פסק-דין בתיק א 46405/05

בפני תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים. התובע יליד 1975,נפגע בת"ד ביום 11/10/02, עת היה נוסע ברכב אשר היה נהוג ע"י הנתבע 1. לצדדים לא הייתה מחלוקת בדבר הכיסוי הביטוחי וחובת הנתבעים לפצות את התובע. הצדדים חלוקים בשאלת הנזק.

1. מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה

לטענת התובע

התובע נסע ברכב בו נהג הנתבע 1.  הרכב היה מעורב בתאונה חזיתית כאשר הרכב הפוגע נסע במהירות גבוהה ופגע ישירות במקום מושבו של התובע. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לביה"ח איכילוב כשהוא סובל מכאבים בעמ"ש צווארי, עמ"ש גבי, בגפיים, כאבים בעורף ובזרועות ימין ושמאל. לאחר קבלת טיפול רפואי שוחרר עם המלצות למנוחה, טיפול במשככי כאבים וחזרה למיון במקרה של החמרה. כתוצאה מהתאונה החל התובע לסבול מכאבים בפרק כף היד ומכאבי גב, ואובחן כי הוא סובל מחבלה מסוג "צליפת שוט". בשל הכאבים בפרק כף היד הופנה התובע לבדיקת EMG. כמו כן אושרה לתובע תקופת אי כושר מיום 12/10/02 ועד ליום 21/10/02. ביום 21/10/02 משהתגברו הכאבים ומגבלותיו נבדק התובע על ידי ד"ר וורטר והומלץ לו על עבודה קלה עד ליום 28/10/02.

אחר שכאביו של התובע בפרקי כפות הידיים לא שכחו, הופנה התובע לצילומי רנטגן ומיפוי עצמות. בבדיקת מיפוי עצמות שנערכה לתובע ביום 8/5/03 אובחנה הדגשה קלה בשורש כף יד שמאל באזור הלונטה, וכן הדגשה קלה במספר פרקי אצבעות בשתי כפות הידיים.

התובע המשיך לסבול מכאבים עזים ומוגבלות וביום 16/7/03 שב ונבדק בידי האורטופד ד"ר ברנע משה תוך שהוא שב ומתלונן,  ביו היתר, על כאבי גב, כאבי צוואר וכאב בגפיים העליונו

 בבדיקה אובחנה רגישות בעמ"ש צווארי ומותני. עד היום מוגבל התובע בתפקודו וסובל מכאבים בכפות הידיים, בעמ"ש צווארי ומותני.

לטענת התובע  הרופאים   שטיפלו בו הבהירו   כי אין טיפול ממשי לכאביו ועל כן ועל אף הכאבים הקשים הפסיק התובע לפנות לקבלת טיפול רפואי.

הנתבעת טוענת

התובע טוען לראשונה בעדותו הראשית כי התאונה נגרמה במהירות גבוהה (100 קמ"ש), והוא היה חגור (עמ' 3, שור' 14) ומה ש"הציל" אותו הייתה חגורת הבטיחות שמשכה אותו לאחור (עמ' 9, שור' 21-20) אך כריות האוויר לא נפתחו (עמ' 3, שור' 13). לרופא חדר המיון סיפר התובע (עמ' 10, שור' 20-19) סיפור אחר לחלוטין (ת/1). בבדיקת חדר המיון לא נמצא כל סימן של חגורה ("ללא סימן חגורה"), התאונה ארעה במהירות נמוכה ("ת. דרכים במהירות נמוכה").

הנתבעת טענה   כי המדובר בתאונה קלה ביותר, שלא הותירה פגיעה משמעותית בתובע. התובע שב לעבודתו לאחר תקופה קצרה (אליבא דידו, לאחר 10 ימים עד שבועיים), שכרו לא נפגע, משרתו לא נפגעה, כיום הוא עובד באותו היקף ובאותה משרה (עמ' 8, שור' 19 - עמ' 9 שור' 1). לאחר התאונה התובע אף עבד שעות נוספות (עמ' 11, שור' 9), ואף עובד עד שעות מאוחרות (עמ' 12, שור' 17-16).  התובע סבל מתאונות עבודה רבות, ובין השאר נפגע בעיניו (עמ' 11, שור' 24), שבר את רגלו (עמ' 11, שור' 22), ונקרעה לו רצועת המיניסקוס בברך והוא אף עבר ניתוח לצורך תיקון קרע זה (עמ' 12, שור' 1).

התובע עשה שימוש במשככי כאבים, המשתלמים על ידי המוסד לביטוח לאומי בקשר עם תאונת העבודה שיש לו בברך, וגם לצורך הכאבים שלכאורה נובעים מהתאונה (עמ' 12, שור' 11-10), ומשכך, כלל אינו נדרש להוציא הוצאות עבור ריפויו. התובע אף לא שילם על אשפוזו בחדר המיון (ת/4), והדבר שולם על ידי חברת הביטוח (עמ' 8, שור' 16-14).

באשר לנכותו הרפואית טוענת הנתבעת שביהמ"ש, בהחלטתו מיום 14.5.06, קבע: "אין בתלונותיו של התובע משום ראשית ראייה לקיומה של נכות". משכך לא מונה לתובע מומחה רפואי, וממילא לא נקבעה לו כל נכות (גם לא זמנית).

עוד טוענת הנתבעת כי אין לקבל את התעודות הרפואיות שהגיש התובע ולפיכך מנקודת המבט  הרפואית, יש לקבוע כממצא חד משמעי, שלתובע לא נותרה כל נכות קבועה ואף לא נכות זמנית. העובדה שהתובע לא עבד במשך שבועיים לכאורה, יכול שקשורה עם תאונת העבודה שלו שפגעה במיניסקוס שלו, והותירה בו קושי תפקודי ניכר. יצויין כי תאונת העבודה הקשורה עם ברכו של התובע התרחשה לפני התאונה נשוא התובענה (עמ' 12 שור 1). בכל מקרה, התובע לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי התקופה בה לא עבד לכאורה בחודש 11/02 קשורה עם התאונה נשוא התביעה.

הכרעה

בהתאם לראיות שהיו בפני שוכנעתי שהתובע לא היה מעורב בתאונת דרכים קשה. התובע טוען בעדותו שמה שהציל את חייו היתה חגורת הבטיחות אותה חגר בעת התאונה.  ממסמכי מד"א עולה כי הוא נמצא מהלך במקום התאונה. ממסמכי חדר המיון נכתב כי התובע ישב ליד הנהג, היה חגור והתאונה הייתה חזיתית במהירות נמוכה. בפרק העוסק בבדיקת הבטן בחדר מיון נכתב כי אין על בטנו סימני חגורה.  בהנחה שהתובע היה חגור בעת התאונה בחגורת בטיחות, אם אכן כדבריו היה מעורב בתאונת דרכים קשה במהירות גבוהה, היו מוטבעים על בטנו לו סימנים אופייניים של חגורת הבטיחות. לאור העובדה שנכתב במפורש שלא אותרו בחדר המיון על גופו סימנים כאמור, יש כדי להעיד כי אין מדובר בתאונה קשה כפי שמנסה התובע להציגה.  מה עוד שרופא חדר המיון כותב במפורש שמדובר בתאונה במהירות נמוכה. לכן התובע משוחרר מחדר מיון למנוחה לביתו ל 3 ימים, אנלגטיקה לפי הצורך ובמקרה של החמרה במצבו הרפואי עליו לשוב למיון.

בהחלטה מפורטת מיום 14/5/06 קבעתי כי בהתאם לחומר הרפואי המצוי לפני התקשיתי למצוא תשתית ראייתית מספקת למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה ואין בתלונותיו של התובע משום ראשית ראיה לקיומה של נכות שכזו בתחום זה. לכן מדובר בתיק ללא נכות. על רקע זה צריך לבחון את ראשי הנזק אחד לאחד.

2. אובדן כושר השתכרות לעבר ולעתיד:

טענות התובע