פסק-דין בתיק א 46601/06

תביעה כספית לתשלום הסך של 29,341 ש"ח בגין אי תשלום עבור עבודות גידור עבור חברת ניאורם בע"מ (להלן: "ניאורם").

התביעה הוגשה כנגד הנתבע מאחר ולטענת התובעת הוא הזמין את העבודות, חתם על ההזמנה וערב אישית לביצוע העבודה.

הנתבע טען שאינו בעל עניין בניאורם, והוא בעל מניה אחת בחברת יו.סי תכנון ובנייה בע"מ, שהיתה קבלן משנה של ניאורם באתר בניה. מי מטעם ניאורם הודיע לו כי לאתר העבודות יבואו מתקיני גדרות לביצוע העבודות ומשאלה הגיעו הוא חתם להם על הזמנת העבודה כקבלן משנה שלה בשטח.

בישיבה שנקבעה להוכחות הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט").

הצדדים ביקשו לסכם טענותיהם בכתב. הנתבע העביר את סיכומיו בכתב, אולם התובע לא העביר את סיכומיו, על אף פניות שנעשו אליו על ידי מזכירות בית המשפט, ועניין אי העברת הסיכומים יילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות בלבד במסגרת הליך זה.

בת"א (מחוזי ירושלים) 5303/03 רדיו קול רגע-שירותי העמקים בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.12.07, פורסם במאגר נבו) אמר כבוד השופט שפירא דברים אלו באשר לפסיקה לעניין סעיף 79א לחוק בתי המשפט:

" רעיון הפשרה הינו עתיק יומין, כמו שאמרו חז"ל: "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', טו).

דווקא הרעיון של חלוקת הסיכון באופן של מיצוע הסכום הנתבע, בבחינת "הפשרה הקלאסית" ("משפט שלמה"), לעיתים נושא אופי לגנאי, באשר כשדיינים, בזמנו, לא היו בקיאים בדין, היו מציעים לחצות את הסכום. מכאן המושג "דיינו בחצצתא", אותו מפרש רש"י: " אין בקיאין בדין וחוצצין מחצה לזה ומחצה לזה" (בבא בתרא קלג, ב).

לעיתים העידוד לעשות שימוש בכלי זה של פסיקה לפשרה, נובע מטעמי יעילות, במטרה להקטין את העומס הרובץ על בתי המשפט, על מנת להתרכז בסכסוכים הקשים (ראו יעקב טירקל, אחד לדין ואחד לפשרה, שערי משפט ג', תשס"ב, 15). אולם לעיתים שני הצדדים נוטים לסיים את ההליכים ביניהם בדרך זו מסיבות השמורות עימם. ישנם מקרים שהצדדים יפנו להליך זה בסוף ההליך, לאחר שכל העדים העידו והראיות הוגשו, זאת מן הטעם שכל צד חושש שמא לא הוכיח, או לא הדף את טיעוני הצד שכנגד, ועתה מבקש הוא שלא ליטול סיכון לתוצאה.

כך גם בהליך לפי סעיף 79א לחוק. בית המשפט אינו מוגבל לד' אמותיו של הדין המהותי, אלא שת לבו גם לעקרונות ושיקולי מוסר, חירות, צדק ושלום בין בעלי הדין (ראו א' ברק, על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

מכאן נקבע בפסיקה שבהליך זה אין חובה לנמק את קביעת הסכום שנפסק.

בע"א 1639/97 איגירפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1), 337), נקבע כי בית המשפט רשאי בגדרו של סעיף 78א לקבל עמדת צד אחד במלואה ולדחות את עמדת הצד השני."

על סמך כל החומר שלפניי,  תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים כפי שעולות בחומר בתיק, לרבות התצהירים ובנספחיהם, אני דוחה את התביעה האישית שהוגשה כנגד הנתבע.

התביעה לא הוגשה כנגד ניאורם אלא אך ורק כנגד הנתבע עצמו.

אין מחלוקת כי העסקה בוצעה בין התובע לבין ניאורם בלבד. ההזמנה (נספח א' לתצהירים) הופנתה לניאורם וכך גם החשבון (נספח ב').

התובע מודה בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית כי חתימת הנתבע בטופס ההזמנה היתה בשם ניאורם, משכך הרי אין במקרה דנן אחריות אישית לתשלום החוב.

למרות שנטען כי הנתבע ערב באופן אישי לתשלום החוב, הרי לא ניתן ללמוד על כך מהמסמכים שצורפו. החלק הרלוונטי בהזמנת העבודה (נספח א' הנ"ל) המתייחס לערבות אישית ריק , ולפיכך הנתבע לא ערב לתשלום החוב בגין ההזמנה.

 78313