פסק-דין בתיק א 46742/06

             לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית והתיישנות.

1. עניינה של התובענה - בקשה למתן פסק דין הצהרתי הנוגע לגובה תשלומי הארנונה ששילם  המשיב למבקשת במהלך השנים.

2.   המשיב הוא הבעלים של נכס המצוי ברחוב טברסקי 14 בתל אביב, גוש 7107, חלקה 106 

       (להלן : "הנכס").

3. לטענת המשיב, החל משנת 1997 - בה הסתיימה השכרת הנכס לצד שלישי, חויב בתשלומי ארנונה מוטעים שנערכו על פי הסיווג של אותו צד ג', הגבוה מסיווגו המקורי של הנכס. כן טוען המשיב כי חויב בארנונה עבור קומת החניה, אשר לאורך 25 חודשים לא הייתה בשימוש עקב שיפוצים. לסיום טוען המשיב, כי החל משנת 2002 חויב בארנונה בגין קומת הגג על פי סיווג של דירת מגורים, על אף שאין גישה לקומה זו ולא נעשה בה שימוש.

4.   עתירת המשיב הינה כי בית המשפט יצהיר על סיווג מוטעה של הנכס, על גודל שונה של שטחו ועל  כך כי אין בגג הנכס דירת מגורים. עוד מבקש המשיב כי בית המשפט יורה על השבת הכספים ששילם ביתר במהלך השנים.

התביעה הוגשה בעת שנקטה המבקשת בהליכי גביה ומונה כונס נכסים למכירת הנכס וגביית החוב שהצטבר- מן התמורה. 

4. המבקשת טוענת בבקשתה לסילוק על הסף, כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בסעד ההצהרתי המבוקש, אלא זו נתונה באופן בלעדי למנהל הארנונה, לועדת הערר, ואין הנישום רשאי לפנות לבית המשפט האזרחי כמסלול חלופי, שלא על דרך של ערעור על החלטת ועדת ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים.
5. המשיב טוען כי הגיש השגה, וכי לא קיבל תשובת המבקשת לה, וכי שנים לאחר מכן הגיש ערר וביקש להיות מוזמן לדיון בו, וכי המבקשת החתימה אותו במסמך על הסכם פשרה, שאין הוא מסכים לתוכנו, וכי התראותיה של המבקשת אליו, ככל שנשלחו, לא הגיעו ליעדן, בהיותו אזרח חו"ל המתגורר באופן קבע בלונדון.
6. לטענתו, ראויה  בקשתו להתברר בפני בית משפט אזרחי בהיותה עוסקת לא רק בעניינים טכניים אלא בטענות משפטיות מובהקות, של רשלנות ועשיית עושר שלא במשפט, אשר אינן מצויות בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. עוד מוסיף הוא כי גם הסעדים המבוקשים על ידו אינם הצהרתיים בלבד, אלא גם השבה וצו עשה, שמקומם בבית משפט זה. ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים.

דיון

7.   סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו - 1976 (להלן: " חוק הערר") קובע את דרכי ההשגה על חיוב בארנונה:

"(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3)  הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו269- לפקודת העיריות;

(4)  היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

ב)...

ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".