פסק-דין בתיק א 47138/04

1.       התובעת ילידת 10.5.70, נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.7.98.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובעת נפגעה בידיה וברכיה אך פנתה לחדר מיון רק ביום 28.7.98. למעט רגישות בתנועות לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובעת שוחררה בלא שאושפזה, עם המלצות לאנלגטיקה ומעקב אורטופדי בלבד.

          ב.      התובעת עברה מס' סדרות של פיזיוטרפיה והזרקות לברכיים, השתמשה במגן ברך וקבלה לטיפול תרופתי.

          ג.       ד"ר בלנקשטיין, אשר נתמנה כמומחה בתחום האורטופדיה היה בדעה כי:
"מבחינת הבדיקה הקלינית לא נמצאה הגבלת תנועות בטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי או מתני. בדיקת כפות הידיים נמצאה תקינה. בהתייחס לברכיים טווח תנועות דו צדדי תקין. יציבות שמורה.

                   נמצאה רגישות קלה מקומית ללחץ בקדמת ברך ימין בצורה בינונית ובצורה פחותה יותר נמצאה רגישות ללחץ בקדמת ברך מצד שמאל.

                   היא עברה 3 בדיקות של מיפוי עצמות אשר הצביעו על ריכוז יתר מינימלי בברכיים.

                   ממצאים אלה, הם משניים לשינויים נווניים. יתכן והטראומה בתאונה גרמה להחמרה קלה ביותר בלבד בברכיים.

                   לאור כל האמור לעיל, הנני מעריך את נכותה של עיסא כיפאיה ב- 2% (שני אחוזים) לפי סעיף 35 (1) ( א -ב).

                   וזאת בהתייחס לסה"כ הממצאים כפי שפרטתי בחוות דעתי.

                   הנני מעריך לנ"ל 100% אבדן כושר עבודה למשך ארבעה שבועות מיום התאונה ו- 50% אבדן כושר עבודה למשך שבועיים נוספים.

                   אין אינדיקציה רפואית להמשך טיפול רפואי".

          ד.      ב"כ התובעת מבקשת כי אקבע, למרות האמור בחוות דעתו של המומחה, כי נכותה הרפואית של התובעת, או לחילופין נכותה התפקודית לא תפחת משיעור של 10%.

          ה.      אמנם, "... בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית-המשפט חייב לפסוק על-פי חוות-דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן, כמובן, לחוות-דעת מוסכמת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי..." (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי (1), בעמ' 168).

                   כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת (2), בעמ' 50; ע"א 123/79, 124 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' (3), בעמ' 621-622; ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים (4), בעמ' 737; ע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח' וערעור שכנגד (5), בעמ' 710-711).

                   הידע הרפואי הוא אמנם נחלת המומחה הרפואי. כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות דעתו. ואמנם, אם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות הענין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות דעת".