פסק-דין בתיק א 46827/04

בפני תביעה כספית על סך של 37,784 ש"ח בגין חוב עבור שכר טרחת עו"ד שתחילה הוגשה בסדר דין מקוצר ובהסכמת הצדדים מיום 12/12/04 נתנה בה הרשות להתגונן ועברה היא לאור סכומה להתדיין בפסים של "סדר דין מהיר".

התובע הינו עו"ד במקצועו.

הנתבע הינו בעל זכויות ומנהל בחברת אחוזת בן ארי בע"מ (להלן: "החברה") שהינה חברה בבעלות שתי משפחות.

טוען התובע כי לחברה היו נכסי מקרקעין וביום 16/06/94 התקשרה החברה עם חברת קניונים נכסים ובנין בע"מ (להלן: "קניונים") בחוזה לפיו מכרה לאחרונה את מלוא הזכויות בחלקה 3 בגוש 3695 שברחובות תמורת סך של 1,608,750$ (להלן: "המגרש").

החברה יוצגה ע"י עו"ד רחל לחובר. לעניין היטל ההשבחה נעזרה הן הועדה המקומית והן החברה על שמאי שקבע כי קיימת השבחה של כ- 2,080,026$.

לטענת התובע מאחר ונוצר הצורך להפחית את שווי היטל ההשבחה ולגרום לניכויו מתוך מס השבח על מנת שלחברה יישאר נטו גבוה ככל האפשר ובכדי לא לגרום לחברה חיסרון כיס וכדי שתוכל לחלק דיבידנדים לבעלי מניותיה ובכללם לנתבע פנה האחרון אל התובע על מנת לשמור על זכויותיו ובכדי שהתובע יפעל להפחתת היטל ההשבחה ולניכויו ממס השבח.

טוען התובע כי ביום 16/03/98 התחייב הנתבע בכתב כי במידה ויאושר ניכוי היטל ההשבחה ישלם לתובע סך השווה בשקלים לסך של 6,000$ + מע"מ.

לטענת התובע הצליח להפחית את היטל ההשבחה לסך של 691,540$ בלבד. דא עקא הנתבע לא שילם כלל את שכ"ט התובע בהתאם להתחייבותו.

מנגד טען הנתבע בכתב הגנתו לשיהוי רב בהגשת התביעה שכן הוגשה לאחר כשש שנים וארבע חודשים.

הנתבע טען כי התובע נשכר לצרכי ייעוץ בעניין היטל השבחה ומס שבח בעניין המגרש בלבד.

הנתבע טען כי שילם לתובע סך של 13,000 ש"ח בגין הייעוץ וסך נוסף של 2,000 ש"ח בגין מכתב בקשר לבוררות של השמאי.

הנתבע טען כי בפגישה עם התובע מיום 20/05/04 הודיע לו כי אין  לו כל חוב כלפיו וכי אינו חתום על כתב ההתחייבות  שהוצג בפניו.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

אין מחלוקת כי הנתבע אכן שכר את שירותיו המקצועיים של התובע.

חלוקים הצדדים לגבי העובדה האם בנוסף להסכם שכ"ט  שנחתם ביום 16/01/97 נחתם הסכם נוסף מיום 16/03/98 (להלן :"הפיתקה").

בדיון מיום 02/03/05 הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה הכרעת הסוגיה בדבר החתימה על הפיתקה  מיום 16/03/98 (נספח ב' לכתב התביעה) תוכרע על ידי מומחה שימונה על ידי בית המשפט.  בהתאם לכך בהחלטתי מיום 10/03/05 מיניתי את הגב' דבורה הראל כמומחית  מטעם בית המשפט.

ביום 03/01/06 התקבלה בלשכתי חוות דעת המומחית ומסקנתה היא כי אמנם "ניכרים סימני דמיון רבים במרכיבים הצורניים והארגוניים בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות להשוואה" אך הוסיפה כי "לא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית האם החתימה אכן חתימתו של הנתבע ואם לאו".  מסקנתה בוססה בין היתר על העובדה כי חלפו למעלה מ-7 שנים מהתאריך שצויין על גבי נספח ב' וכן לאור גילו של הנתבע כעת ומצבו הבריאותי, המומחית ציינה כי רוב המסמכים אשר הוצגו בפניה לצורך עריכת חוות דעתה היו העתקים  או צילומים.

לסיום הבהירה המומחית כי חתימתו של הנתבע אינה מסובכת וניתנת לחיקוי.