פסק-דין בתיק א 46528/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון שהתקיים המעמד באי כוח הצדדים, מצהירה מטעם התובע והנתבעים 2 ו- 3 בעצמם, לאחר שניתנה לנתבעים רשות להתגונן בהסכמה במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר בסך של 10,172 ש"ח שהגיש התובע במקור כנגד הנתבעים 1 ו- 2 בלבד.

בכתב התביעה נטען כי נחתם בין התובע לנתבעים הסכם חכירה של מקרקעין הידועים כגוש 6905 חלקה 66/5 בראשון לציון (להלן: " הנכס"), במסגרתו התחייבו הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובע דמי חכירה שנתיים בגין הנכס. לטענת התובע, הנתבעים 1 ו- 2 לא שילמו את דמי החכירה שהתחייבו לשלם במשך תקופה ארוכה, ובהתאם לתדפיס פירוט חובם המצורף לכתב התביעה, עומד חוב דמי החכירה על סך של 10,172 ש"ח + מע"מ.

הנתבע 2 הגיש תצהיר מטעמו ומטעם הנתבע 1 בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, בו טען להתיישנות החובות הנדרשים בגין התקופה שעד ליום 1/4/2000. בנוגע לחוב בגין התקופה שלאחר 1/4/2000, נטען כי התובע לא עמד בתנאי הסכם החכירה והעלה את דמי החכירה השנתיים מעבר למוסכם, שכן דרש סכומים העולים על שיעור ההצמדה למדד יוקר המחייה. לטענתו של הנתבע 2, על-פי חישוב שנערך עבורו, סכום דמי החכירה השנתיים המוסכם שעל המשיב לדרוש בגין 7 השנים האחרונות עומד על-סך של 994 ש"ח בלבד, אותם יש לקזז מסכומים אשר גבה בעבר התובע מהנתבעים ביתר. עוד נטען כי הנתבע 2 דאג תמיד לשלם את דמי החכירה כסדרם, וזאת עד אשר הפסיק לקבל מהתובע דרישות תשלום וסבר כי הוא אינו חייב בתשלומים נוספים. 

במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, ניתנה החלטה לצרף לתיק את נתבעים 3 עד 9, וליתן לכל הנתבעים רשות להתגונן בהסכמת התובע. כמו-כן נקבע בהחלטה זו כי יש לראות את תצהירו של הנתבע 2 כתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים כולם.

בעקבות זאת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' פאולה ברקוביץ', אשר הצהירה כי היא מכהנת כאחראית מחוזית לגבייה במחלקת הגזברות של התובע. לטענתה של הגב' ברקוביץ', הנתבע 1 הלך לעולמו בשנת 1981 וציווה את המקרקעין ליורשיו, הנתבעים 3-9. כמו-כן טענה כי הסכם החכירה עליו חתמו הנתבעים 1-2 פג בשנת 1971 ועד כה לא חודש, כך שהנתבעים יושבים במקרקעין ללא הסכם עם התובע. עוד נטען כי החוב הינו מהשנים 1999-2005 וכי העלאת דמי החכירה נבעה מהחלטות מועצת מקרקעי ישראל לאורך השנים.

במהלך הדיון נחקרה הגב' ברקוביץ' על תצהירה, והעידה כי הסכמי החכירה החדשים של התובע, אשר נחתמו לאחר שפג תוקפו של ההסכם עם הנתבעים 1 ו- 2, לוקחים בחשבון את החלטות המועצה החדשות בעניין עדכון דמי החכירה. לשאלת ב"כ הנתבעים השיבה הגב' ברקוביץ' כי אינה יכולה להראות ששלחה לנתבעים דרישה לחתום על הסכם חכירה חדש.

הנתבע 2 נחקר על תצהירו והעיד כי לא קיבל מהתובע דרישת תשלום כלשהי מהיום שבו החל להתגורר במקרקעין, ועל-כן אף לא שילם לתובע דבר. בהמשך העיד כי איננו יודע אם הוא חתום על תצהירו וכי לא חתם מול עו"ד. 

במסגרת הסיכומים טען ב"כ התובע, בין היתר, כי אינו יודע האם הנתבעים נקראו לחתום על הסכם חכירה לאחר שנת 1972, אך נשלחו אליהם הודעות חיוב במשך השנים, והנתבעים המשיכו לשלם בשנים 1989, 1990 ו- 1994. ב"כ הנתבעים טען כי בהעדר הסכם בתוקף עם הנתבעים, אין כל בסיס לתביעה שהוגשה.

דיון

התביעה מבוססת על הסכם חכירה שנחתם עם הנתבעים 1 ו- 2 ביום 1/3/1969. המצהירה מטעם התובע, הגב' ברקוביץ', העידה כי ההסכם פג עוד בשנת 1971, ולא נחתם הסכם חלופי במקומו. כמו-כן העידה, והדבר אף צוין על-ידי ב"כ התובע בסיכומיו, כי לא ידוע האם שלח התובע לנתבעים דרישה לחדש את הסכם החכירה.

הגב' ברקוביץ' אישרה כי הנתבעים נדרשו לשלם בגין הנכס דמי חכירה בשיעורים הגבוהים מאלה שנקבעו בהסכם החכירה המקורי משנת 1961, וטענה כי דמי החכירה עודכנו בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. דא עקא, הגב' ברקוביץ' לא טרחה לפרט באילו החלטות מדובר או להגיש לבית המשפט העתקים של אותן החלטות. בנוסף לכך, לא צורפו לתצהיר דרישות התשלום אשר נשלחו לכאורה אל הנתבעים בגין החוב הנטען.

אמנם לא נסתר כי הנכס היה ברשותם של הנתבעים או מי מהם מבלי ששולמו בגינם דמי חכירה, אך בהעדר הסכם בתוקף לגבי גובה דמי החכירה, וכאשר התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר בעילה חוזית, ולא בגין דמי שימוש ראויים עבור הנכס בלווי תחשיבים מתאימים כנדרש, הנני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח את תביעתו.

יחד עם זאת, הנתבעים הודו כי על-פי תחשיב המבוסס על סכום דמי החכירה השנתיים אותם התחייבו הנתבעים 1 ו- 2 לשלם על-פי ההסכם המקורי, הם חייבים בתשלום סך של 994 ש"ח בגין דמי חכירה של הנכס ב- 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה. יצוין כי הואיל ולא הוכח על-ידי התובע שנשלחו לנתבעים דרישות תשלום בגין החוב הנ"ל, אינני מוצא לנכון לחייבם בהפרשי הצמדה וריבית על חוב זה עבור התקופה הקודמת ליום הגשת התביעה.

לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובעים סך של 994 ש"ח בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/8/06 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו-כן, ובהתחשב בתוצאה דלעיל, הנני מחייב את הנתבעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובע סך של 680 ש"ח + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכר טרחת עו"ד.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט בתשרי, תשס"ח (11 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים.

                                                                                                            _______________

                                                                                                                          מיכאל תמיר, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: