פסק-דין בתיק א 4643/06

1.         הרקע להליכים נשוא דיוננו הינו הסכם שכירות, אשר נחתםביום 7/3/1998 בין התובע, מר שטיין אורי (להלן: "התובע") לבין הנתבעת, הגב' הרפז ליאור (להלן : "הנתבעת") והגב' בן שושן טלי (כיום ברנד) (להלן: "השותפה"), לשכירת דירת מגורים אשר הינה בבעלות התובע ונמצאת ביוקנעם (להלן: "הדירה"), לתקופה שמיום 7/3/1998 - 28/2/1998 (להלן: "ההסכם") . כדמי שכירות מסרה התובעת בידי התובע שיקים ובכלל השיקים, נשוא דיוננו.

2.         ההסכם לא הגיע לכדי סיומו, הנתבעת ושותפתה עזבו את הדירה כעבור מספר חודשים. התובע הגיש בקשה לביצוע 4 שיקים ביום 29/11/05: שיק מס' 5668514, ע"ס 716 ש"ח, מ.פ. 1/10/1998; שיק מס' 5668518, ע"ס 716 ש"ח, מ.פ. 1/11/98; שיק מס' 5668519, ע"ס 716 ש"ח, מ.פ 1/12/98 ושיק מס' 5668521, ע"ס 716 ש"ח, מ.פ. 1/02/99.

3.         ניתנה רשות להתגונן בהסכמה בתנאי הפקדה של 1,200 ש"ח במזומן.

4.         התובע ביקש למחוק מן התביעה את שני השיקים שמספריהם 5668518 ו- 5668514 מפאת התיישנות.

5.         טענותיה של הנתבעת היו כי הדירה פונתה על-ידה בהסכמת התובע, בהתאם לחוזה קישרה הנתבעת בין התובע לבין דייר חלופי. כאשר ביקשה את השיקים בחזרה מן התובע עפ"י ההסכם, טען שהם אבדו לו, ועל כן הגישה הודעת ביטול לבנק.

6.         התובע הכחיש תחילה את טענות הנתבעת, והעיד כי לא אמר לה כלל ועיקר שהשיקים אבדו, עזיבת הדירה לא היתה בהסכמה, הנתבעת הפרה את החוזה, ולכן סרב להשיב לה את השיקים. בנוסף, לאחר עזיבת הדירה, התגלו בה נזקים רבים, הדירה לא הושכרה לשוכר אחר, ועל כן מן הדין כי לפחות השיקים נשוא הדיון ייפרעו. התובע העיד, כי שלח אל הנתבעת ואל שותפתה מכתב רשום ובו דרישה לשלם את החובות. מכתב אחד נשלח
ב-15.7.98 והאחר ב-8.4.99, שני המכתבים לא נענו.

7.         אחת מן השאלות שהיתה במחלוקת היא השיהוי הרב מאז מועד פירעון השיקים ועד הגשת הבקשה לביצוע. תשובתו של התובע היתה, כי חייו האישיים היו בתקופה זו קשים, הוא נמצא במשבר גדול. עם זאת אישר, בניגוד לאמור בתצהירו, כי אמנם הנתבעת ושותפתה הביאו אדם אחר במקומן, אלא שהמו"מ עמו לא עלה יפה. אילו היה מצליח בכך, היה מחזיר להן את השיקים. התובע העיד כי חלק מהשיקים הסב לבתו.

            יש לציין בשלב זה כי התיק נגד שותפתה של הנתבעת בוטל, וזאת מן הסיבה שהבת לא רצתה להגיע לחיפה עבור שיק בסכום כה קטן.

8.         בנוסף לנתבעת, העיד מטעמה גם אביה. האב, מר שלמה שלם, והנתבעת התייחסו לעניין הנזקים בדירה, והעידו כי כל הנזקים היו חורים ממסמרים שעליהם היו תמונות, ומיד מפנייתו של התובע אליהם, בוצע התיקון. הנתבעת העידה, כי הסיבה העיקרית לסיום החוזה היתה רעשים מצד התובע, אשר גר בסמוך, וגרמו להפרעה בלימודיה. לעניין חוסר המענה למכתבים הודתה הנתבעת, כי אמנם למכתב אחד לא נענתה, אבל למכתב אחר כן נענתה, הראייה שהיא ואביה באו לבצע את התיקונים הנדרשים.

9.         התובע הגיש את סיכומיו, וחזר על עיקר טענותיו כנגד הנתבעת, והדגיש כי גרסתה של הנתבעת ואביה היא גירסה שקרית, איננה נכונה, ואף מלאה סתירות. בנוסף קיימות סתירות מהותיות בין עדות הנתבעת לעדות אביה, כמו למשל עניין מועד ביצוע התיקונים, כאשר הנתבעת טוענת, שהתיקונים בוצעו לאחר קבלת המכתבים, ואילו אביה של התובעת העיד, כי התיקונים התבצעו לפני קבלת המכתבים.

10.        הנתבעת חזרה על טיעוניה הן בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השטר, והן בתצהיריה וגרסתה בביהמ"ש, ועמדה על כך כי התובע הבטיח שיחזיר לה את השיקים, ורק כשעזבה את הדירה אמר שאיבד אותם. הנתבעת גם עמדה על כך, כי התביעה נגד שותפתה נמחקה. בסופו של דבר, מבחינה משפטית, היה כאן כישלון תמורה מלא, משלא קיבלה תמורה בגין השיקים הללו, ולכן יש לדחות את התביעה.

דיון והחלטה

11.        לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון ובכתבי הטענות של הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את התביעה:

א.         טענת השיהוי עומדת לרועץ לתובע. אמנם עדיין לא חלפה תקופת ההתיישנות, אך הגשת שטר לביצוע כעבור 7 שנים - כמוה כהתיישנות. התובע, למרות המשבר האישי, כתב מכתבים אל הנתבעת. באותה מידה יכול היה לטרוח ולהגיש את השיקים לביצוע.

ב.         התובע לא הזמין להעיד את השותפה, על מנת לסתור את גרסת הנתבעת לעניין סיפור אובדן השיקים, ומציאת הדייר החלופי, והסכמתו לכאורה לעזיבת הדירה, וכן לא הזמין להעיד את השוכר הבא, או לא המציא את חוזה השכירות אשר יאשש את טענתו, כי אמנם רק בתום תקופת השכירות של הנתבעת עלה בידו להשכיר את הדירה מחדש.

ג.          לא נעלמו מעיני הסתירות בעדויות הנתבעת והעד מטעמה, אך לא מצאתי כי הן יורדות לשורשו של עניין עד כדי נטילת מהימנותן לחלוטין. הנתבעת למעשה הצליחה להעביר את הנטל המוטל עליה אל התובע, אלא שזה לא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח את טענותיו, בין השאר משום שלא זימן את העדים כאמור לעיל.

ד.         התובע בעצם אישר כי הנתבעת הודיעה לו שהיא עוזבת את המושכר, ולא עזבה את הדירה באופן פתאומי. כך גם אישר כי הוצע לו דייר חלופי, וגם אישר כי בוצעו התיקונים, כפי שהעיד אביה של התובעת. התובע אף אישר כי "הם היו בסדר, הביאו אדם אחר שייקח את המקום... הם הביאו אמנם בתום לב, והוא היה איתי במו"מ..." (עמ' 10 ישיבה מיום 7.1.07).

12.        סיכומו של דבר, במאזן שבין התובע והנתבעת ידה של הנתבעת על העליונה, והנני דוחה את התביעה. בנוסף הנני מורה על ביטול הליכי הוצל"פ, שננקטו בתיק 02-378-15-056בלשכת ההוצל"פ בחיפה.

13.        בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הפיקדון, אשר הופקד ע"י התובעת, יוחזר לה.