פסק-דין בתיק א 46748/03

בפס"ד חלקי מיום 29/05/05 קבעתי כי האחריות לתאונה שבגינה הוגשה התביעה לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לתובע מוטלת על הנתבע.

לטענת הנתבע ביטח צד ג' את מכוניתו במועד התאונה, ועליו לשפותו בגין כל סכום שהוא חוייב בו עפ"י פסק הדין.

לטענת צד ג' אירעה התאונה כאשר הנתבע היה תחת השפעת אלכוהול בכמות העולה על המותר עפ"י חוק וכתוצאה לא היתה התאונה בלתי צפויה אלא נהפוך הוא, מסתברת ביותר. לכן, טוען צד ג', אין מדובר באירוע תאונתי. כמו כן טוען צד ג' כי משבחר הנתבע לשתות לשכרה יש לראותו כמי שהתכוון לגרום לתאונה או לפחות עצם את עיניו לאפשרות כי תתרחש עקב נהיגתו בגילופין, ולפיכך מופטר צד ג' מחבותו בהתאם לסיפא לסעיף 1 לפוליסה. בנוסף טוען צד ג' כי בהתנהגותו החמיר הנתבע במודע את הסיכון שצד ג' נטל על עצמו כשהסכים לבטח אותו ואת השימוש ברכבו ובכך הפר את חובתו לקיים את חוזה הביטוח בתום לב ובדרך מקובלת בהתאם בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. כתוצאה, טוען צד ג' כי יש לפטור אותו מכיסוי ביטוחי באופן יחסי להגדלת הסיכון שיצר הנתבע בהתנהגותו. לטענת צד ג', לנתבע אשם תורם שבגינו יש להפחית את תגמולי הביטוח בשיעור מכריע, ולבסוף הוא טוען כי הנתבע הפר את חובתו להקטין את הנזק בכך שיכול היה למנוע את התאונה אילו נמנע מלשתות לשוכרה או מלנהוג ברכב לאחר ששתה.

פוליסת הביטוח אינה כוללת הוראה מפורשת המשחררת את צד ג' מחבות כשסיבת התאונה היא נהיגה בהשפעת אלכוהול, להבדיל מהשפעת סמים שלגביה ישנה הוראה מפורשת.

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, ולכתבי הטענות צורפו חו"ד שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, פוליסת ביטוח ותעודת עובד ציבור.

הצדדים הגיעו להסכמה עובדתית כי בדמו של הנתבע נמצא אלכוהול בריכוז של 220 מ"ג לכל 100 מ"ל דם. כמו כן הוסכם בין הצדדים כי לא ישמעו עדים, כי תחילה יגישו הצדדים (כולל צד ג') סיכומים במחלוקת שבין התובע לנתבע ויינתן פס"ד חלקי ולאחר מכן יוגשו סיכומים וינתן פס"ד במחלוקת שבין הנתבע לצד ג'.

לסיכומיו צירף צד ג' אסופה של מסמכים רבים, כולל את תיק המשטרה והכרעת הדין, בה הורשע הנתבע עפ"י הודאתו בעבירה שבכתב האישום. בעניין זה קבעתי בפסק הדין החלקי כי:

" אין מקום להגשת מסמכים לראשונה במצורף לסיכומים, ואני מקבלת את טענת הנתבע כי אין להתחשב בהם".

גם לאחר פסק הדין החלקי לא הגיש צד ג' בקשה להגשת ראיות נוספות. לפיכך למעשה לא הוגשה הכרעת הדין עפ"י סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א - 1971. עם זאת הסכימו, כאמור באי כח הצדדים על כמות האלכוהול שנמצאה בדמו, וזו עולה פי 4 לערך על הכמות האסורה בנהיגה עפ"י דין והעומדת על 50 מ"ג למאה מ"ל של דם.

פרק ב' לפוליסה העוסק בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש קובע כי:  

" מקרה הביטוח הוא חבות המבוטח בשל נזק תאונתי שיגרם לרכוש של צד שלישי, כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח".

לפיכך פנה הנתבע והודיע לצד ג' על התאונה ועל דרישת הפיצוי שהופנתה אליו ע"י התובע. מאחר וצד ג' התכחש לחבותו הגיש נגדו הודעת צד ג'.

לטענת צד ג' משנהג הנתבע כשבדמו מצוייה כמות של אלכוהול העולה כמעט פי 4 על הכמות המותרת עפ"י חוק, היה מצוי שמצב שעל סף עילפון, כשהאלכוהול התווסף לתרופות שנטל בגין הלם קרב פוסט טראומטי ממנו סבל, ובכל זאת לא נמנע מנהיגה.

לטענת צד ג' האירוע אינו מכוסה ע"י הפוליסה, התנהגות הנתבע הפקיעה את תוקף הפוליסה ולחילופין, יש לנתבע אשם תורם חוזי מכריע.

אקדים ואומר כי תפקודו של הנתבע במצבו לא הוכח, כמו כן לא הוכח כי הוא נטל תרופות או תוצאת השילוב שלהם עם האלכוהול שהיה בדמו.

צד ג' מפנה לסעיף 1 לתנאים הכלליים לפוליסה הקובע כי:

" מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק תאונתי שאירע בתקופת הביטוח לרכב המצוין ברשימה... ושנגרם כתוצאה מאחד מהסיכונים המפורטים להלן:...

(ב) התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא" (ההדגשות שלי - ר.פ.א.).

וכן לסיפא לסעיף 1 הקובע :