פסק-דין בתיק א 46722/05

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שאירעה ביום 4.8.04 במושב תל עדשים. לטענת התובעת, הנהג מטעמה נסע בכביש צר בתוך המושב, כאשר לפתע יצא רכב הנתבעת משמאלו, מחצר בית, בקשת רחבה, לתוך נתיב נסיעתו, ופגע ברכב התובעת בחזית מצד שמאל.

לטענת הנתבעת, היא ביקשה לצאת מחצר המשק שלה לכביש. בעודה עולה על הכביש, כשהחלק האחורי של הרכב עדיין על קטע הכביש המכוסה כורכר, ולא סלול, סטה רכב התובעת, שהגיע מצד ימין, ושני כלי הרכב נעצרו בפתאומיות. כלי הרכב נעצרו במרחק 0 זה מזה כשקצהו השמאלי של רכב התובעת נוגע במסגרת הפלסטיק של לוחית הרישוי של רכב הנתבעת. לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה מוטלת על נהג התובעת, שסטה מנתיבו בפתאומיות, וממילא - לא נגרם כל נזק לרכב התובעת בתאונה, והיו בכלי הרכב נזקים קודמים.

בדיון שבפני הוגשו תמונות הנזק של רכב התובעת, תמונות של רכב הנתבעת להמחשת חוסר האפשרות לגרימת הנזקים הנטענים ברכב התובעת בתאונה זו, ושני הנהגים העידו בפני. הנתבעת ביקשה גם להגיש הודעה כתובה של עד ראיה מטעמה, אך מאחר שזה לא הגיע לדיון, והתובעת התנגדה לכך, לא אפשרתי הגשת ההודעה.

נהג התובעת העיד כי מדובר בכביש מאוד צר, דו סטרי, שאין בו נתיבי נסיעה מסומנים. לטענתו, שני כלי רכב יכולים לנסוע זה מול זה אם כל אחד יורד מעט לשוליים. לדבריו, נסע במרחק של כחצי מטר משולי הכביש, בצד ימין, הוא נסע במהירות 20, 30 קמ"ש לכל היותר, ולא ראה את רכב הנתבעת לפני התאונה מאחר ששדה הראיה במקום מוגבל. לעניין הנזקים בכלי הרכב העיד נהג התובעת כי הוא קיבל את הרכב לשימושו יום לפני התאונה והחזירו יום לאחר התאונה, והיו ברכב פגיעות קודמות - פגיעה בדלת וכן "נקודות". לטענתו, אינו זוכר בדיוק אלו פגיעות היו ברכב, אך הן סומנו בטופס קבלת הרכב שמולא על ידי התובעת כשנמסר לו הרכב. טופס זה לא הוגש. מכל מקום, הוא זוכר שבטמבון לא היו סימנים, והטמבון הוא זה שנפגע בתאונה.

לטענת הנתבעת, כשיצאה מחצר המשק ביקשה לפנות ימינה וראתה את רכב התובעת. כשהיא ראתה אותו - הוא נסע בנתיבו ועל כן, החלה בפניה לכביש. היא פנתה ימינה לנתיב נסיעתה ואז עבר נהג התובעת בפתאומיות אל תוך נתיב נסיעתה. לדבריה, התאונה אירעה בנתיב הנסיעה שלה. כאשר ראתה את נהג התובעת מגיע מצד ימין, הוא היה במרחק של כ-10 מ' והיא העריכה, לנוכח מיקומו בכביש, שביכולתה להיכנס בבטחה לנתיב נסיעתה ולבצע את הפניה. לטענתה, אכן הייתה יכולה לעשות כן אלמלא סטה נהג התובעת בפתאומיות לתוך נתיב נסיעתה. הנתבעת הדגימה במהלך עדותה כיצד בוצעה הפניה.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ועיינתי בחומר הראיות שבפני, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של שני הצדדים. הנהג ברכב התובעת נסע בכביש צר מבלי לשים ליבו למתרחש בשולי הכביש, וצריך היה לראות את רכב הנתבעת שיצא מחצר המשק וביצע תמרון עליה לכביש, ואילו היה שם לב אליו, ניתן היה למנוע את התאונה או להקטין את הנזקים כתוצאה ממנה. הנתבעת אחראית לתאונה מאחר שעל פי תיאוריה שלה, היציאה לכביש, לרמות שראתה את רכב התובעת מתקרב, אף אם היה בנתיב שלו באותו שלב, וסטה רק לאחר מכן, הייתה יציאה לא זהירה. על פי ההדגמה שלה עצמה עם מכוניות הצעצוע שהועמדו לרשותה, לא הייתה יכולה להשלים עליה לכביש תוך שמירת כלי רכבה בתוך נתיב נסיעתה. נראה, לנוכח תיאורי הצדדים את הכביש, שהיה עליה לקחת בחשבון שהעליה לכביש והפניה ימינה יחייבו כניסת כלי הרכב שלה לנתיב נסיעתו של נהג התובעת, שהגיע במרחק 10 מ'.

לפיכך, לטעמי, הנתבעת אחראית לתאונה ב-60% ונהג התובעת ב-40%. לעניין הנזקים לרכב התובעת - הרכב נבדק רק ביום 9.11.04, היינו - כ-3 חודשים לאחר התאונה. מדובר ברכב שכור, אשר גם נהג התובעת מעיד כי היו בו פגיעות קודמות, אם כי לא במקום שבו אירעה התאונה. הנתבעת טענה כי כלי הרכב רק "נשקו" זה לזה. לפיכך, מאחר שאין ביכולתי להתבסס באופן מוחלט על דוח השמאי שבדק את הרכב כעבור 3 חודשים, אני מעריכה, על דרך האומדנא, כי הנזק לרכב התובעת היה בסך 800 ש"ח, ולכך יש לצרף את שכר טרחת השמאי בסך 382 ש"ח.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת 60% מנזקיה בסך של 709 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד מיום 17.11.04 (חשבונית הנזק)  ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת, הוצאות משפט, הכוללות אגרה בסך 277 ש"ח, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 792 ש"ח כולל מע"מ כדין. התובעת תישא בשכר בטלת העד מטעמה כפי שנפסק (350 ש"ח).

ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ו (26 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.                                                                               

מיכל  ברק-נבו,  שופטת

קלדנית: אורה ש. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: