פסק-דין בתיק א 4612/02

כללי

1.         התובע, יליד 1974, נפגע ביום 11.12.99, במהלך עבודתו בבית יציקה אצל הנתבעת 2, עת עסק בחיבור צינור לשאיבת מגנזיום מתנור היתך 2 CF  לתנור משנה 4 AF, בדורכו על שמיכת בידוד עשויה צמר סלעים שהונחה על פתח התנור 2 CF במקום המכסה המקורי שהיה אמור להיות במקום, עת שמעדה רגלו השמאלית לתוך התנור ונכוותה (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעת 1, חברה בע"מ שאינה פעילה מאז 2001 (עפ"י עדות מנהלה בפני), היתה בעת הרלבנטית לתאונה תאגיד העוסק בהשמת כ"א ואספקת עובדים, שהעסיקה התובע והפנתה אותו לעבודה אצל הנתבעת 2, היא בעלת השליטה והפיקוח בבית היציקה.

3.         הנתבעת 3 היתה בזמנים הרלבנטיים לתאונה מבטחת הנתבעת 1 בפוליסת חבות מעבידים ובפוליסת  אחריות צד ג', כשהנתבעת 2 מצויינת בהן כמבוטח, והנתבעת 4 היא מבטחת הנתבעת 2 בפוליסת חבות מעבידים ובפוליסה נוספת מסוג public and products liability and excess employers.

4.         ב"כ בעלי הדין הודיעו כי הגיעו להסדר פשרה עם התובע, שקיבל תוקף פסק דין חלקי, על פיו ישולם לו סך כולל של 40,000 ש"ח, מעבר לתגמולי מל"ל, לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו בגין התאונה (עמ' 13 לפרוטוקול, ישיבה מיום 8.6.04).

5.         המחלוקת בין הנתבעות רחבה ומעלה שאלות ביטוחיות מהותיות, וכפי טענת והודעת ב"כ הנתבעות 2 ו- 4 -  אלה עולות במספר רב של תביעות מסוג זו שבפני.

            ב"כ הנתבעות הודיעו עוד כי לפי בקשתם  עוכבו ההליכים במקומות אחרים עד ההכרעה שתינתן כאן ובתביעה אחרת, כמעט זהה, שנידונה בפני כב' השופט א. ואגו (בעת שכיהן כשופט בבית משפט השלום בבאר-שבע), שנתן פסק דינו ממש עם סיום הכנת פסק הדין כאן.

            אציין כאן כי מתוך מה שהוברר בפני (והדברים יפורטו להלן), ובטרם מתן פסק הדין, מצאתי להזמין שוב ב"כ הנתבעות מתוך המלצתי לסלק המחלוקת ביניהם בתביעה שנידונה בפני, מתוך הסדר הפשרה החלקי והסכום בו סולקה תביעת התובע, לאחר שמצאתי כי לפחות חלק מטענות ב"כ הנתבעות לא היו ראויות להשמע, מתוך שסברתי כי דרך ניהול ההליכים, במהלך הדיון בפני, לרבות הצגת המסמכים שהכרעה על פיהם נדרשה, עבור דרך הראיות שהוצגו וגמור בסיכומי ב"כ בעלי הדין - לא נמצאה כראויה, אך מתוך עמדת ב"כ הנתבעות - ניתנת החלטתי כלהלן.

המחלוקת

6.         לצורך ההכרעה במחלוקת שבין הנתבעות קם תחילה הצורך להשיב על שתי שאלות מקדמיות:-

6.1        מהי האחריות הנזיקית לארוע התאונה שיש לייחס לנתבעת 1, אם בכלל, מול אחריות הנתבעת 2.

6.2        האם ניתן להפעיל סעיפי השיפוי בהסכם ההתקשרות בין הנתבעת 1 ל- 2, גם אם ימצא הזכאי לשיפוי אחראי בנזיקין.

7.         תשובה חיובית ל-2 השאלות הנ"ל תקים הצורך לדון במחלוקות הבאות שבבסיסן באות השאלות הביטוחיות, וכלהלן:-

7.1        האם יש בידי מבטחת האפשרות או הרשות שלא לשאת בהתחייבות חוזית שנטלה על עצמה המבוטחת שלה בסעיפי שיפוי המצויים בהסכם שעשתה המבוטחת עם מזמיני העבודה.

            כאן ייאמר כי ב- 22.2.05 ניתנה הודעת ב"כ הנתבעות 1 ו- 3 כי הכיסוי הביטוחי שניתן ע"י הנתבעת 3 אמור לכסות, בכפוף ובהתאם לתנאי הפוליסה ולגבולות האחריות, רק את אחריותה הנזיקית של הנתבעת 1 ולנזקים שיגרמו למי מעובדיה, כי מנהל הנתבעת 1 הבהיר כי נושא זה מובן לו וכי מעולם לא התחייב כלפי הנתבעת 2, בכל צורה ובשום דרך, כי הנתבעת 1 תהא אחראית למעשים רשלניים של נתבעת 2 שיגרמו לנזקים לעובדי הנתבעת 1.

החלק הראשון של ההודעה יכול ויתקבל, אך החלק השני שבו מיותר ואינו דרוש, שהרי זהו לב המחלוקת הנדונה בפני ו"המודעה" - אינה המקום הראוי להדגשת עמדת מנהל הנתבעת 1.

7.2        מהי משמעותה של פוליסת ביטוח אחריות צד ג' שהוציאה הנתבעת 3 לנתבעת 1 בה מוזכרת הנתבעת 2 כמבוטחת.

7.3        האם בהפעלת הפוליסה האמורה ניתן יהא לטעון ל כפל ביטוח מתוך שלנתבעת 2 הוצאו פוליסות נוספות, ע"י הנתבעת 4, המכסות לכאורה ארוע כפי זה שבפנינו.

7.4        מהו תוקפה של פוליסה ובה סעיף שיורי המהווה לכאורה התנאה על הוראות סעיף 59 (ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981.