פסק-דין בתיק א 4612/01

כללי

1.         התובע, יליד 11/12/1922, מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 16/2/01, בהיותו בן 79, בה היה מעורב כנוסע.

2.         הנתבעות הן חברות לביטוח בע"מ, שבמועד הרלוונטי ביטחו הרכב בו נסע התובע על פי פקודת רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970, ו/או עפ"י פוליסה שהוצאה.

3.         הנתבעות הודו בחבותן והדיון התמקד, אם כן, בטענות התובע לנזקים שנגרמו לו ולפיצוי הראוי להיפסק.

4.         ממקום התאונה הובהל התובע אל המרכז הרפואי האוניברסיטאי "סורוקה" (להלן: "ביה"ח") שם אובחן כסובל מחבלת ראש, דמם תת עכבישי, מספר שברים נמצאו באזור הגולגולת מצד ימין ובאזור הסינוס הפרונטלי הימני ובאזור האף. עוד אובחן התובע כסובל משברים בצלעות 5, 6 ו - 7 בבית החזה השמאלי ומשברים בעצם הירך הימנית התחתונה, בשוק השמאלית ובפטלה השמאלית, ובנוסף אובחן בו שבר בחוליה בעמוד השדרה.

בגין הפגיעות ברגליו נותח התובע לקיבוע השברים. בעקבות הניתוחים התדרדר מצבו ההכרתי והוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ, ובמסגרת אשפוזו סבל מזיהום ודלקת ריאות דו צדדית ונזקק אף להנשמה מלאכותית.

התובע אושפז בביה"ח עד ליום 4/4/2001, ולציין כי אחר הניתוח שנעשה בו לקיבוע ושחזור השברים - נותרו שתי רגליו מקובעות במקבעי ברך, ועם סיומו - הועבר לבית החולים "לוינשטיין", מרכז לשיקום, שם שהה עד יום 6/9/01.  

מאז שחרורו מבית-החולים "לוינשטיין" מתגורר התובע בדיור מוגן בבית האבות "משען" בבאר-שבע (להלן : "בית האבות").

5.         התובע הגיש בקשה לתשלום תכוף ובהחלטתו בה חייב כבוד השופט אברהם יעקב את הנתבעות לשאת בדמי החזקתו בבית האבות, סך של 6,049 ש"ח לחודש, בניכוי  1,000 ש"ח, בגין "השכרת" דירתו בה מתגורר נכדו. על החלטה זו הגישו הנתבעות בר"ע בגין החיוב שהושת עליהן, ועל ידי התובע - בגין הסכום שנמצא ראוי להפחתה מסך התשלום התכוף (בר"ע 515/05).

בית המשפט המחוזי, על-ידי כבוד השופט הנדל, דחה טענות הנתבעות וקיבל טענות התובע בקובעו כי:

"החומר שהוגש תומך במסקנה לפיה אין ביכולתו של המבקש להמשיך לגור בחווה בה התגורר עובר לתאונה. הוא זקוק לסיוע רב היקף, אותו יכול לקבל בבית אבות".

ובאשר להפחתה הנ"ל בה נקט כב' השופט א. יעקב, מצא כי אין לקחת אותה בשיקול, מאחר ומדובר בהכנסה פוטנציאלית, אחר שאבחן עניינו של התובע ממה שנאמר בספרו של כב' השופט א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, בעמוד 636, וכך קבע: -

"... אין לדרוש מנפגע לפנות קרוב משפחה אשר התגורר בדירה עוד לפני התאונה, או לחייב את האחרון  בתשלום שכר דירה שניתן לחשבו במאזן הכולל. תוצאה כזו עומדת בניגוד לרציה של צדק מתקן, העומד ביסוד דיני הנזיקין ואף ביסוד חוק הפלת"ד..." (שם בעמ' 5).

עוד אישר כב' השופט הנדל בהחלטתו כי התשלום התכוף ישולם מעבר לתקופה העולה על שנתיים.

מצאתי להתייחס בהרחבה, יחסית, להחלטת כב' השופט הנדל - מתוך תוצאת הדיון בפני - כפי שתובהר להלן.

6.         בהמשך להחלטות שניתנו במסגרת הדרישה לתשלום התכוף, ומאז מתגורר התובע, כאמור לעיל, בבית אבות, נושאות הנתבעות בעלות החזקתו שם בסך של 6,061 ש"ח לחודש, כשהעלות הנ"ל כוללת בתוכה הקצאת מקום מגורים, מים, חשמל, מיסי עירייה, השגחה רפואית וקבלת טיפול במרפאה שבבניין בית האבות, תחזוקה שוטפת במקרה של בלאי, קלקול וכיוצ"ב. 

העלות הנ"ל אינה כוללת ארוחות, כביסה, רכישת תרופות, טיפול סיעודי וטיפולים רפואיים אחרים כפיזיותרפיה, גם לא השתתפות בטיולים (ראה בעדותה של הגב' מיכל נחום שתיסקר להלן).

7.         לפי טענתו התגורר התובע קודם לתאונה יחד עם בתו וחתנו, בחוות בודדים בנגב (להלן: "החווה").

בתצהיר עדותו ובחקירתו הנגדית ציין התובע כי מאז החל להתגורר בחווה (בשנת 1997) סייע שם בהנהלת חשבונות, בשמירה, טיפל בבע"ח וכו', ולטענתו בגין עבודתו זו השתכר סך של כ - 2,870 ש"ח לחודש. התובע טען כי בנוסף לשכרו כוסו הוצאותיו בגין דיור, חשמל, ארנונה, מים וכו' ע"י ביתו וחתנו, והכל בתמורה לעבודות שביצע בחווה.