פסק-דין בתיק א 47078/03

1.         חברת הכרם בע"מ (להלן:" התובעת") הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד א. יותם סחר בע"מ (להלן: " נתבעת 1" או " הנתבעת") ונגד  מר סווידאן עזיז (להלן: " עזיז") ומר סווידאן נעמה (להלן: " נעמה"), שלטענת התובעת התחייבו כערבים לשלם את חובותיה של נתבעת 1 לתובעת, אם נתבעת 1 לא תשלמם. עזיז ונעמה הגישו בקשת רשות להתגונן. ביום 15.2.05 נמחקה בקשת הרשות להתגונן שהגיש עזיז, כיוון שעזיז לא טרח להתייצב לדיון בבקשת הרשות להתגונן שהגיש, וניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. התביעה נגד נתבעת 1 נמחקה ביום 27.12.05 ,לבקשת ב"כ התובעת, מהטעם, שנתבעת 1 אינה פעילה ולא ניתן לגבות ממנה כספים.

נשמעו הוכחות בתיק ביחס לתביעה נגד נעמה. פסק דיני מתייחס לתביעה זו כנגד נעמה.      

2.         בטרם הוחל בשמיעת ההוכחות בתיק זה, ביום 8.7.07, הודיעו  ב"כ הצדדים , כי  אין מחלוקת בין הצדדים לגבי סכום חובה של נתבעת 1 לתובעת, שהוא הסכום הנקוב בכתב התביעה, וכי המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה בשאלה, האם נעמה התחייב כלפי התובעת כערב לחובות נתבעת 1, שהינה חברה בהנהלתו של עזיז, בנו של נעמה.  הוסכם בין הצדדים, כי אם בית המשפט יקבע, שנעמה לא קיבל על עצמו התחייבות כערב, תידחה התביעה שהוגשה נגדו והתובעת תשא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד, ואם בית המשפט יקבע, שנעמה קיבל על עצמו התחייבות כערב, יינתן נגדו פסק דין, המחייב אותו בתשלום סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

ההתחייבות של נעמה כערב

3.        אין מחלוקת בין הצדדים, כי כאשר התובעת מספקת סחורות ללקוחותיה, היא מבקשת בטחונות ונוהגת להחתים ערבים על כתב ערבות.

אין חולק, כי במקרה דנן, כבטוחה להבטחת תשלום חובותיה של נתבעת 1, החתימה התובעת את עזיז על כתב ערבות. נעמה לא הוחתם על כתב ערבות.

לטענת התובעת, התחייבותו של נעמה כלפי התובעת כערב התקבלה בעל פה בשיחה טלפונית בין אחד ממנהלי התובעת, עמיאל אפשטיין (להלן: " עמיאל"), לבין  נעמה, שהיה חבר טוב של עמיאל. לטענת התובעת, קיבל על עצמו נעמה התחייבות כערב לחובות עבר ולחובות עתיד של נתבעת 1 לתובעת.  התחייבות זו קיבל על עצמו נעמה במועד מאוחר מהמועד בו נתקבלה ערבותו של עזיז בכתב הערבות.

נעמה בעדותו מכחיש, שקיבל על עצמו התחייבות כזו, וטוען, שלו היה מתחייב כערב, היה מוחתם על כתב ערבות  זהה לכתב הערבות עליו חתם בנו עזיז. ב"כ נעמה טוען, כי לא הובאה שום ראיה פוזיטיבית בקשר לאותה שיחה, בה, לטענת התובעת, קיבל על עצמו נעמה התחייבות כערב. עוד טוען הוא, שלא הוכח, מתי הייתה ההסכמה, מה היה היקפה, האם הייתה מוגבלת בזמן או לא. כמו כן לטענתו, יש למצוא פגם בעובדה, שתוכן אותה שיחה לא נרשם בכתב. לטענתו, על תמליל השיחה שצורף כראיה לא ניתן כלל להסתמך, שכן באותה שיחה שהוקלטה לא מצויה התחייבות של נעמה לערוב.

4.                   סע' 3 לחוק הערבות, התשכ"ז  - 1967 (להלן: "חוק הערבות")- קובע:      

"הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם הייתה  הערבות על פי צו של רשות - משנמסר כתב ערבות לרשות".

ככלל, אין בחוק הערבות דרישה לחתימה על מסמך בכתב לצורך היווצרות ערבות.  בחוק מצויה דרישת כתב רק לגבי ערבות על פי צו של רשות. אכן, בדרך העסקים הרגילה, נוהג ספק, המספק סחורות ללקוחותיו, לקבל ערבות בכתב להבטחת כיסוי חובות הלקוחות,

 אולם, כפי שלמדנו מהוראת סע' 3  הנ"ל,  ערבות נוצרת גם בהתחייבות בעל פה.

בספרו "ערבות" תשס"ו 2006, עמ' 92-93 כותב ד"ר רוי בר- קהן:

"בהצעת חוק הערבות כפי שהוגשה לכנסת בשנת 1964 נקבע בסעיף 2 כי הערבות נוצרת על פי התחייבותו של הערב 'בכתב ובמפורש'....אולם, לפי המלצת ועדת חוקה, חוק ומשפט, נמחקו מן החוק המלים 'בכתב ובמפורש'. הפועל היוצא הוא שבהעדר דרישת צורה החלה על חוזים בדרך כלל, הרי שככלל חוזה אינו כפוף לדרישת כתב".

הלכה היא, כי על תובע, המבקש לחייב נתבע בטענה,  שזה האחרון התחייב כערב לכלל חובות החייב העיקרי, הנטל לשכנע את בית המשפט בדבר חבותו של הנתבע. במקרה דנן, כאשר לא נחתם כתב ערבות ונטען לערבות שנוצרה בהתחייבות בעל פה, אין ספק, שהנטל המוטל על כתפי התובעת כבד פי כמה וכמה. 

כפי שיפורט לעיל, הגעתי למסקנה, שהתובעת הרימה נטל זה.        

העדויות

5.         עדותו של עמיאל

באשר ליצירת הערבות בעל פה של נעמה, מצויה בפני בית המשפט עדות יחידה של עמיאל, שהוא כאמור, אחד ממנהלי התובעת. עמיאל העיד, כי ביום 4.8.2002 הודיע לו מר נתן עניאל (להלן: " נתי"), מנהל התפעול של התובעת, שבשל קשייה הכלכליים  וחובותיה לתובעת, החליט לעצור את אספקת הסחורה לנתבעת 1. כששמע זאת עמיאל, החליט ליידע את נעמה, חברו הטוב,  על חובותיה של נתבעת 1 ועל החלטתו של נתי, שכן נעמה הוא אביו של עזיז, מנהלה של נתבעת 1. לדבריו, את ההודעה בדבר חובותיה של נתבעת 1 ובדבר החלטתו של נתי להפסיק לספק לה סחורות, קיבל לטלפון הנייד שלו, בעת שהיה ברחוב, ומיד התקשר לנעמה ליידעו. נעמה, ששמע את הידיעה, הפציר בעמיאל לדאוג לכך, שהתובעת תמשיך לספק סחורה  לנתבעת 1,  תוך שהוא מתחייב מפורשות, שהוא אחראי לפירעון כל חובותיה של נתבעת 1 לתובעת, ובכלל זה, לפירעונן של ההמחאות המעותדות, אשר נמסרו  לתובעת. 

עמיאל העיד, כי מהשיחה שהתקיימה ביום 4.8.2002 היה ברור, שנכרת הסכם בין נעמה לבין התובעת, לפיו ערב נעמה כלפי התובעת בערבות אישית לכלל התחייבויות נתבעת 1. נוכח החברות העמוקה, ששררה בינו לבין נעמה, לא דרש עמיאל מנעמה לחתום על כתב ערבות פורמאלי.  מיד לאחר אותה שיחה עם נעמה, הודיע עמיאל לנתי על התחייבותו של נעמה לערוב לחובות נתבעת 1 ובעקבות  הודעה זו סיפקה התובעת על פי הוראת נתי סחורה בשווי 82,364 ש"ח.