פסק-דין בתיק א 46168/03

יסודה של התביעה שבפני באירוע מיום 19.5.02, בו, לטענת התובעות נשרפה משאית מסוג וולבו מ.ר. 00 - 800 - 84, אשר במועד הרלבנטי היתה רשומה על שם התובעת (1) ומבוטחת באמצעות הנתבעת בפוליסה לביטוח מקיף שתוקפה מיום 1.1.02 ועד ליום 31.12.02 ע"ס של  164,000 ש"ח כאשר המוטבים בפוליסה הינן התובעת (1) ו/או התובעת (2).

לטענת התובעות משאירע מקרה הביטוח והמשאית עלתה באש ונגרם לה עפ"י חוו"ד השמאי מימון, שנשלח מאת הנתבעת, נזק כללי, זכאים התובעים לתשלום תגמולי הביטוח על יסוד חוו"ד זו, כאשר לדברי התובעים הנתבעת אף היתה מוכנה לשלם תגמולים אלה, שטרי פיטורין נחתמו, הוצא שיק אולם בסופו של יום חזרה בה הנתבעת מנכונותה לשלם בטענה כי עובר לעריכת הביטוח נמכרה המשאית למעשה לאדם אחר (יוסי בן דוד) ולפיכך הוצאה הפוליסה על בסיס נתונים שאינם אמת, כאשר לתובעות שוב אין זיקה רכושית ו/או ביטוחית במשאית וכן הועלה החשד כי עסקינן בהצתה בזדון.

עד כאן הדברים כפשוטם.

אולם, במהלך הדיון הפתלתל בתביעה זו נתגלו בפני ביהמ"ש רבדים מרבדים שהיו תחילה סמויים ועם חשיפתם התעוררו שאלות רבות שיש בהן כדי להבאיני למסקנה כי אין בידי להיעתר לתביעה זו.

ובמה דברים אמורים:

תחילתם של דברים בזהות התובעות כפי שהן מופיעות בכתב התביעה. כאמור התובעות הן שתיים כאשר התובעת (1) הינה "מזון הים האדום בע"מ", אשר על פי האמור בכתב התביעה חדלה לפעול בחודש 12/99 והתובעת (2) רכשה את כל זכויותיה ופעילותיה.

לציין כי המשאית רשומה עד היום ע"ש התובעת (1).

דא עקא שהתובעת (1) אינה תובעת כלל ועיקר. לביהמ"ש הוגש יפוי כח מטעמה החתום על ידי עת/1 אתי אלון (חתימה הזהה לחתימתה על תצהיר העדות הראשית מטעמה ועל המסמך נ/ 10). אולם כפי שעולה מחקירתה של זו, (עמ' 9 לפרוטוקול) שהציגה עצמה כמנהלת בחברה, אין היא בעלת זכות חתימה כלל ועיקר ו/או מורשית ו/או מיופית כח של הבעלים של תובעת (1).

דברים אלה נתגלו לאחר שהעדה אומתה עם נתוני רשם החברות (נ/1) ותמצא לאמר כי בנסיבות ובהעדר התייצבות נציג כלשהוא מטעם תובעת (1) ובשים לב לאמור לתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין ולא מונחת בפני כל תביעה מטעם התובעת מס' 1. ליקוי זה לא תוקן גם לאחר ישיבת ביהמ"ש מיום 27.1.05 בה אישרה הגב' אלון כי לא היתה לה זכות חתימה אצל הנתבעת (1) ולפיכך למעשה אין ולא היתה לה סמכות לייצגה ו/או לפעול בשמה.

המתבקש מן האמור לעיל הינו למעשה כי דין התביעה של התובעת (1) כנגד הנתבעת להידחות מאחר והתובעת (1) למעשה אינה מיוצגת ומעולם לא התייצב נציג מוסמך מטעמה בביהמ"ש.

לדברים משקל רב בכל האמור לזכות התביעה הנטענת ע"י הנתבעת (2).

בכתב התביעה בסעיף 1 שבו ובתצהיר העדות הראשית שהוגש ע"י התובעות של הגב' אתי אלון נאמר כי התובעות הינן שתי חברות פרטיות בע"מ שפעלו באזור אילת כאשר התובעת (1) חדלה מלפעול ב - 12/99 והתובעת (2) רכשה את כל זכויותיה וכן את זכויותיה למשאית נשוא כתב התביעה.

דא עקא למעט אימרה זו, לא צורפה לכתב התביעה ואף לא לתצהירה של עת/1, שהציגה עצמה כמי שמוסמכת לפעול בשם שתי התובעות, כל ראיה ו/או מסמך ו/או רישום מאת רשם החברות שיש בו כדי לתמוך באמור לעיל ובעיקר כדי לתמוך בטענת הנתבעת (2) כי זו קנתה את הזכויות במשאית נשוא כתב התביעה ולפיכך קמה לה זכות תביעה.

ובמה דברים אמורים:

כאמור, רשומה המשאית ע"ש התובעת (1), אשר כאמור אינה תובעת בפני משאין עת/1 מוסמכת לייצגה ולחתום בשמה, בעלות זו עפ"י רישומי משרד הרישוי, לא הועברה ע"ש מאן דהוא אחר.

מלבד זאת, נמצא כי עפ"י טופס רשם החברות (נ/4) בדבר שיעבודים רשומים ע"ש התובעת (1), המשאית משועבדת לטובת בנק דיסקונט החל משנת 1998 ללא שינוי עד 18.8.02.

ומשתמצא לאמר עת/1 אינה בעלת זכות חתימה אצל נתבעת (1) ומשתמצא לאמר כי התובעת (2) לא הוכיחה אף לא בבדל ראיה - למעט האמירה הסתמית בתצהירה של עת/1 - כי קנתה זכויות במשאית מאת תובעת (1) ומשתמצא לאמר כי על פי המסמכים שכן הומצאו לביהמ"ש, נותרה הבעלות בידי התובעת (1), מכאן שלא הוכחה לא מניי ולא מקצתיי זיקתה של הנתבעת (2) למשאית ומכאן שאף לא הוכח כי התוצאה מהשריפה נגרם לנתבעת (2) נזק כספי בגינו היא זכאית לשיפוי, משלא הוכח בנסיבות כי לנתבעת (2) אינטרס ביטוחי המזכה בשיפוי למעט הוספת שמה בפוליסה כמוטב נוסף.

אמנם, וטוען זאת ב"כ התובעות, רשום במשרד הרישוי דקלרטיבי בלבד ואין בו כדי להצביע על החזקה והזכויות בפועל, אולם את החזקה והזכויות יש להוכיח מקום שהן עומדים בסתירה לרישום והוכחה זו לא הובאה לעניות דעתי ואין בעדות עת/1 כדי להרים את נטל ההוכחה למעשה, כבר בשלב זה היה בידי לאמר כי ניתן לסתום הגולל על התביעה משתמצא שבפני כתב תביעה ללא תובעות, הראשונה בהעדר יפוי כח והייצוג או התייצבות והשניה בהעדר ראיה בדבר זכותה הקניינית במשאית ומכאן  בהעדר אינטרס ביטוחי והוכחת חסרון הכיס.

אולם, סבורתני כי לא אעשה מלאכתי נאמנה אם לא אתייחס לשאלות האחרות שהועלו בפרשה זו.