פסק-דין בתיק א 47150/04

בפני תביעה על סך של 34,677 ש"ח שעיקרה הוא סכסוך עסקי בין חברת חוץ הרשומה בתורכיה  שעוסקת בענף הטקסטיל ובין היתר בייצור ומכירת בדים, לבין חברה הרשומה בישראל שעוסקת אף היא בענף הטקסטיל  ובעל השליטה בה. 

טענות הצדדים

בשל מורכבות הטענות אביא להלן את טענות התובעת וכנגד כל טענה את תגובת הנתבעים.

לטענת התובעת - בחודש אפריל 2003 או בסמוך לכך פנו הנתבעים לתובעת והזמינו ממנה בדים שונים (להלן: "הבדים").  בתאריך 23.5.2003 הוציאה התובעת לנתבעת 1 את המסמכים הנוגעים לעסקה ולייצוא הבדים לישראל.

לטענת הנתבעים - ההזמנה הראשונה של בדים שבוצעה מהתובעת נעשתה על ידי הנתבעת 1 עוד בתאריך 23 במרץ, 2003. הזמנה זו בוצעה על ידי הנתבעת 1, כאשר ההזמנה מציינת במפורש שהיא מתבססת על דוגמאות ששלחה התובעת ועל הצבעים בהם מעוניינת ראבלטקס.  מטענתה של התובעת ניתן להבין כי רק בתאריך 23 במאי, 2003, הוציאה התובעת את מסמכי העסקה לנתבעים, לרבות חשבוניות בנוגע לעסקה. אליבא דנתבעים מדובר, ככל הנראה, בניסיון של התובעת להציג מצג שוא כאילו השתלשלות העניינים החלה רק בתאריך ה - 23 במאי, 2003, תוך שהתובעת נמנעת מלהביא מסמכים רלוונטיים נוספים שהוחלפו בין הצדדים. למעשה, עוד בתאריך 8 באפריל, 2003, שלחה התובעת אל הנתבעים חשבונית פרופורמה, שכללה סוגי סחורות שכלל לא הוזמנו על ידי הנתבעים ואשר על פיה נדרשו הנתבעים לשלם סך של 31,395 דולר ארה"ב. בתאריך 13 באפריל, 2003, שלחו הנתבעים מכתב לתובעת ובו הודיעו לה על הטעויות שנפלו בחשבונית. בנוסף, בעקבות שיחות טלפוניות קודמות בין הצדדים, ביקשו הנתבעים מן התובעת במכתב האמור כי תוציא את החשבונית על שמה של ראבלטקס במקום על שמה של הנתבעת 1. זאת, בניגוד מוחלט לטענות התובעת, כאילו רק לאחר "ביצוע העסקה" בתאריך 23 במאי, 2003, פנתה הנתבעת 1 לתובעת בעניינה של ראבלטקס. אותה חברה אשר כלפיה טוענת התובעת כי אינה קיימת כלל וכי שימשה לנתבעים לצורך הוצאתם לפועל של מעשי תרמית שונים. בעקבות טענותיהם של הנתבעים ולאחר שהתובעת הודתה בטעותה, הוצאה לנתבעים, בתאריך 16 באפריל 2003, חשבונית פרופורמה מתוקנת, על פיה נדרשו הנתבעים לשלם סך של 30,735 דולר ארה"ב. בנוסף, בעקבות בקשת הנתבעים, כאמור לעיל, הוצאה חשבונית מתוקנת זאת על שמה של ראבלטקס. רק לאחר חליפת מכתבים נוספת בין הצדדים, הוצאה לנתבעים החשבונית שצרפה התובעת לכתב התביעה כנספח ב'. גם חשבונית זאת הוצאה תחילה, בטעות, על שמה של הנתבעת 1, ורק אחר כך תיקנה התובעת את טעותה זו והוציאה חשבונית מתוקנת על שמה של ראבלטקס. בניגוד מוחלט לטענות התובעת, ראבלטקס הנה חברה ישראלית פעילה, אשר באמצעותה בחרו הנתבעים לפעול מול התובעת. ההתקשרות עם התובעת בשמה של ראבלטקס (אשר באמצעותה אף הועברו התשלומים לתובעת) נעשתה בידיעתה ובאישורה של התובעת, הנתבעים דאגו לציין עובדה זאת בפני התובעת מספר פעמים במהלך השתלשלות האירועים נשוא המחלוקת בין הצדדים והתובעת ערכה את מסמכי העסקה הרלוונטיים בהתאם. גם המגעים בין הנתבעת 1 לבין התובעת התבצעו רובם ככולם באמצעות חברת דיואטקס (Diwatex Textile Trading), אשר ייצגה את התובעת בהתקשרות בין הצדדים ואשר יצרה את הקשר הראשוני ביניהם. לפיכך מוענו פניותיהם של הנתבעים לאשת הקשר של דיואטקס אשר העבירה אותן לתובעת והחזירה לנתבעים.

לטענת התובעת - סה"כ שווי הזמנת הנתבעת 1 עמד על סך של 22,032.50$. על הנתבעת 1 היה לשלם לתובעת מקדמה בסך של -.7,000$ ואת היתרה בסך 15,032.50$ הייתה צריכה הנתבעת 1 לשלם ביום 22.7.03.

לטענת הנתבעים - בניגוד להסכמות שבין הצדדים באשר לכמויות וסוגי הסחורה שהוזמנו על ידי הנתבעים, נשלחה אל הנתבעים סחורה עודפת בהיקף גדול שהוערך על ידי הנתבעים תחילה בכ - 4,000 דולר ארה"ב ולאחר מכן, לאחר בדיקה זהירה, ב - 7,391.20 דולר ארה"ב (כולל תשלום נוסף בגין שחרור הסחורה העודפת מן המכס שנאלצו הנתבעים לספוג, בסך של 1,318 דולר ארה"ב).ועל כן טוענים הנתבעים כי עומדת להם טענת קיזוז כלפי התובעת לגבי סכום זה שבו חויבו הנתבעים על ידי התובעת.

לגבי תשלום היתרה בסך 15,032.5 דולר ארה"ב, לאור העיכובים שחלו באספקת הסחורה והשחרור המאוחר מן המכס, ביקשו ארכה בתשלום התמורה עד לתאריך 22 באוגוסט, 2003. ככל הנראה, גם דבר האיחור באספקת הסחורה ובקשת הארכה נשתכחו מזכרונה של התובעת. לאחר קבלת הסחורה גילו הנתבעים כי בדים רבים מאלו שסופקו על ידי התובעת הנם פגומים באופן כזה שלא ניתן לעשות בהם כל שימוש. לאורך כל השתלשלות העניינים נשוא תביעה זו קיימו הנתבעים ומר סרסור מראבלטקס מגעים עם התובעת באמצעות דיואטקס ובהם התלוננו על הפגמים האמורים וביקשו כי התובעת תסייע להם בפיתרון הבעיות.

לטענת התובעת -- הנתבעת 1 פנתה אליה ובקשה לשנות את תנאי התשלום והציעה לשלם כמקדמה סך של -.5,000$ (במקום -.7,000$) ואת היתרה בסך 17,032.50$ לשלם ביום

22.7.03.

לטענת הנתבעים - מקדמה בסך כולל של 7,000 דולר ארה"ב שולמה לתובעת וזאת בניגוד מוחלט לטענתה. זאת ועוד; המקדמה דנן שולמה לתובעת, על ידי ראבלטקס, זמן רב לפני המועד בו כביכול "הנתבעת 1 פנתה לתובעת ובקשה לשנות את תנאי התשלום" כפי שטוענת התובעת, כדלקמן: סך של 5,000 דולר ארה"ב (בניכוי עלות העברה בנקאית בסך 20 דולר ארה"ב) בתאריך 28 באפריל, 2003; סך של 2,000 דולר ארה"ב (בניכוי עלות העברה בנקאית בסך של 20 דולר ארה"ב) בתאריך 6 במאי, 2003. היתרה לתשלום היא 5,000$ ולא 7,000$.

לטענת התובעת -  לביצוע ההתחייבות האמורה מסרה הנתבעת 1 שטר חליפין (Bill of Exchange) על סך 17,032.50$.

לטענת הנתבעים - שטר חילופין על סך של 17,032.5 דולר ארה"ב הוצא על ידי התובעת בעצמה (ולא, כפי שטענה התובעת, על ידי הנתבעת 1) ונשלח על ידי התובעת לסניף של בנק לאומי בכפר קאסם שעמו עובדת ראבלטקס. יצוין כי גם מסמך זה הוצא בטעות על ידי התובעת על שם הנתבעת 1 ותוקן לאחר מכן כך שיישא את שמה של ראבלטקס.

לאור העובדה שהועברו לתובעת תשלומים בסך כולל של 7,000 דולר ארה"ב, כאמור לעיל, היה שטר החילופין צריך לציין סכום של 15,032.5 דולר ארה"ב בלבד. ואולם, בשטר החילופין נרשם בטעות סכום של 17,032.5 דולר ארה"ב. ככל שידוע לנתבעים, ניתן לייחס את הטעות להסכמה אליה הגיעו הצדדים סמוך למועד הוצאת השטר, לפיה תחייב התובעת את ראבלטקס בסך של 2,000 דולר ארה"ב בגין הזמנה נוספת של סחורה - הזמנה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. ככל הנראה הוסיפה התובעת סכום זה לשטר החילופין בטעות.  הנתבעים ו/או ראבלטקס מעולם לא חתמו על שטר החילופין, אשר בדיעבד לא נעשה בו כל שימוש.

לטענת התובעת - בתאריך 23.5.2003 או בסמוך לכך נמסרו לשלטונות המכס התורכיים מסמכים שונים ע"מ לבצע את ייצוא הבדים לישראל. ממסמכי המכס בתורכיה עולה כי: מבצעת הייצוא היא התובעת ואילו המקבלת היא הנתבעת 1. בנוסף מסרה התובעת לשלטונות המכס בתורכיה תעודה הקרויה  Movement Certificate (EUR 1) הכוללת את הצהרת התובעת בכל הקשור לייצוא כאשר עפ"י טופס זה היצואן (Exporter) הוא התובעת והגוף אליו מיועדת הסחורה היא הנתבעת 1. לאחר ביצוע העסקה בין התובעת לנתבעת 1 כמפורט לעיל פנתה הנתבעת 1 לתובעת, באמצעות הנתבע 2, ובקשה להסב את כל המסמכים על שם חברה בשם רובלטקס בע"מ. ההסבר של הנתבע 2 לשינוי זה היה כי בין התובעת לבין חברת רובלטקס בע"מ (שלא הייתה מוכרת לתובעת) קיימים קשרי מסחר מסויימים ולצורך כך דרוש השינוי המבוקש. התובעת הסכימה בתום לב לבקשת הנתבע 2 ובעקבותיה ערכה המסמכים מחדש ושינתה אותם על שם חברת רובלטקס בע"מ.

בעקבות השינוי הנ"ל הודיעה התובעת לבנק שלה כי בכל המסמכים הרלבנטיים יש לשנות את שם מקבל הבדים משם הנתבעת 1 לשמה שם רובלטקס בע"מ. בעקבות הודעה זו פנה הבנק של התובעת לבנק לאומי בישראל, הסניף המרכזי ובקש לשנות את שם מקבל הבדים משם הנתבעת 1 לשם: רובלטקס בע"מ. להלן מובא הקטע הרלבנטי מהודעות ה- Swift של בנק התובעת.

 לטענת הנתבעים - ככל שהועברו לשלטונות המכס התורכיים מסמכים הנוקבים בשמה של הנתבעת 1 כצד לעסקה במקום בשמה של ראבלטקס, הרי שמדובר בטעות של התובעת עצמה. זאת, לאור חילופי המסמכים והבקשות שתוארו לעיל ובהם הבהירו הנתבעים לתובעת שוב ושוב כי ראבלטקס ולא הנתבעת 1 היא הצד הרלוונטי להתקשרות, וביקשו כי שמה של ראבלטקס יירשם בכל המסמכים הרלוונטיים.  ככל שהנתבעים ביקשו כי התובעת תשנה את מסמכי המכס, הרי שמדובר בבקשה נוספת של הנתבעים כי התובעת תתקן פעם נוספת את טעותה.

לטענת התובעת - עד ליום 7.9.03 שלמה הנתבעת 1 בין באופן ישיר ובין באמצעות חברת רובלטקס בע"מ, סך של 10,032.50$ ע"ח הבדים ונותרה חייבת עוד -.12,000$. בתאריך 7.9.03 בעקבות פניות התובעת לנתבעת 1 לשלם את יתרת החוב הודיע הנתבע 2 לתובעת כי היתרה הנ"ל בסך -.12,000$ תשולם לתובעת ע"י חברת רובלטקס בע"מ באופן הבא:  סך של -.5,000$ ביום 30.9.03 סך של -.7,000$ ביום 25.10.03.

התובעת אכן קבלה  את המגיע לה בסך של -.5,000$ אך ההתחייבות לשלם סך נוסף של 7,000$ לא בוצעה. לא הנתבעת 1 ולא חברת רובלטקס בע"מ שלמו לתובעת את יתרת המגיע לה.