פסק-דין בתיק א 4713/02

1.                   זהו פסק-דין  בתביעת התובע, להשבה ולתשלום פיצויים, בגין הפרות חוזה שבוצעו לטענתו, על-ידי הנתבעים (להלן: "התביעה הראשית"), ובתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, לאכיפה ולתשלום פיצויים, בגין הפרות חוזה  אשר בוצעו לטענתם על-ידי התובע.

הוחלט  לקבל את התביעה  הראשית באופן חלקי, לענין ההשבה בלבד, ולדחות  את התביעה שכנגד, כמפורט להלן.

2.          יצויין, כי מאז הגשת התביעה הראשית, התנהלו הליכים שונים בין הצדדים, אשר נדמה, כי מקצתם לפחות ניתן היה לייתר, ובכך  לקצר את משך הטיפול בתיק.  בין היתר, ננקטו הליכי ערעור  על החלטת כב' הש' ר. בהט  מיום  12.6.03, לדחות את בקשת התובע, למתן פסק דין חלקי להשבה נגד הנתבעים  (בר"ע (ב"ש)  631/03). בשל אי התייצבות הנתבעים לדיון ק.מ., ניתן נגדם פסק דין במעמד צד אחד. בקשה לביטול  פסק הדין נתקבלה נתקבלה, כפוף לחיוב הנתבעים בתשלום הוצאות (החלטת כב' ס. הנשיא הש' א. יעקב (עוד בשבתו בבית משפט זה) מיום 1.4.04, בש"א 2095/04), אלא  שההוצאות לא שולמו תוך התקופה שנקבעה  ולפיכך, הושב פסק הדין  אל כנו  (החלטת כב' הש' יעקב מיום  9.11.04). בסופו של דבר בוטל פסק הדין, ביום  19.9.05, כפוף לתשלום הוצאות מוגדלות. ביום  22.9.05, התקיים דיון הוכחות  ראשון בתיק  בפני כב' הש' א. יעקב , בו נחקר התובע, אלא שעקב  מחדל הנתבעים  אשר לא הגישו  ראיות במועד, ועמידת ב"כ התובע על קבלת עדותו של נציג עירית  אשקלון  בתעודת עובד ציבור, נדחה המשך הדיון.  בדיון  הבא התנגד ב"כ להגשת  תעודת עובד ציבור, משום שלא הוגשה בקשה להגשתה,  והדיון נחדה שוב ליום 23.3.05 , ולאחר מכן  הוקדם ליום  7.11.05, עקב בחירת כב' הש' יעקב לכהונת  שופט בבית המשפט המחוזי. לישיבה  הבאה לא התייצבו התובע וב"כ,  וניתן על כן  פסק דין במעמד צד אחד לזכות הנתבעים, תוך קביעה של כב' הש' יעקב, כי אם יבוטל פסק הדין תשמענה הראיות  מתחילתן,  ע"י המותב שיחליפו.   פסק הדין האמור בוטל  בהחלטת  כב' ס. הנשיא  הש' מגד, מיום  5.12.05.  בדיון ההוכחות  שהתקיים בפני ביום  6.12.06 (אליו איחר ב"כ התובע), עמד ב"כ הנתבעים על זכותו, לשוב ולחקור את התובע עקב  החלפת המותב ובהתאם  להחלטת כב' הש' יעקב , ולפיכך, נשמעו הראיות מתחילתן בפני. 

3.          לטענת  התובע, נכרת  ביום 8.4.02 הסכם (ת/1), בינו ובין שותפו דאז, מר יצחק וקנין לבין הנתבעים, לרכישת ציוד בית המאפה "לב הדרים" באשקלון (ולמעשה את העסק כולו), שהיה בבעלות הנתבעים, תמורת סך  75,000 $ בתוספת מע"מ. לטענת התובע, הוסכם  כי התמורה תשולם ב- 3 תשלומים שקליים שווים, ולא פורטו מועדי התשלום.

לטענת התובע, שילם לנתבעים על חשבון  התמורה,  סך 116,250 ש"ח כאשר 50,000 ש"ח מתוכם, שילם במזומן  ביום  18.4.02, ו- 66,250 ש"ח שילם בשיק לתאריך  23.4.02.

במסגרת ת/1, הנושא כותרת "זכרון דברים שנערך ונחתם בתאריך 8/4/2002", התחייבו לכאורה הנתבעים בין היתר, לדאוג לכך שבידי הרוכשים,  יהיה רישיון עסק קבוע על שמם, עד יום  30.4.02,  ולגרום להמשך שכירות הנכס ע"י  הרוכשים. 

כן התחייבו  לטענתו, לסלק את כל החובות בגין הפעלת העסק, למסור את העסק לחזקת התובע עד ליום 1.5.02, ולבצע חפיפה עם התובע.

התובע טען, כי בנוסף להתחייבויות שפורטו  בהסכם, התחייבו כלפיו  הנתבעים בעל פה, כי העובדת המנוסה שעבדה במאפיה תמשיך ותעבוד בעסק, במשך תקופה סבירה לאחר מסירתו לרוכשים. כן סוכם לטענתו, כי תופסק פעילות מזנון למזון מהיר, הצמוד לבית המאפה, והנכס  כולו  יושכר לרוכשים .

התובע טען, כי התכונן לקבלת העסק והפעלתו, ולשם כך מכר את עסקו בירוחם בהפסד, והעתיק את מקום מגוריו לאשקלון.

לטענת התובע, הגיע ביום 1.5.02 לבית המאפה, על מנת להתחיל  להפעילו, וגילה כי לא הוצא רשיון עסק על שמו. לטענת התובע, משראה כי העניין לא הוסדר,  נאלץ לעזוב את המקום.

עוד טען, כי הנתבעים הפרו גם את יתר התנאים שהוסכמו, בין היתר כאשר העובדת המנוסה, שאמורה היתה להישאר בעסק, פרשה מעבודתה, עוד קודם מסירת העסק לידי  התובע, והמזנון למזון מהיר המשיך לפעול, גם לאחר מסירת העסק לידי התובע ושותפו.

לטענת התובע, פגעו הנתבעים במצב העסק עובר למסירתו לתובע, בין היתר, בכך שהפסיקו לייצר את כל סוגי המאפה אותם נהגו לייצר, הסתכסכו עם הלקוחות וגרמו לעזיבתם, וכן ביטלו את תעודת הכשר "מהודר" של חוג חתם סופר שהייתה במאפיה.

התובע טוען עוד, כי הנתבעים לא קיימו התחייבותם, לביצוע חפיפה וליווי, שהיו דרושים לו, כדי ללמוד את העסק ודרכי הפעלתו.

לטענת התובע, הוא עשה מספר ניסיונות להגיע להבנה עם הנתבעים, ולגרום להם לקיים את ההסכם ולעמוד ולעמוד בהתחייבויותיהם, אך ניסיונות אלו לא  צלחו והתובע נאלץ על כן, לבטל את ההסכם.

לטענת התובע, נגרמו לו, בשל הפרת החוזה על ידי הנתבעים נזקים, בסכום כולל של 275,000 ש"ח כדלקמן :

10,000  ש"ח, בגין בזבוז  זמן ניהול המשא ומתן, נסיעות, טלפונים, התייעצויות עם עו"ד, בדיקות נתונים וכד'.

80,000 ש"ח, בגין אבדן רווחים. לטענת התובע, הנתבעים המשיכו להפעיל את העסק וליהנות מרווחיו, ולא העבירו את הרווחים אליו. החישוב נעשה על-ידי התובע לתקופה של 4 חודשים אשר הינה, לשיטתו, תקופה סבירה עד למציאת אפשרות חילופית להפעלת עסק דומה, ולפי הפסד מוערך בסך כ- 20,000 ש"ח נטו לחודש. לצרכי אגרה העמיד התובע את נזקו בגין ראש נזק זה על 60,000 ש"ח.

125,000 ש"ח, כהשבה בגין ביטול ההסכם. לטענת התובע, הגם ששילם סך 116,500, ש"ח הרי, נוכח הפרשי שער הדולר, זכאי הוא להשבת סך 125,000 ש"ח.

120,000 ש"ח, בגין ההפרש בין עלות הציוד בעת החתימה על ההסכם, לבין עלותו בעת המכירה על-ידי הנתבעים, שכן, לטענת התובע, מחיר הציוד אשר נרכש על-ידו בהתאם להסכם בסך של 75,000$ עלה ב-40%. לצרכי האגרה העמיד התובע את תביעתו  בסעיף זה, על סך 80,000 ש"ח.