פסק-דין בתיק א 46242/04

            מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

            התובע, עמיחי קמין (להלן: "התובע"), יליד 1973, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 3.5.02.

            הנתבעות אינן כופרות בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

            מהות הפגיעה והנכות

2.         ממקום התאונה פונה התובע, לבי"ח סורוקה, שם אושפז למשך יממה. התובע סבל מחתך עמוק בלחי שמאל אשר נתפר ונחבש. לאחר מכן התובע התלונן על כאבי ראש, סחרחורות, ישנוניות וטנטון.

3.         פרופ' אריה אורנשטיין, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום הכירורגיה הפלסטית, ציין כי נותרה צלקת, באורך של כ- 7 ס"מ מהשפה העליונה ועד מרכז הלחי, ללא עיוות או אסימטריה של הפנים, בעת מנוחה או בעת דיבור. פרופ' אורנשטיין, העריך את הנכות האסטטית, בגין הצלקת, בשיעור של 10%.

4.         פרופ' נתן בורנשטיין, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, ציין כי הבדיקה הנוירולוגית, נמצאה תקינה וכי: "תלונותיו הינן בתחום הסובייקטיבי של טנטון וכאבי ראש לסירוגין ללא עדות להפרעה אובייקטיבית... נראה כי בגין תלונותיו אין כל פגיעה בתפקוד בעבודה ואיכות חייו לא נפגעה באופן משמעותי. לאור האמור לעיל נראה כי למר קמין עמיחי נגרמה נכות צמיתה של 10% בגין התאונה הנדונה עקב הטנטון התמידי וכאבי הראש המתלווים אליו... אין מגבלות תפקודיות לתובע בהתייחס למקצועו ועבודתו ואינו זקוק לטיפולים ספציפיים".

5.         נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, הינה בשיעור של 19%.

            הנכות התפקודית

6.         בנסיבות העניין, סבורה אני כי הנכות התפקודית, נמוכה לעין שיעור, מהנכות הרפואית.

            אשר לצלקת, מעבר לתאור הצלקת כאמור בחוות דעתו של פרופ' אורנשטיין, כצלקת קווית שאינה גורמת לעיוות ואסימטריה של הפנים, התרשמתי אף אני ממראה הצלקת. מדובר בצלקת קווית עדינה, אשר מעבר לפגיעה אסטטית גרידא, אינה בעלת משמעות תפקודית בכלל ובהתחשב בעבודתו של התובע, כמעצב תפאורות, בפרט.

            אשר לכאבי הראש והטנטון, קביעתו של פרופ' בורנשטיין כי הנכות אינה גורמת למגבלות תפקודיות או פגיעה משמעותית באיכות החיים, לא נסתרה. המומחה לא זומן לחקירה וקביעותיו לא עורערו. התובע פרט בתצהירו ובעדותו, תלונות בדבר חולשה, עצבנות, קשיים בשינה, קשיים בריכוז, הסתגרות וכו', המפריעים לו, בביצוע עבודתו (עמ' 10-7 לפרוטוקול וסעיפים 39-38 לתצהיר התובע, ת/1). פרופ' בורנשטיין ציין כי הבדיקה הנוירולוגית, תקינה לחלוטין וכי מדובר בנכות בגין טנטון תמידי וכאבי ראש המתלווים אליו, אשר אינם גורמים למגבלות תפקודיות. בנסיבות אלה, גם אם אקבל כי הטנטון וכאבי הראש, גורמים לקושי או הפרעה מסויימת, הרי עדותו של התובע בדבר מגבלותיו, אינה מתיישבת עם קביעות המומחה הרפואי ואין בידי לקבלה.

            אותו דין לגבי עדותו של העד, עמיר בן יוסף, אשר ציין בתצהירו, ת/3, כי התובע מתרגז בקלות, מאבד קשב וריכוז בדיונים מקצועיים ולא מתנהג כעובר לתאונה, מה שמונע ממנו להתקדם. מעבר לכך שמרבית עדותו של העד האמור, הינה בגדר עדות שמיעה או סברה, הרי שתאוריו באשר להתנהגותו של התובע, אינם מתיישבים עם הקביעות הרפואיות וחוות דעת המומחה.

7.         התובע עובד כמעצב תפאורות לטלוויזיה, הצגות וארועי במה.

            בהתחשב בכך שהתובע סובל מטנטון וכאבי ראש, אשר לדברי המומחה הרפואי, אינם גורמים להגבלה תפקודית מחד ומאידך, בהתחשב בכך שיתכן ויש לנכותו של התובע, השפעה כלשהי על תפקודו ועל כושר עבודתו, סבורה אני כי מדובר בנכות תפקודית מזערית, הנופלת משיעור הנכות הרפואית ואשר בנסיבות העניין, ראיתי להעריכה בגבולות של כ- 5%.

            השתכרות והפסדי השתכרות

8.         התובע טען כי עובר לתאונה, הסתכמה השתכרותו, בסך של כ- 10,000 ש"ח נטו לחודש וכי מעבר להפסדי ההשתכרות שנגרמו, בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה, הרי שבמהלך השנים, מאז התאונה, לא חלה כל עליה בהכנסותיו בעוד שאלמלא התאונה, יכול היה להתקדם ולהשתכר יותר ממה שהשתכר עובר לתאונה.

9.         את הכנסותיו בתקופה שעובר לתאונה ובסמוך לאחריה, מבקש התובע להוכיח באמצעות דו"חות רווח והפסד חודשיים, לתקופה שמיום 1.1.02 ועד 31.7.02 (נספח ה' לתצהיר התובע). לצורך הגשת הדו"חות האמורים, זימן התובע לעדות את עורכם, רו"ח רונן גמליאל, המשמש כרואה החשבון של התובע ומטפל גם בהנהלת החשבונות שלו (עמ' 4 לפרוטוקול).