פסק-דין בתיק א 46891/01

1.         הונחו בפני תביעה, תביעה שכנגד, והודעת צד ג' בעניין הפרת הסכמים להשכרת 17 כלי רכב.

2.         כלי הרכב הושכרו ע"י התובעת (להלן:" חן מימון") לנתבעת מס' 4 (להלן: " אוטומורז") ולנתבעת מס' 5 (להלן:" מורז פרופילים"), לתקופה בת 3 שנים, לפי שני הסכמי חכירה. הראשון מתאריך 15.3.94 (להלן:" ההסכם הראשון"), באמצעותו הושכרו 9 כלי רכב, השני מתאריך 21.6.94 (להלן:" ההסכם השני") באמצעותו הושכרו 8 כלי רכב.

3.         הנתבעים 1 - 3 ערבו לפי כתב התביעה לקיום ההסכמים.

4.         הטענה היא, כי ההסכמים הופרו והפיצוי הנדרש עומד על סך של 245,537 ש"ח.

5.         הנתבע 1 ומורז פרופילים לא התגוננו כנגד התביעה ולפיכך, לא קיימת אליהם התייחסות ישירה בפסק הדין למעט בחלקו האופרטיבי.

6.         הנתבע 2 (להלן: " ביטון") שלח הודעת צד ג' כנגד כל הנתבעים הנותרים, בטענה ולפיה, הפרו אלה את התחייבותם כלפיו להפטירו מהערבות.

7.         אוטומורז חזרה בתביעה שכנגד (להלן: " התביעה שכנגד") על חן מימון ועל תאגיד משפטי נוסף בשם אוטומובילה (להלן: " אוטומובילה").

8.         טענתה המרכזית של חן מימון הינה, לקיומם של הסכמי חכירה לגבי כלי הרכב, להפרתם ולזכאות לפיצוי בגין נזקיה.

9.         קיומם של ההסכמים אינו שנוי במחלוקת ולפיכך, השאלה המיידית הנדרשת להכרעה, היא שאלת קיומה של הפרה ובה אדון בשלב הראשון. שאלת קיום ההפרה עולה כשאלה משותפת להכרעה, הן בתביעה והן בתביעה שכנגד ולכן, נידונות אלה במשותף.

האם הופרו ההסכמים?

10.       חן מימון טוענת, כי ההסכמים הופרו ע"י אוטומורז, שלא עמדה בתשלומים המתחייבים מכוח ההסכמים ולפי דרישתה, הוחזרו לידיה כלי הרכב; חלקם מרצון, וחלקם האחר הושבו לפי צווים של בית משפט.

11.       אוטומורז טוענת באמצעות עדותו של הנתבע 3 (להלן: " דויטש"), כי הגם שלא עמדה בתשלומים על פי ההסכמים, אין לייחס לה כל הפרה בעניין זה, הואיל ומחדלה נגרם בעטייה של חן מימון. באותו נושא טען דויטש בעדותו, כי חן מימון הציגה בפני אוטומורז מצג שיקרי לקיומו של רישיון משרד התחבורה לחברת השכרה. עוד גורס דויטש, בעדותו, כי אוטומובילה וחן מימון עיכבו בידיהם תקבולי השכרת כלי הרכב וגרמו בדרך זו לקריסתה של אוטומורז.

12.       טענה מסוג זה מכונה בעגה המשפטית "הודאה והדחה" והנטל להוכחתה מוטל על המסתמך עליה ובמקרה זה, נראה לי, כי הטוענים לה לא עמדו בנטל ולא יצרו בסיס ראייתי מניח את הדעת לקביעת מימצא עובדתי, הן בדבר קיומו של מצג השווא והן בעניין עיכוב התשלומים. עוד יודגש בהקשר זה, כי חלק הטענה העוסק בעיכוב התשלומים כגורם הקריסה ואי-העמידה בהסכמים מצד אוטומורז, נושאת גוון מובהק של מומחיות וראוי היה כי תוכח באמצעות חוות דעת מומחה. בהיעדרה של זו, לא הונח גם מטעם זה, הבסיס הראייתי המינימלי להוכחת הטענה.

13.       מסקנתי הינה איפוא, כי יש לדחות את הטענה לקיומה של הצדקה להפרת ההסכמים מצד אוטומורז. כפועל יוצא ממסקנה זו, יש לקבוע כי הוכח חלק התביעה העוסק בהפרת הסכמי החכירה, בה בעת יש לדחות את התביעה שכנגד בחלקה המבקש לסתור קביעה זו.

14.       לאור מסקנתי דלעיל, עומדת להכרעה השאלה מהו היקף הפיצוי הראוי.

            מהו היקף הפיצוי הראוי?

15.       חן מימון טוענת, כי הפיצוי הראוי שהוגדר בתביעה חושב על בסיס יתרת התשלומים שנותרו עד לתפיסת כלי הרכב (147,000 ש"ח), בצירוף עלויות התיקון של כלי הרכב

(98,000 ש"ח). תחשיב זה, הינו "תחשיב מקל" לפי גירסתה, התואם את עיקרון הקטנת הנזק. לעומתו, מציגה חן מימון את התחשיב המקובל בענף לגירסתה, ככולל את ההפרש שבין מלוא התשלומים שהיו אמורים להשתלם עד לתום תקופת השכירות, לבין התשלומים ששולמו בפועל על חשבון המקדמות, השוטף, התיקונים, עלות הביטוח, בקיזוז תמורת כלי הרכב ובסך הכל, יתרת חוב "נטו" 375,905 ש"ח משוערך ל- 31.1.05 בסכום של 504,482 ש"ח.

16.       הטענה הנגדית הינה, כי מדובר בחישוב שגוי שכן, אין הוא כולל את סכומי המקדמות ששולמו ואת תקבולי המכירה של כלי הרכב ואילו יקוזזו סכומים אלה ותקבולי הביטוח ששולמו, קיימת לזכות אוטומורז יתרת זכות כנגד חן מימון וחלק זה של הטיעון עומד אף הוא ביסוד התביעה הנגדית שהוגשה.