) לשלם לתובעת שכנגד (הנתבעת) סך של 1,765 ש"ח, כמפורט בסעיפים 5 ו-9 לתביעה שכנגד, כשסכום זה צמוד למדד מיום הגשת התביעה שכנגד (29.10.06) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך 785 ש"ח, כולל מע"מ, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בתביעה העיקרית שנדחתה אינני עושה צו להוצאות, זולת שכר בטלת עד ההגנה, מר קליין, בסך 300 ש"ח, שישולם על ידי התובעת.

ניתן היום י"ד בטבת, תשס"ז (4 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

מיכל  ברק-נבו,  שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: