פסק-דין בתיק א 46427/05

1.         בפניי תביעה לתשלום סך השווה ל- 13,400 דולר בגין הכנסות המגיעות לתובע מכח שותפותו עם הנתבע במאפייה ברח' נחליאל 11 בתל אביב ( להלן: "המאפייה"). התביעה הוגשה ביום 5.9.2005.

2.         התביעה עברה מספר גלגולים עד שהגיעה לקו הסיום. היא הוגשה בתחילה כתביעה למתן חשבונות. ביום 27.2.2007, במהלך שמיעת הראיות, הושג הסדר דיוני לפיו הנתבע יתן חשבונות לתובע בגין הכנסותיו מן המאפייה מאז יום 1.1.2000. התובע לא היה שבע רצון מהחשבונות שקיבל, והתיק נקבע להמשך שמיעת ראיות.

3.         בישיבת יום 1.1.2008 הושג הסדר דיוני נוסף ולפיו נקבע כי השאלה שיש להכריע בה היא כמה שילם הנתבע לתובע והאם מה ששילם היה אך ורק עבור דמי שכירות של המאפייה, כפי שטען התובע, או גם עבור חלקו של התובע בשותפות, כפי שטען הנתבע. עוד הוסכם כי לצרכי התביעה יוגבל סכום דרישתו הכספית של התובע בגין חלקו בשותפות לסכום של 200 דולר לחודש, מבלי שהסכמה זו תחייב אותו גם במועד שלאחר הגשת התביעה.

4.         הצדדים הגישו תצהירים בענין התשלומים ששילם הנתבע לתובע, וביום 24.1.2008 נערכה ישיבת הוכחות נוספת בתיק, שלאחריה הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

5.         המבנה בו מצוייה המאפייה הוא בבעלות אביו ודודו של התובע ( להלן: "הבעלים"). הנתבע הוא דייר מוגן במחצית משטח המאפייה, ושוכר בשכירות חופשית במחציתה האחרת.

6.         המאפייה עצמה היא בבעלותו של הנתבע. אין חולק כי התובע הוא שותף בהכנסות המאפיה, באופן שהוא אמור לקבל סכום חודשי קבוע בגין חלקו בשותפות. לצרכי ההליך הנוכחי הוסכם כי הסכום החודשי לו זכאי התובע הינו סך השווה ל- 200 דולר ( להלן: "דמי שותפות").

7.         ביום 13.4.2003 הגישו הבעלים תביעת פינוי נגד הנתבע ( להלן: "תביעת הפינוי הראשונה"), בטענה כי לא שילם את דמי השכירות החלים עליו.

8.         ביום 14.7.2004 הושג הסדר פשרה בתביעת הפינוי הראשונה, שקיבל תוקף של פסק דין. נקבע, בין השאר, כי:

(א)        הנתבע ישלם לבעלים חוב דמי שכירות בסך של 18,405 ש"ח בגין התקופה שעד לסוף חודש יולי 2004.

(ב)        דמי השכירות בסך חודשי השווה ל- 300 דולר בצירוף מע"מ הם דמי השכירות ביחס למלוא המושכר, כאשר מחצית מסכום זה מתייחסת לשכירות המוגנת ומחציתו האחרת לשכירות החופשית.

(ג)         דמי השכירות המוגנת יוצמדו מכאן ואילך לשיעורי העלייה המותרים לפי חוק הגנת הדייר ואילו דמי השכירות החופשית ייקבעו בהתאם להסכמת הצדדים, ובהעדר הסכמה כזו, לפי חוות דעתו של שמאי.

ברור איפוא כי התשלום שנפסק בתביעת הפינוי הראשונה התייחס כל כולו לדמי השכירות המגיעים בגין המאפייה, ולא לדמי השותפות המגיעים לתובע.

9.         משלא הושגה הסכמה בדבר דמי השכירות החופשית, הוגשה תביעת פינוי נוספת נגד הנתבע ( להלן: "תביעת הפינוי השניה"). בסופו של דבר הסכימו הצדדים ביום 25.9.2007, בגדרה של תביעת הפינוי השניה, כי דמי השכירות החופשית יעמדו על סך השווה ל- 430 דולר לחודש, וכי הם ישולמו לתקופה שהחל מיום 1.8.2005, בנוסף לדמי השכירות המוגנת בסך של 150 דולר.

10.        התובע טוען כי כל מה ששילם לו הנתבע על פי פסקי הדין בתביעת הפינוי הראשונה והשניה, היה בגין דמי השכירות, ודבר לא שולם בגין דמי השותפות. יצויין כי בכתב התביעה שהוגש ביום 5.9.2005 נטען כי התובע זכאי לתשלום דמי שותפות בגין תקופה של שבע השנים שקדמו לתביעה. עם זאת, בסיכומיו טוען התובע כי דמי השותפות לא שולמו לו מאז 1.7.2002. על כן הוא דורש בסיכומיו תשלום בגין תקופה של 67 חודשים, החל מיום 1.7.2002 ועד למועד הגשת הסיכומים.

11.        הנתבע מצביע על העובדה שבס' 4.2 ו- 5.1 לתביעת הפינוי הראשונה טען התובע כי תשלום דמי השותפות פסק החל מיום 31.10.2002 . הנתבע גם מצביע על מכתב של התובע מיום 21.7.2003, נספח ב' לתצהירו, בו טען התובע כי דמי השותפות לא שולמו לו החל מיום 1.1.2003.

            טענות אלה של הנתבע בדין יסודן. אין ספק שהתובע הציג שלל גרסאות לגבי המועד בו חדל לקבל את דמי השותפות: מכתב התביעה שבפניי משתמע כי דמי השותפות לא שולמו לתובע מאז יום 5.9.1998; בסיכומיו טען כי דמי השותפות לא שולמו לו מאז יום 1.7.2002; בתביעת הפינוי הראשונה נטען כי מאז יום 31.10.2002 לא שולמו דמי השותפות, ולבסוף, במכתב מיום 21.7.2003 טען התובע כי מאז יום 1.1.2003 לא שולמו דמי השותפות. מובן כי התובע נתפס בהודאת בעל דין על המועד המאוחר ביותר, קרי, יום 1.1.2003, כמועד אשר ממנו ואילך לא שולמו לו דמי השותפות.