פסק-דין בתיק א 47252/05

רקע:

התובע מר גולדברג נפתלי (להלן: "מר גולדברג" או "התובע"), שימש כמנהל מחלקה באגף התפעול של חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון" או "הנתבעת"), ועבד בה משנת 1992 ועד לסוף שנת 2002.

לאחר סיום עבודתו בפלאפון, הפך מר גולדברג, באמצעות חברה שהייתה בבעלותו, למשווק/זכיין עצמאי של הנתבעת באזור רחובות, ולשם כך שכר נכס בו הקים באישורה של פלאפון, מרכז שיווק אזורי  של פלאפון בצומת ביל"ו (להלן: " המרכז" או " המפאית").

הקמת המרכז נעשתה באמצעות חברה שהקים גולדברג בשם, קרייזי פון בע"מ, ששימשה כמשווקת מורשה של פלאפון, שעיסוקה היה בשיווק מכירה והתקנה של מערכות תקשורת סלולאריות (להלן: "קרייזי פון" או "התובעת").

לאחר שהסתיים שלב ההקמה של המרכז, בסמוך לתחילת חודש פברואר 2003, הוא החל מתפקד וצובר מוניטין.

בחודש פברואר 2005, החליטה פלאפון באופן חד צדדי, לסגור את המרכז בצומת ביל"ו ולהקים מרכז אחר בעצמה וללא שיתוף התובעים, במרכז רחובות.

הלכה למעשה, ההחלטה לסגור את המפאית בצומת ביל"ו, משמעה היה, ביטול והפסקת הזכיינות וביטול הסכם המשווק, שנכרת עם התובעים, בינואר 2003 למשך 3 שנים (דהיינו עד ינואר 2006), עם אופציה לשנתיים נוספות (דהיינו עד ינואר 2008), וזאת מבלי לשלם לתובעים פיצוי, ולטענתם של התובעים גם מבלי לשלם להם את חובותיה של פלאפון, בגין עמלות שהגיעו עד למועד בו נסגר המרכז בפועל.

פלאפון טענה כי פעלה על פי המוסכם בין הצדדים כשהחליטה לסגור את המרכז, וכי כל התמורות או העמלות שהגיעו לתובעים שולמו במלואם. 

העובדות לפי טענות הצדדים:

התובעים טוענים: כי עד לשנת 2002, כל מרכזי השירות בארץ של פלאפון, היו בבעלותה ובתפעולה. במחצית השנייה של שנת 2002, החליטה פלאפון לשנות את השיטה הקיימת, והחליטה להקים מרכזי שירות בבעלות משותפת עם זכיינים חיצוניים. מר גולדברג היה, באותה עת, מנהל מחלקה באגף התפעול של פלאפון, ומנהלו היה מר ניב זילברשטיין. מר זילברשטיין הטיל על גולדברג להוביל את הקמתם של המרכזים, כשהשיטה החדשה נבחנת, הן בהיבט של יחסי הזכיין מול פלאפון, הן בהיבטים הכלכלים של כל מרכז והן בהיבט המיקום של המרכז.

גולדברג וציוותו גיבשו מספר הצעות שהציגו אותן בפני סמנכ"ל  פלאפון, שהיה באותה עת, מר איקה אברבנאל, ובאותן ישיבות הוחלט, שהכוונה והמגמה תהייה שאותם המרכזים יהיו רווחיים גם לזכיין וגם לפלאפון ועל סמך אלו, אושרה תוכנית שיתוף פעולה עם זכיינים חיצוניים.

כעיקרון, הזכיין היה אמור לבחור מקום, לשכור אותו, לשפץ אותו, לאייש אותו בעובדי מכירות ומתקינים, לשאת בהוצאות פרסום, שיווק ואחזקה של המקום, ואילו פלאפון הייתה אמורה לאייש את המפאית בנציגי שירות ובטכנאים, שהוכשרו לתקן מכשירים סלולאריים, וכן לרהט ולעצב את המקום. כל מכירה או שירות, שבוצעו במפאית, בין אם בוצעו על ידי עובדיו ובין אם בוצעו על ידי עובדי פלאפון, היה אמור הזכיין לקבל עמלה, בנוסף לעמלה לה היה זכאי גם  בגין התקנת מכשירים לרכבים.

במהלך הניסיונות לאתר זכיינים לאזורי התפעול הראשוניים, בהם היה בכוונת פלאפון להקים מפאיות (ברחובות ואזור מודיעין), הועלה רעיון על ידי זילברשטיין, כי התובע, המכיר היטב את הפרויקט, יהיה אחד הזכיינים. זילברשטיין שכנע את התובע להפסיק עבודתו בפלאפון, ולהפוך להיות זכיין עצמאי של מרכז השירות ברחובות. גולדברג הסכים, והוחלט על הפסקת עבודתו כשכיר בפלאפון, בסמוך לסוף שנת 2002.  בסוף תקופת עבודתו של גולדברג כשכיר בפלאפון, הוא הספיק להקים את מרכז השירות "שילת" שליד מודיעין, עם הזכיין מר יצחק אזולאי. לטענת גולדברג, ניתנו לו ולמר אזולאי הבטחות בעל פה, לפיהן: הזכיינות הינה לטווח ארוך, וכי הזכיין יהיה זכאי לעמלות, בגין כל מכירה של מכשיר סלולאר, בגין שדרוג מכשירים, מכירת אביזרים נלווים ושירותי ערך מוסף ובגין התקנות ברכב, כפי שזכאים לכך יתר המשווקים.

לכשאותר מרכז השירות ברחובות, באזור התעשייה שבצומת ביל"ו, ביקרו בו נציגי פלאפון שאישרו את המקום מבחינת מיקומו וגודלו, והוחלט, על ידי כל הגורמים הרלוונטיים בפלאפון, ובכלל זה מנהלת מרכז שירות אשדוד- הגב' איריס איינהורן, על הקמת המפאית שבצומת ביל"ו.

לאחר ההחלטה להקים את המפאית שבצומת ביל"ו, הוחלט סופית כי גולדברג יעזוב את עבודתו בפלאפון, יהפוך לזכיין של פלאפון בצומת ביל"ו, ולצורך כך, הקים ביום  21.11.02 את קרייזי פון.  ביום 31.12.02, קיבל גולדברג את ההודעה הרשמית על הפסקת עבודתו בפלאפון, כאשר במסגרתה אושרו לו פיצויי פיטורים, בסך של כ- 260,000 ש"ח, אותם, כמו גם כספים אחרים, השקיע בהקמת המפאית. לצורך הקמת המפאית, שכר גולדברג את המבנה  שאושר על ידי נציג פלאפון, לתקופה של שלוש שנים, עם אופציה להארכה לשנתיים נוספות (להלן: "המושכר").

בחודש נובמבר 2002, בוצעו עבודות התאמה במושכר, שהסתיימו בסמוך לסוף חודש ינואר 2003, כאשר בכל אותה עת ועד לסוף ינואר, קיבל עדיין גולדברג, משכורת כשכיר מפלאפון.

בנוסף לסכומים שהושקעו על ידי גולדברג, בהקמת המרכז, לקחה קרייזי פון הלוואות בבנקים, בערבות גולדברג, בסכומים של כ- 450,000 ש"ח, ובסך הכל לטענת גולדברג, הוא וקרייזי פון השקיעו ומימנו את הקמת המפאית ותפעולה, בסכום של כ- 710,000 ש"ח.

ביום בו נפתח המרכז, גולדגברג וקרייזי פון הוחתמו על הסכם להקמת תפעול המפאית.

לטענת גולדברג, ההסכם נשלח אליו ללא נספח התמורה, וכל תכליתו של ההסכם, הינו הטלת חבויות חד צדדיות, על התובעים.