פסק-דין בתיק א 46397/06

זוהי, בתמצית, המחלוקת שבפני : כאשר המזיק-המבוטח הינו בעל כלי רכב, שמשקלו מעל 4 טון (לא "רכב פרטי"), שלא חלה לגביו "הפוליסה התקנית", האם הניזוק, צד ג, רשאי להפרע בגין מלוא נזקיו מהמבטחת, או שמא עלי לחייב את המבטחת רק בעודף סכום התביעה ש מעל ההשתתפות העצמית של המבוטח, והתובעת צריכה להפרע ישירות מהמבוטח לגבי הסכום שהוא עד גובה ההשתתפות העצמית. הטענה נעורה, מאחר שכאמור - מדובר ברכב שלא חלה לגביו "הפוליסה התקנית", המורה במפורש, שהמבטח ישלם לצד ג את כל הסכומים שהמבוטח יהיה חייב לשלם ויגבה את ההשתתפות העצמית מהמבוטח, ולא ינכה את ההשתתפות העצמית מהסכומים המשולמים לצד שלישי.

הרקע :

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים, שארעה ביום 22.12.04 בין כלי רכב של התובעת, בו נהג מר רוני חכם, לבין אוטובוס בו נהג הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2. הנתבע 1 הכחיש כי הוא - או האוטובוס בו הוא נוהג - היו מעורבים בתאונה הנ"ל. בהתאם, לא מסר כל הודעה למבטחת, הנתבעת 2. כל אחד מהנתבעים הגיש כתב הגנה בנפרד ורק בדיון נפגשו לראשונה ב"כ הנתבעת 2 עם הנתבע 1. ב"כ הנתבעת 2 טען, כי גם אם אקבע שהיתה תאונה, בה היה מעורב המבוטח, הרי שמאחר שמדובר בכלי רכב שהוא מעל 4 טון, לא חלה עליו הפוליסה התקנית ולפיכך המבטחת רשאית לשלם לצד ג (התובעת) בניכוי סכום ההשתתפות העצמית של המבוטח, אשר - במקרה זה - היא בסך 5,000 ש"ח. בדיון ביום 4.12.06 החלטתי כי אדון תחילה בשאלה אם היתה תאונה, אם הנתבע 1 היה מעורב בה ואם כן - על מי מוטלת האחריות לתאונה. החלטתי, כי אם יהיה עוד צורך בכך, שאלת חלוקת התשלום בין הנתבע 1 לנתבעת 2 תידון בשלב שני.

ואכן, בדיון ביום 4.12.06 שמעתי את שני הנהגים, שנחקרו שניהם גם בחקירה נגדית, ובסופו של דבר נתתי פסק דין חלקי, בו קבעתי כי אני מקבלת את גרסת התביעה וכי האחריות לתאונה מוטלת כולה לפתחו של הנתבע 1 (מהנימוקים שפורטו שם). קבעתי כי בשאלת החלוקה בין הנתבעים לבין עצמם תגיש הנתבעת 2 סיכומים ראשונה, מאחר שהיא זו שהעלתה את הטענה בענין זה בדיון, התובעת והנתבע 1 ישיבו ולנתבעת 2 תהיה זכות תגובה. מאחר שהנתבע 1 לא היה מיוצג, הבהרתי לו - וגם כתבתי זאת בהחלטתי - כי צד שלא יגיש סיכומים במועד - ינתן פסק דין מבלי להמתין. למרות זאת, הנתבע לא הגיש סיכומים עד היום, וחלף מעל חודש מהמועד שנקבע להגשת סיכומיו. לפיכך, פסק דיני ניתן בהתבסס על סיכומי התובעת והנתבעת 2 בלבד. אציין (למעלה מהצורך), כי ממילא - בנקודה זו קיימת זהות אינטרסים בינו לבין התובעת, המעונינת אף היא שאשית את מלוא התשלום על "הכיס העמוק", היא חברת הביטוח, כך שמהותית, גם אין כל פגיעה בנתבע 1.

טענות הנתבעת 2 - איילון :

הנתבע 1 לא הודיע לנתבעת 2 על הארוע, למרות שנדרש לכך, הן בכתב והן בעל פה. הוא הכחיש את עצם קרות הארוע, למרות שבטופס ההודעה מטעם התובעת, שנכתב יום לאחר התאונה, נרשם מספר ת.ז. של הנתבע 1 כמו גם מספר פוליסת הביטוח שלו - פרטים שנהג התובעת לא יכול היה לדעת אותם אלמלא קיבל אותם מהנתבע 1 עצמו. סכום ההשתתפות העצמית שלו לפי הפוליסה הוא 5,000 ש"ח. מאחר שמדובר בכלי רכב מעל 4 טון, שלא חלה עליו הפוליסה התקנית, הרי שמכח סעיף 68 ל חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חח"ב), יש לנכות את סכום ההשתתפות העצמית של המבוטח מכל סכום שיושת על הנתבעת 2 ועל התובעת לגבות סכום זה ישירות מהנתבע 1. זאת - מאחר שכל טענה שעומדת למבטחת מול המבוטח, עומדת לה - על פי סעיף 68 לחח"ב גם כלפי צד ג. ב תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986 (להלן - הפוליסה התקנית) קובע סעיף 23 כי אין המבטחת רשאית לנכות את ההשתתפות העצמית של מבוטחה כאשר היא מפצה את הניזוק, ומכלל הלאו - אתה שומע את ההן. ההוראה הנ"ל בפוליסה התקנית הינה הוראה מיוחדת, הבאה להחריג רכב עד 4 טון מהמצב הרגיל, לפיו יש למבטחת זכות לנכות את ההשתתפות העצמית מדמי הנזק המשולמים לניזוק. לחיזוק טענותיה, מפנה הנתבעת 2 לע"א (חיפה) 602/94 קופלוביץ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (אשר צורף בחלקו כנספח לסיכומים), ולת"א (ת"א) 52896/95 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו ערער קאיד (אשר צורף לסיכומים).

עוד טוענת הנתבעת 2, כי יש להשית את הוצאות המשפט על הנתבע 1 לבדו, שכן לנוכח העובדה שפרטי הנהג (ת.ז. ומספר פוליסה) מופיעים בהודעת נהג התובעת, היה ברור לנתבעת 2 כי סיכוייו לשכנע בית משפט בגרסתו כי לא היה מעורב בתאונה - קלושים, ולכן היתה משלמת לתובעת את הכסף, על פי דרישתה, מבלי להגיע להליכים משפטיים. היא נאלצה להגיע למשפט בגלל התעקשותו של הנתבע המבוטח, שארוע התאונה לא קרה. במקרה מעין זה, כאשר המבוטח מתעקש לנהל הליך סרק, למרות הסיכון הכלכלי הכרוך בכך, הנתבעת נוהגת להחתים את מבוטחה על הסכם, לפיו יהיה עליו לשאת בהוצאות העודפות שתגרמנה בשל התעקשותו הבלתי סבירה.

טיעוני התובעת :

הנתבעת 2 לא צירפה את הפוליסה הקיימת בינה לבין המבוטח - הנתבע 1, ולכן - כבר מהטעם הזה - יש לדחות את כל טענותיה על הסף.

בנוסף, קיימת יריבות ישירה בהתאם ל סעיף 68 לחח"ב בין התובעת, שהינה הצד השלישי, לבין הנתבעת 2 שהינה המבטחת. אילו פעלה הנתבעת 2 בהתאם לחוק, והיתה פונה אל הנתבע 1 בכתב, בהודעה כי היא מתכוונת לשלם לצד ג את נזקיו - יתכן שהיתה יכולה לטעון את שהיא טוענת. אלא שאין כל הוכחה שהנתבעת 2 אכן פנתה למבוטח ומכתב הגנתה ניתן ללמוד שההיפך הוא נכון, שכן היא טוענת שאי הודעה מצד המבוטח - כמוה כהודעה מכללא מצידו, המורה למבטחת לא לשלם לצד ג. לפיכך, הנתבעת 2 לא קיימה חובותיה כלפי המבוטח והסתתרותה מאחורי אי הודעתו איננה אלא תירוץ שלא לשלם לצד ג - התובעת.

לענין הטענה בנוגע לפוליסה התקנית, אין ללמוד מתוך הכתוב בה, שכוונת המחוקק היתה לקבוע חריג לכלל, שהמבטחת רשאית לנכות את ההשתתפות העצמית מסכום התשלום. המחוקק התכוון - בפוליסה התקנית - לפטור את המבטחת מטיפול בענינים פעוטים, בהם סכום התביעה נמוך מההשתתפות העצמית וודאי שלא ניתן ללמוד ממנה את שמבקשת הנתבעת 2 ללמוד ממנה. הנתבעת 2 לא ביררה כלל אם המבוטח, הנתבע 1 מסרב לשלם לה השתתפות עצמית, אם לאו.

טוענת התובעת, כי פסק דין קופלוביץ אינו מתאים למקרה דנן, שכן שם דובר על מבוטח שהפך חדל פרעון, ובית המשפט הגביל את חבות המבטח בהתבסס על סעיף 69 לחח"ב, שאינו מעניננו. הנסיון להפוך את התובעת צד לחוזה בין המבטחת למבוטח, מעבר לקבוע בסעיף 68 לחח"ב, הוא נסיון שיש לדחותו, מה עוד שהחוזה (=הפוליסה) לא צורפה ועל כן אין הנתבעת יכולה לטעון כי קיים בו הסדר המקטין את חבותה כלפי צד שלישי.

מבחינת מדיניות ראויה, קבלת טענה לפיה כאשר מבוטח אינו משתף פעולה - קטנה חבות המבטחת כלפי צד ג, תהווה תמריץ למבטחת שלא לזכות בשיתוף פעולה של המבוטח. גם מבחינת מאזן הנוחות אין זה ראוי להטיל על צד ג את גביית סכום ההשתתפות מהנתבע, ונכון יותר להטיל זאת על המבטחת, שלה מערכת יחסים ארוכה עם המבוטח, של גביה והתחשבנות.

תשובת הנתבעת 2 :

בתשובה לסיכומי התובעת טוענת הנתבעת 2, כי סעיף 68 לחח"ב מחייב לנקוט את הפרשנות שהיא מציעה, שכן לפי הסעיף, המבטח חייב לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח (ולא לצד שלישי) ולכן הוא רשאי לנכות את ההשתתפות העצמית. הפרשנות שמציעה התובעת לפוליסה התקנית אינה נכונה והסעיף מדבר בעד עצמו.

דף הרשימה של הפוליסה הרלוונטית, ממנו ניתן ללמוד על שיעור ההשתתפות העצמית של המבוטח, צורף בדיון.

כאשר מבוטח מוסר דיווח כדין למבטחת והיא עומדת מאחוריו, אכן אינה יכולה לטעון לפטור מנשיאה בהוצאות המשפט, אך לא זה המקרה.

מערכת ההתחשבנות בין המבטחת למבוטח אינה מעלה ואינה מורידה, ואין ביכלתה לעקוף תנאי בהסכם ביטוח.

דיון והכרעה :