פסק-דין בתיק א 472/94

בתיק זה ניתן פס"ד חלקי בשאלת האחריות על ידי כב' השופטת חיות אשר קבעה כי הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, בחלקים שווים לנזקיו של התובע כתוצאה מתאונת עבודה מיום 9.8.89. עוד נקבע בפסה"ד כי התביעה אינה מתייחסת רק לאירוע נקודתי אחד, אלא שמדובר במכלול תנאי העסקתו של התובע כגורם לנכות הרפואית ממנה הוא סובל.

התיק הועבר אלי כדי לדון בשאלת גובה הנזק.

מבוא

1.         מדובר בתובע יליד 1950, שהינו היום כבן 55, רתך במקצועו, שהועסק אצל נתבעת 2 החל מיום 1.12.1987, בעבודות תיקון של אוטובוסים מתוצרת חברת MAN הגרמנית, עבור חברות דן ואגד. מכתב התביעה עולה עוד כי עבודת התובע כללה, בין היתר,  הרמת בלוני גז כבדים והנפת פטיש במשקל 5 ק"ג באופן אופקי.

השופטת חיות תיארה בפסק הדין החלקי מיום 29.7.2003 את עובדות התאונה כך:

" 2.בסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע ביום 2.7.1997, נטען כי ביום 9.8.1989 אירעה לתובע, במהלך עבודתו, מה שהוגדר באותו סעיף "תאונה". וכך תואר אירוע התאונה בסעיף 6 לכתב התביעה:

                      "ביום 9.8.89 (להלן: "יום התאונה") עבד התובע לפי הוראת הנתבעות מטעמן

ועבורן במוסך "דן" בהרצליה. במהלך עבודתו בהעדר אמצעי עזר אחרים השתמש באופן שגרתי בפטיש כבד (7 ק"ג). ביום התאונה נאלץ התובע להרים בכוחות עצמו גליל אצטילן שמשקלו 60 ק"ג. עקב כך חש כאב עז בגבו ובעורפו ונבצר ממנו להמשיך בעבודתו (להלן: "התאונה")."

נכותו של התובע

2.         מטעם התובע הוגשו לבית המשפט שתי חוות דעת מומחים בתחום הנוירוכירורגיה, שהתייחסו לנזק המתמשך שנגרם לתובע בעקבות עבודתו הפיזית:

א.                  דר' הדני (כתוארו אז) שבדק את התובע, קבע בחוות דעתו מיום 21.5.90 כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 28% בגין התאונה לפי הפירוט הבא: 20% בשל הגבלה בינונית בתנועות עמוד שידרה צווארי, ו 10% בשל הגבלה קלה בעמוד שידרה מותני. ביום 18.10.93 נבדק התובע שוב על ידי דר' הדני ושוב נמצאה הגבלה ניכרת בפעילותו הגופנית. דר' הדני עמד על כך כי פגיעתו של התובע משליכה על תיפקוד ידו הימנית  וגורמת להגבלה ניכרת בכושר עבודתו וכי למעשה התובע אינו מסוגל לשוב ולעסוק בעבודתו שדורשת עבודה פיזית.

ב.                  דר' רזון , נוירוכירורג, שבדק את התובע, קבע בחוות דעתו מיום 18.8.93 כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 28% על פי הפירוט הבא: 10% בשל הגבלה בעמוד שדרה מותני, כפי שנקבע על ידי המל"ל, 5% נכות בגין " שבר של חוליה שהתרפא בלי הגבלת תנועה", וכן 10% נכות בגין "הגבלה קלה בתנועות עמוד שידרה צווארי".

מטעם הנתבעים הוגשו שתי חוות דעת מומחים בתחום האורטופדיה, שהתייחסו רק לנזק הנקודתי שנגרם לתובע ביום התאונה:

א.                  דר' ז'טלני שבדק את התובע, קבע בחוות דעתו מיום 24.5.92 כי לתובע לא נותרה כל נכות אורטופדית בגין אירוע התאונה הנטען. יחד עם זאת, קבע המומחה כי לתובע קיימת הגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד שידרה מותני בלבד, ללא סימן שיכול להצביע על גירוי עצבי, וכי בהתאם לבדיקות והצילומים שבידיו התגלו רק סימנים המתאימים לשינויים ניוונים בעמוד שידרה מותני. ואולם, בהתייחסו לעמוד השידרה הצווארי קבע כי לא נמצאו כל ממצאים היכולים להעיד על הפרעה תיפקודית כלשהי, ואין כל הגיון רפואי לתלונותיו.

יצוין כי דר' ז'טלני בדק את התובע עוד לפני מתן חוות הדעת (בסוף 89' ותחילת 90') וכבר אז קבע כי אין כל התאמה בין תלונות התובע והממצאים בעקבות הבדיקות והצילומים.

ב.         דר' נרובאי שבדק את התובע למעלה משלוש שנים לאחר אירוע התאונה, קבע בחוות דעתו מיום 27.10.94 כי לתובע לא נותרה כל נכות בגין אירוע התאונה. בבדיקתו מצא המומחה כי תנועות עמוד השידרה המותני והצווארי הן חופשיות ולא נותרה לתובע כל מגבלה. עוד קבע דר' נרובאי כי מבדיקות הדמיה שבוצעו לתובע נמצא שורש כפול בגובה S1 - L5 שלא נגרם עקב התאונה וייתכן והוא  מהווה את הגורם לתלונותיו של התובע. 

3.         לאור הפערים בין חוות הדעת, מינתה כב' השופטת סוקולוב את דר' אמנון ישראלי, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. דר' ישראלי קבע בחוות דעתו מיום 17.3.1996, כי לתובע לא נותרה כל נכות בעמוד השידרה הצווארי, זאת בהסתמך על ממצאים קלינים, בדיקות הדמייה ובדיקות אלקטרו מיוגרפיות. גם לגבי הגב התחתון קבע דר' ישראלי כי לא נמצא חסר נוירולוגי או ממצא עצבי ולא נגרם נזק גרמי חבלתי. יחד עם זאת, ציין דר' ישראלי כי לאור התלונות הסוביקטיביות שמעלה התובע בהתייחסו לכאבים, ולאור העובדה שנבדק על ידי מס' רופאים, יש לקבוע לו נכות חלקית על פי סעיף 37(7)(א) בגין " הגבלה קלה בעמוד השידרה המותני". סה"כ העניק דר' ישראלי לתובע 7% נכות אורטופדית.

דר' ישראלי נחקר על חוות דעתו ביום 23.6.04. לאחר חקירתו ולאחר שהוצגו לו מסמכים שלא היו בפניו בעת עריכת חוות דעתו, הוא הגיש חוות דעת משלימה שהתייחסה לכל חוות הדעת הרפואיות והממצאים שהיו בתיק עד לאותו מועד. בחוות דעתו המשלימה מיום 6.7.04, לאחר שהונחו בפניו כל חוות הדעת וקביעות המל"ל שב וקובע דר' ישראלי " במרב בדיקותיו נמצא תפקוד תקין של הצוואר, כפי שמצאתי גם אני כאשר לא התרשמתי מהפרעה צווארית משמעותית." לכן לא פסק לתובע אחוזי נכות נוספים בגין עמוד השידרה הצווארי. כן הושארה על כנה קביעתו באשר ל 7% נכות שנפסקו לתובע בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני תוך שהוא קובע כי "...הממצאים האובייקטיבים בבדיקתו הקלינית וההדמיתית, אינם מצדיקים שימוש במלוא תכולת הסעיף...למרות הממצאים הקלים יחסית, קבעתי בכל זאת נכות, בשיעור של 7%". לאחר הגשת חוות הדעת המשלימה נחקר דר' ישראלי שוב לבקשת ב"כ התובע ביום 1.9.04.

בחקירותיו חזר דר' ישראלי על האמור בחוות דעתו והעיד כי מהממצאים האובייקטיבים שמצא לא מצדיקים מתן נכות, ואולם בשל תלונותיו הסוביקטיביות של התובע, מצא לנכון לפסוק לתובע אחוזי נכות מסוימים, כפי שעולה מעמ' 127-128 לפרוטוקול מיום 23.6.04: " בכל זאת לאור סבלו זה דבר לא מדויק...ומצאתי כל מיני שינוייים בבדיקות שהזכרת אותם שיכולים לגרום לכאבים לבן אדם, ולכן הערכתי שכואב לו, גם לאור הסיפור שיש מסביב עם הביקורים הרבים שלו אצל רופאים ולכן החלטתי לתת לו את אחוזי הנכות שנתתי..." דר' ישראלי מתייחס להגבלות התנועה של התובע וקובע כי לאור ממצאי הבדיקה יש מקום להעניק לתובע אחוזי נכות בפער שבין 0% ל - 10%, וגם לאחר שעבר על מכלול החומר הרפואי הנוסף בתיק, אין מקום לשנות את קביעותיו באשר לאחוזי הנכות.

יחד עם זאת, בהתייחסו להפעלת תקנה 15 על ידי המל"ל קבע דר' ישראלי כי הוא מוצא לנכון לאמץ את קביעת המל"ל ולהעלות את נכותו של התובע ולהעמידה על 8.75%. בתוספת תקנה 15, ובסה"כ נכות כפי שנקבעה בועדות עררים של המל"ל שהעמידו את נכותו הרפואית של התובע על 12.5%.

4.         הלכה פסוקה היא כי לבית המשפט מסורה הקביעה הסופית בדבר אחוזי נכותו הרפואית של תובע בעקבות תאונה, תוך שבית המשפט מביא במסגרת שיקוליו את מכלול חוות הדעת הרפואיות המצויות בפניו. יפים לעניין זה דברי כב' השופט אור בע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ ואח', פ"ד מז(5) 170: