פסק-דין בתיק א 47121/03

מבוא והליכים

1.      התובע הינו מנהל מיוחד לצינקל בע"מ (בפירוק) (להלן: "צינקל"), אשר מונה כמפרק צינקל ביום 29.5.02. עד להתמוטטותה הכלכלית במהלך שנת 2002, היתה צינקל חברה פרטית, שעסקה בייצור ואספקת פרופילי אלומיניום למוצרים שונים ללקוחות שונים, מתבניות המכונות "טבעים". יש להדגיש, כי התבנית ("הטבע") נעשית במיוחד על פי פרמטרים ומפרט ספציפיים לייצור פרופילי אלומיניום מיוחדים ומותאמת ללקוח ספציפי. הנתבעת מייצרת סולמות מעץ ואלומיניום. הנתבעת נמנתה על חוג לקוחות צינקל במשך שנים בהן רכשה פרופילי אלומיניום, שיוצרו באמצעות טבעים, שהוכנו במיוחד עבורה, על פי שרטוטים, שהעבירה הנתבעת לצינקל.

2.      לטענת התובע, נותרה הנתבעת חייבת לצינקל במועד הפירוק סך של 49,649 ש"ח. הנתבעת אינה כופרת בסכום החוב, אך טוענת, כי התובע, אשר נכנס בנעלי צינקל, לאחר הפירוק, לא מסר לנתבעת את הטבעים, שיוצרו בעבורה והשייכים לה, למרות שפנתה אליו לקבלם, ובכך גרם לה נזק רב, העולה בהרבה על סכום חובה של הנתבעת, סכום אשר יש לקזז מסכום חובה של הנתבעת לצינקל. התובע טוען, כי פנה והציע לנתבעת לשאול את הטבעים או לרכשם במחיר מופחת, אך הנתבעת סירבה להצעות.

3.      לטענת הנתבעת נזקיה הם: הזמנת טבעים חדשים בעלות 1000 $ לטבע; הוצאות מימון על הלוואת בעלים שבעליה של הנתבעת הזרימו למימון הוצאות עקב ירידה במכירת הסולמות- 36,000 ש"ח; הפסד רווח ממכירות של סולמות אלומיניום לשלושה חודשים והפסד לקוחות - 200,000 ש"ח. אציין כי הנתבעת הגיש תביעה שכנגד, אשר לא אושרה ע"י בית המשפט של הפירוק ונמחקה בדיון קדם משפט ביום 20.6.04.

4.      השאלה הראשונה שעלי להכריע בה היא למי שייכים הטבעים, אם אקבע כי הטבעים שייכים לנתבעת כי אז יש לבחון את הנזקים שנגרמו לנתבעת תוך בחינת חובת הקטנת הנזק.

הבעלות בטבעים

5.      הנתבעת טענה, באמצעות עדיה, מר אביחי גורדנצ'יק (להלן: "אביחי") ומר אורי לעדן (להלן: "אורי"), כי הטבעים, שיוצרו ע"י צינקל והוחזקו על ידה לצורך ייצור פרופילים בעבורה, הינם רכושה וכי התשלום בעבור הטבעים לצינקל נעשה במשך השנים דרך הזמנות הפרופילים. אורי העיד, כי הטבע היה רכוש הנתבעת מבחינת הקנין הרוחני, משום שלנתבעת אסור היה לספק ממנו פרופילים ללקוח אחר. כמו כן העיד, כי הטבע הפך לרכוש הנתבעת מן הבחינה הפיסית, לאחר אספקה של 3-5 טון פרופילים, כאשר בכך הנתבעת כיסתה את עלות הטבע, ולכן ממועד זה הפך הטבע להיות רכושה.

6.      עד התובע, מר גדעון אייזנשטיין (להלן: "גדעון"), טען לעניין זה, כי הטבעים מיוצרים בעבור הלקוח על פי דרישתו וצרכיו וכי אסור לצינקל להשתמש בטבע שכזה לייצור פרופילים בעבור אחרים. אולם, הטבעים נשארים תמיד בבעלות צינקל, גם אם הלקוח מממן את הטבע מימון ראשוני, אשר מוחזר לו היה ועמד ביעדי צריכה שנקבעו בין הצדדים. גדעון העיד, כי הנתבעת לא מימנה מימון ראשוני את הטבעים, אלא הם יוצרו ע"י צינקל ללא תשלום וכנגד משיכת סחורה בלבד.

7.      לעניין הבעלות בטבעים אני מקבלת את עמדת התובע, כי הטבעים שייכים לצינקל ולא לנתבעת. להלן נימוקי.

8.      הנתבעת לא הראתה כל מסמך, שעל פיו סוכם עם צינקל, כי הטבעים שייכים לה (ר' בעמ' 3 שורה 1 בחקירתו הנגדית של אביחי). לטענת אביחי, ההסכם בעניין זה נערך בעל פה. לדעתי, הסכם שכזה, במסגרתו מועברת בעלות בטבעים, המוחזקים ע"י צינקל, סביר יותר, שיעשה בכתב.

9.       הייתי מצפה שהנתבעת תביא לעדות ולתמיכה בעמדתה, כי בינה לבין הגורמים בצינקל הוסכם בעל פה על העברת הבעלות בטבעים, את הגורמים בצינקל עימם הוסכם על כך. לעניין זה נטל ההוכחה על הנתבעת, באשר מדובר בטענת קיזוז ובטענת בעלות שלה, כאשר גם נטל הבאת הראייה וגם נטל השכנוע מוטל עליה.

10.  יתרה מזו, הנתבעת גם לא שילמה בעבור הטבעים סכום כלשהו, אלא כדברי אביחי: "היה בינינו הסכם שאנו לא משלמים בכסף, אלא ע"י משיכת טונאז'". ובהמשך : "מזומן, לא" (עמ' 2 שורות 19-24). הסדר כזה, ולפיו הבעלות בטבעים עוברת עם משיכת כמות מסויימת של סחורה וללא כל תשלום, בודאי שאנשי עסקים סבירים יעגנו בכתב. גם הכמות עליה מדבר אביחי כבסיס להעברת הבעלות, דהיינו 3-5 טון, היא כמות בלתי מוגדרת ובלתי מסויימת דיה. ההבדל בין 3 טון ל- 5 טון הוא הבדל עצום. יתר על כן, לא הובהר בתוך איזו תקופה על הנתבעת לעמוד בכמות הטונאג' הזו על פי ההסכם.

11.  עדי הנתבעת גם לא ציינו רשימת מספרי טבעים מדוייקים ולצידם הטונאג' שנמשך מכל טבע. כל שצויין הוא שני מספרי טבעים, שעליהם נכתב, בתצהירו של אורי, כי עלותם כוסתה (סעיף 4 (ד) לתצהיר אורי). אשר ליתרת מספרי הטבעים לא הוצגו בפני פרטיהם. אביחי, שנשאל על כך בחקירה הנגדית, לא יכול היה למסור פרטים ( עמ' 4 שורות 22-24, עמ' 5 שורות 1-3), מכאן שמדובר בטענה שלא הוכחה ורק נטענה ע"י המצהירים, בלא שהם עצמם יכלו לספק את הפרטים. אורי במהלך החקירה הנגדית, אמר לראשונה, כי יש לו כרטסת ממוינת ובה כל הפרטים, אולם במסגרת עדותו הוצגו רק המספרים הכוללים את השימוש בכל הטבעים במהלך השנים (ר' עמ' 10), בלא שהוצגו מספרי טבעים ספציפיים ומולם הטונאג'. כל זאת למרות, שאורי מציין, שבדיון הקודם העירו להם על כך (עמ' 11 שורה 4) ובכל זאת לא המציאו את המסמכים. אותם מספרים כוללנים נמסרו גם ע"י אביחי, ללא פירוט (עמ' 5 שורות 3-6). סיכום המספרים והכמויות הכולל של שלוש השנים האחרונות, אינו מעיד על הטבעים הספציפיים, ששמשו את הנתבעת באחרונה ואשר עליהם נסוב משפט זה. יש לציין, כי לנתבעת ידוע בדיוק מספרי הטבעים בהם מדובר, כיוון שרשימה מדוייקת שלהם נמסרה לתובע במכתב ב"כ הנתבעת מיום 10.9.02.

12.  עובדה נוספת העומדת כנגד הנתבעת היא העובדה, שהתחזוקה לאורך כל תקופת השימוש, לרבות ייצור טבע חדש, כאשר טבע מתבלה, היתה במלואה על חשבון צינקל. הנתבעת לא השתתפה כלל בתחזוקה ולא מימנה טבע חדש (עמ' 10 שורות 10-19). תשובת אורי, כי עלות התחזוקה מכוסה במחיר הפרופילים וכי צינקל מייצרת טבע חדש בעבור הנתבעת "כדי להמשיך ולספק לנו" (עמ' 10) אינה משכנעת, כי הטבעים בבעלות הנתבעת, אלא להפך בכך נהגה צינקל מנהג בעלים המוכיח על אחריותה כבעלים.

13.  עוד הסביר אורי בחקירתו הנגדית, כי לא ניתן להעביר את הטבעים של צינקל לספק אחר, כי הטבעים, שיוצרו ע"י צינקל, נעשו במכבש שמתאים לצינקל (עמ' 11 שורות 15-17). עובדה המחזקת את הבעלות של צינקל בטבעים.

14.  ועוד עומדת כנגד טענת הנתבעת לבעלות העובדה, שגם כיום אין לה מסמך בכתב על בעלותה בטבעים עם החברה, שמספקת לה את הפרופילים כיום (חברת "אקסטל"). הנתבעת לא קיבלה מסמך שכזה, למרות שכיום היא משלמת במזומן בעבור הטבעים, שלא כפי שהיה ההסדר עם צינקל, ולמרות הנסיון, שיש לה לאחר פירוק צינקל (עמ' 12-13). הדבר מצביע על כך, שבענף זה מקובל, שהטבעים נשארים בבעלות היצרן, ולכן חריגה מן הנוהל, מן הראוי, שתהיה בכתב.

15.  הנתבעת טוענת בסיכומיה (סעיף ב (2) לסיכומים), כי אין בידיה הסכם בכתב, כיוון שחברת אקסטל סייעה לה בעת מצוקה וצורת ההסכם ביניהם היא כזו, שאינה מחייבת הסכם בכתב. טענה זו אינה משכנעת. עבודה על פי יעד כמויות היא בדיוק אותה צורת עבודה, שנעשתה עם צינקל. הטבעים מיוצרים על פי הוראות הנתבעת ולשימושה ולכן אך טבעי הוא, שהנתבעת, לאחר נסיונה עם צינקל, תעמוד על כך שיהיה בידה הסדר בכתב, אולם הסדר כזה לא קיים. הנתבעת גם לא הביאה עד מחברת אקסטל שיתמוך בטענתה כי קיים הסכם בעל פה ולפיו הטבעים שייכים לנתבעת ולא לחברת אקסטל.

16.  בנוסף, הנתבעת לא עשתה את הפעולה המהירה והמתבקשת ביותר, שהיה עליה לעשות ברגע תפיסת הנכסים על ידי הכונס והמפרק הזמני והיא, להגיש במהירות רבה תביעה לבית המשפט של הפירוק, על מנת שיקבע כי הטבעים שלה הם, וכי ימסרו לידיה. אביחי בעדותו אומר, שלא פנה לבימ"ש של פירוק (עמ' 6 שורות 3-4) ואורי העיד שאינו מאמין כי המערכת המשפטית יכולה לתת לו סיוע במהירות, שנדרש לו סיוע.

17.  לפיכך, מכל האמור לעיל, אני מסיקה, כי הנתבעת לא היתה בעלת הטבעים והם היו בבעלות צינקל.

הנזקים הנטענים

18.  למקרה שטעיתי בסוגיה זו, אדון בשאלת הנזק, שנטען שנגרם לנתבעת.

19.  מן התכתובת שבין הצדדים עלה שהמפרק הציע לנתבעת בסמוך למועד הפירוק (בחדש יולי 2002) לקחת לידיה את הטבעים בהשאלה עד אשר יתברר מעמדם. המפרק התנה זאת בתשלום מלוא החוב, נשוא משפט זה. לו כך היה, הנתבעת היתה מקבלת את הטבעים לידיה ומייצרת את כל הנדרש לה ובינתיים היו הצדדים מבררים בבית משפט או בכל דרך אחרת את סוגיית הבעלות, וכל זאת כאשר הטבעים בחזקת הנתבעת ומופעלים על ידה. מן העובדה שהנתבעת סרבה להצעה זו עולה, שהיא העדיפה שלא לקבל את הטבעים לידיה לתקופת הביניים עד שתובהר שאלת הבעלות. הנתבעת טענה, שהיא לא היתה מוכנה לקבל,  בצורה כזו, דבר שהוא שלה. אך איני מוצאת שהיה בכך כל סיכון מצידה. יתכן שבין מניעיה לסירוב, היתה הדרישה שהנתבעת תשלם חובה לצינקל. כך או כך, איני מוצאת, שהתנהגותה של הנתבעת מהווה פעולה ראוייה להקטנת נזקיה הנטענים.