פסק-דין בתיק א 47192/05

מבוא

 התובעת "יהב מתקני פרסום בע"מ" (להלן: "התובעת") אוחזת בשני שיקים על סך 29,775 ש"ח כל אחד, שמועד פרעונם 20.12.04 ו- 20.1.05 משוכים ע"י הנתבעת 1 , "שחר חדש קורן בע"מ" (להלן: "הנתבעת 1") ובחתימת מנהליה הנתבע 2,מר קורן דוד (להלן: "קורן") והנתבע 3 מר שחר לוין (להלן: "לוין") בגב השיקים כחתימת ערבות לשיקים (להלן: "השיקים"). שני השיקים הוצגו  וחוללו.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר ולאחר דיון בהתנגדות ניתנה להם הרשות להתגונן כאשר התצהיר מטעמם משמש כתב הגנה.

רקע עובדתי :

הנתבעת 1 שעסקה בדפוס נהגה לרכוש שירותי דפוס מהתובעת  במהלך כשלוש שנים בהיקפים משתנים. על פי עדויות שני הצדדים הקשר בין החברות ומנהליהן היה קשר עסקי ובינאישי טוב.

הצדדים מתארים כי בהתאם לכך, נהגה התובעת מפעם לפעם לפרוס את חובה של הנתבעת 1 לתשלומים אחדים, בהסכמה.

אופן התשלום שהיה נהוג בין הצדדים היה שוטף פלוס 115 ימים.

אין חולק על כך שחובה של הנתבעת 1 בעבור שירותי הדפוס שניתנו בחודשים מאי,יוני ויולי 2004, חוב שהסתכם ב-178,655 ש"ח, נפרס לתשלום בשש המחאות חודשיות שוות ורצופות, כל המחאה ע"ס 29,775 ש"ח , החל מתאריך 20.10.04 ועד 20.3.05 משוכות ע"י הנתבעת 1(להלן: "המחאות החברה"). ההמחאה שמועד פירעונה באוקטובר וגם ההמחאה שמועד פירעונה בנובמבר נפרעו. השיקים הנדונים הם חלק מהמחאות החברה.

אין חולק כי קורן ולוין מסרו לתובעת בחודש נובמבר 2004 כל אחד 48 שיקים אישיים לתשלום מדי חודש בחודשו ע"ס כולל של 180,000 ש"ח (להלן: "המחאות אישיות").

 טענות הצדדים

לטענת הנתבעים ההמחאות האישיות יחד עם שתי ההמחאות הראשונות מהמחאות החברה מהווים סילוק סופי ומלא של חוב הנתבעת 1 לתובעת נכון ליום מסירת ההמחאות האישיות בהתאם לסיכום אליו הגיעו הצדדים בפגישה שהתקיימה בחודש נובמבר 2004. כלומר סה"כ ישולם לתובעת 239,550 ש"ח (ראה סעיף 20 לתצהירו של קורן) והיה על התובעת להשיב לנתבעים את המחאות החברה שזמן פרעונן החל מחודש דצמבר 2004 ואילך.

לעומתם, טוענת התובעת שההמחאות האישיות לא ניתנו במסגרת הסכם פשרה כלשהוא, אלא בתור תשלום עבור חוב חודש מרץ שהסתכם ב-150,683 ש"ח שעוגל ל-150,000 ש"ח בצרוף 30,000 ש"ח ריבית בגין פריסת החוב לתקופה ארוכה. לטענתה ההמחאות האישיות לא ניתנו במקום המחאות החברה, אלא בנוסף להן.

דיון

מכיוון שעסקינן בתביעה שטרית, על הנתבעת לשכנע את בית המשפט כי על אף שהתובעת אוחזת בשיקים ונהנית היא עקב כך מהחזקות השונות על פי פקודת השטרות (נוסח חדש) , יש טעם שלא להורות על פרעונם של השיקים עקב פגם בזכות הקנין של התובעת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדויות הצדדים ובחומר הראיות המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים לא הרימו הנטל המוטל עליהם מן הטעמים שיפורטו להלן.

1.         הנתבעים טוענים כי יש בידם מסמך בכתב שמוכיח את גרסתם, מכתב שנשלח לתובעת מאת הנתבעים, שבו מעוגנות לטענתם ההסכמות בין הצדדים (המסמך הוגש כנספח ב' לתצהירו של שחר לוין).

המסמך נושא את התאריך 16 לנובמבר 2004. בסעיף 1 של המסמך מצוין כי " מסך החוב של 300,000 ש"ח, "יהב" תוותר ותותיר את היתרה על סך 150,000 ש"ח". בסעיף 2 מצויין " שחר לוין ודוד קורן ביחד ולחוד יהיו ערבים לתשלום 150,000 ש"ח הנותרים". בדיון אף הוגש עותק מסמך זה כשהוא על דף פקסימליה (נייר כימי)(ת/3).

 מספר בעיות צצות למקרא המסמך ו-ת/3 שהציגו הנתבעים:

ראשית, המסמך איננו חתום על ידי התובעת ואף לא ע"י מי מהנתבעים. בסעיף 5 למסמך זה נאמר במפורש כי "מטעם שחר חדש בע"מ יאשרו את ההסכם דוד ושחר וההסכם יחייב אותם. מטעם יהב יאשרו את ההסכם יוסי נוריאל וזאב נור שיחייב גם אותם". כלומר גם אם נלך לשיטת הנתבעים עולה השאלה והתמיהה: היכן אותם אישורים להסכם?!