פסק-דין בתיק א 47160/04

מבוא

1.      זוהי תביעת נזיקין בגין אירוע של נפילה מאופניים בעת רכיבה.

2.      התובע, יליד 1970, רכב ביום 2.11.02 על אופניו בשביל המיועד לכך, בפארק הירקון בתל אביב במסגרת פעילות ספורטיבית, שהוא נוהג לבצע מספר פעמים בחודש. הרכיבה התבצעה בקטע המחבר בין רחוב רוקח לדרך הרצליה, ליד אצטדיון האתלטיקה הקלה בהדר יוסף. לטענת התובע, הוא הגיע למהמורה שנערמה לרוחב המסלול, נתקל בה, "עף" מעל אופניו, נחבט בקרקע, ונפגע בכתפו, בשורש כף ידו ובצלעותיו (להלן: "התאונה"). עוד טוען התובע כי התאונה אירעה כתוצאה מאותו מפגע שהושאר לרוחב המסלול, כאשר הפנסים במקום לא דלקו והמקום היה חשוך, מבלי שניתן היה להבחין במפגע וכן לא הוצב כל שלט המתריע על המפגע, לא ליד המפגע ולא לפניו, בכיוון נסיעת התובע.

3.      הנתבעות מכחישות כל אחריות לאירוע התאונה. הצדדים נחלקו גם בשאלת הנזק.

4.      יצוין, כי התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעת 1 (להלן: "העירייה"). זו הכחישה את אחריותה לתאונה מכל וכל. בכתב הגנתה טענה העירייה, בין היתר, כי לא היה כל מפגע וכי אם היה, הרי שהתובע אשם בנפילתו. עם זאת, לא טענה העירייה דבר לעניין היעדר אחריותה לנעשה בפארק הירקון ולא הפנתה בכתב הגנתה לגורם אחר כלשהו. בשלב מאוחר יותר, תוך כדי ההליכים המקדמיים, בתשובה לשאלון שהפנה אליה התובע, השיבה העירייה, בתצהיר מיום 23.2.05, של מר שמואל שמוקלר, עובד באגף נכסי העירייה, כי השטח בו אירעה התאונה אינו שייך לה, אלא שייך לחברת "גני יהושע בע"מ" (התצהיר מצוי בתיק). לאור זאת ביקש התובע וקיבל רשות לתקן את תביעתו על דרך צרוף נתבעת נוספת. הוא עשה כן ביום 7.6.05, וצירף את הנתבעת 2 (להלן: "חברת גני יהושע").

          כתב הגנה כנגד כתב התביעה המתוקן הוגש על ידי שתי הנתבעות, תחת אותו ייצוג. בד בבד הגישו הנתבעות הודעת צד ג' כנגד רשות נחל הירקון, בטענה שהיא הייתה זו שהחזיקה בשטח ושאף ביצעה עבודות לשיקום נחל הירקון במקום האירוע הנטען. כשנה לאחר מכן עתרו הנתבעות וביקשו להורות על צירוף נתבעים נוספים או על תיקון ההודעה לצד ג' (בש"א 174430/06). בהחלטה מיום 9.10.06 (עמ' 16 - 19 לפרוטוקול) פירטתי את השתלשלות ההליכים בתיק, דחיתי את הבקשה, מחקתי מחוסר מעש את ההודעה לצד ג' וקבעתי את התובענה לשמיעת הוכחות (הנתבעות דחו הצעת פשרה).

האחריות

5.      האירוע עצמו, שהנתבעות טענו כי כלל לא התרחש, הוכח כדבעי. התובע הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי: "... תוך כדי רכיבה במסלול המתואר... ניתקלתי בגבעת חול שהושארה על השביל, הועפתי מהאופניים ונפצעתי. המקום היה חשוך לחלוטין, ולא היה כל שלט האוסר לרכוב בשטח זה או המזהיר מפני קיום מכשול כל שהוא. תמונות שצולמו ע"י גב' דליה ברמן, חותנתי, מצ"ב... צולמו למחרת התאונה ומדגימות בדיוק את תלולית העפר ממנה הועפתי" (סע' 3 לתצהיר). הוא חזר והסביר את נסיבות האירוע בעדות עקבית ואמינה (עמ' 26 - 27 לפרוטוקול). גיסו של התובע, מר אסיף ברמן, מספר בתצהיר עדות ראשית כי התובע הזעיקו למקום בטלפון, וכשהגיע שמע ממנו את תיאור המקרה וראה את פציעתו, בעיקר את השבר בכתף. מר ברמן הסיע את התובע מיידית לחדר מיון.  עדותו לא נסתרה כלל בחקירה נגדית (עמ' 22 לפרוטוקול). הגב' ברמן הצהירה כי הגיעה למקום למחרת, ראתה את התלולית וכן כי אין כל שילוט במקום; כעבור שבועיים חזרה למקום במטרה לבדוק אם חל שינוי, שכן פנתה לעו"ד קנטי, אשר כתבה לעירייה אודות המפגע. היא הבחינה כי הוצב שלט אזהרה, אך בכיוון נסיעה אחד בלבד. גם תצהירה לא נסתר כהוא זה בחקירה נגדית (עמ' 22 - 23 לפרוטוקול). טענת הנתבעות בסיכומיהן, שלפיה הגב' ברמן לא נכחה ביום התאונה במקום ולא יכולה הייתה לדעת מה המיקום המדויק של האירוע היא יותר מתמוהה, שעה שהתובע עצמו מאשר את הנראה בתמונות.

          התובע הגיש גם תצהיר של מר ישי טורק, אשר נפגע בנסיבות דומות באותו מקום, ואשר הגיש אף הוא תביעה בגין המקרה. חרף האינטרס הברור, לא ראיתי סיבה לפקפק בדבריו (עמ' 24 לפרוטוקול).

          חרף כל העדויות הללו, המצטרפות לתמונה ברורה וקוהרנטית, ממשיכות הנתבעות לטעון בסיכומיהן כי האירוע לא הוכח, וכי מדובר ב"עדות יחידה של בעל דין". זוהי טענה מופרכת ואני דוחה אותה.

6.      התמונות שהוגשו ברורות וניתן לראות כי לרוחב השביל לרכיבת אופניים הושארה תלולית עפר ללא כל אזהרה על המפגע. ב"כ התובע פנתה במכתב למחלקת הפיקוח של העירייה ובו התריעה על המפגע וזאת כמעשה אזרחי וללא קשר לתאונה, וימים מספר לאחר משלוח המכתב הוצב שלט המזהיר מפני המפגע, כ - 100 מטר ממקום התלולית, בכיוון ולפני הירידה התלולה. עניין זה לא הוכחש ולא נסתר. כאמור, גב' ברמן העידה כי ביקרה במקום מיד לאחר התאונה ותיעדה את המפגע בתצלומים וכי שבה למקום שבועיים מאוחר יותר, אז ראתה כי במקום הוצב שלט אזהרה. תמונות המפגע לפני ואחרי הצבת השלט הוגשו לתיק. התובע העיד כי כיוון נסיעתו היה בירידה, שאז המהירות גבוהה יותר, ולפיכך לא ניתן היה למנוע את התאונה, בנסיבות הזמן והמקום. גם מר טורק חיזק בעדותו דברים אלו.

          המפגע הברור הוכח; אני קובע גם שהתובע לא יכול היה להימנע מהתאונה וכי לא נפל כל פגם בהתנהגותו.

7.      העירייה מציגה מצג שלפיו היא זו שאחראית על סלילת 17 ק"מ של מסלולי רכיבה על אופניים - ל"רווחת התושבים" (איגרת לאזרח, מוצג 10 למוצגי התובע). הטענה שלפיה העירייה הינה בעלת המקרקעין שבתחומה אירעה התאונה לא נסתרה. חברת גני יהושע היא חברה עירונית, האחראית, כאמור בתצהיר הנ"ל של מר שמוקלר, על פארק הירקון ומחזיקה בשטחיו. עדותה של העדה מטעם הנתבעות, גב' הילי שמאי, רצופה בעדויות מפי השמועה ובעדויות סברה, ללא תיעוד מספק, ללא מדידה מקצועית, וקשה לחלץ ממנה נתון של ממש (עמ' 30 - 34 לפרוטוקול).

          הרושם הברור המתקבל הוא, כי לנתבעות ישנה זיקה ישירה לכל העבודות הנעשות בפארק, אפילו אלה מבוצעות באמצעות קבלנים ו/או קבלני-משנה, ובכל מקרה, אין הן יכולות להתנער מאחריותן כבעלים או כמחזיקים של השטח. אזכיר כי השלט המתריע על הסכנה הוצב במקום רק לאחר התרחשות התאונה, דבר המלמד כי גם לדעתם של המתחזקים בשטח נדרש היה שלט המתריע על הסכנה; מעצם העובדה כי השלט הוצב לאחר המקרה, ניתן להסיק את הצורך בהצבתו המוקדמת, לאור מהות המפגע (ודוק: בראשו של שלט האזהרה מופיעים שמותיהם של שני גופים: הראשון הוא אמנם של רשות נחל הירקון, אך השני הוא של חברת גני יהושע).

          בנוסף, לא הובאה כל ראיה אשר תסתור את עדויותיהם של טורק ושל התובע בדבר העלטה ששררה במקום התאונה במועד התאונה, ככל הנראה עקב העובדה שהתאורה האוטומטית החלה לפעול בשעה יותר מאוחרת, אם בכלל.

          לאחריות הרשות המקומית במקרים קרובים (בשינויים המחויבים), ראו: ת"א (חדרה) 3183/02 ראובני נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור (ניתן ביום 3.10.06), והאסמכתאות המפורטות שם; ראו גם: ת"א (שלום חיפה) 11957/04 שומרי נ' מועצה מקומית כסרא - סמיע (ניתן ביום 16.6.06).

8.      אני קובע את אחריות הנתבעות לתאונה. עצם מעורבותם האפשרית של אחרים איננה שוללת אותה.

הנזק

9.      כאמור, גיסו של התובע הוביל את התובע לבית החולים איכילוב, שם אובחן אצלו שבר בעצם הבריח, שבר של 4 צלעות, פגיעה בשורש כף יד שמאל וחבלות נוספות. אין טענה לקיומה של נכות צמיתה.

10.    הפסדי שכר: התובע היה באי כושר מוחלט במשך חודשיים מלאים (נובמבר - דצמבר 2002),  שבהם לא היה מסוגל לכל עבודה ונעדר ממשרד האדריכלים, שם עבד כמעצב פנים. שכרו שולם על חשבון ימי חופשה וימי מחלה. אישור המעביד (נספח 7 לתצהיר עדות ראשית) מלמד כי "ימי החופשה/מחלה ניתנים לפידיון". התובע, שעזב בינתיים את מקום העבודה, מעיד כי ככל הנראה לא פדה ימי מחלה או חופשה, והוא מעריך כי עבר את מכסת ימי המחלה (עמ' 28 לפרוטוקול). אכן, מתעורר קושי לכמת כימות מדויק של נזק זה. על דרך האומדן ניתן לומר, שהואיל והוכח כי התובע ניצל ימי מחלה וחופשה למשך חודשיים ימים, והוכח כי אלו ניתנים לפדיון במקרה של צבירה - זכאי התובע לפיצוי. עדותו כי לא פדה ימים עם עזיבתו רק מחזקת מסקנה זו, שכן מסתבר שלא נותרה יתרת ימים לפדיון. יש להתחשב בשכרו של התובע עובר לתאונה, אך גם בכך שלא נמסר פירוט מדויק של החלוקה בין ימי מחלה וימי חופשה ו"שוויו" של כל יום כזה; התובע טוען גם לירידה בהכנסותיו בשנה שלאחר התאונה, שנת 2003; גם אם ניתן לזהות ירידה כזו במסמכים, יש קושי לתלות אותה באירוע דווקא, בהעדר נכות קבועה. לאחר שקלול כל הנתונים אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 10,000 ש"ח, נכון להיום.