פסק-דין בתיק א 46082/01

1.         התובעת סיפקה לחב' "לין מערכות קירור" בע"מ (להלן: "החברה") סחורה בהתאם להזמנותיה מעת לעת.

ביום 19.1.00 נחתם בין התובעת לבין החברה באמצעות הנתבע שהוא בעל המניות בה, מנהלה ומורשה החתימה מטעמה, הסכם במסגרתו התחייבה החברה כלפי התובעת לשלם את תמורת הטובין שתספק לה התובעת. התשלום יבוצע בהמחאה שתימסר עד ל-10 בכל חודש בגין החודש שחלף וזאת בהתאם לחשבוניות מס שתנפיק התובעת.

הוסכם שכרטיס הלקוח אשר תנהל התובעת יהווה ראיה לכאורה לנכונות האמור בו. בנוסף תמסור התובעת כבטוחה שיק ביטחון אשר בו תהא רשאית התובעת לעשות שימוש במקרה של הפרה יסודית של ההסכם, ולצורך כך להשלים את הפרטים החסרים בשיק, לרבות,  ערבות של "אחר" להבטחת פירעון חוב החברה.

הנתבע חתם על כתב הערבות, לפיו הוא ערב להמחאות שתמסור החברה ומתחייב לפרוע את חובות החברה לתובעת לפי דרישתה הראשונה.

הנתבע מסר שיק בטחון כאשר סכום השיק הינו על החלק.

2.         בגין סחורה שסופקה לחברה מסרה החברה לתובעת שני שיקים -האחד, על סך 7,879 ש"ח - והשני, על סך 6,560 ש"ח אשר חוללו באי פירעון, הראשון, עקב העדר כיסוי, והשני עקב חשבון מוגבל.

משחוללו השיקי ומשנותר חוב נוסף של הנתבעת, בספרים, עשתה התובעת שימוש בשיק לביטחון, אשר נמסר לידיה ומילאה בו את סכום החוב של החברה לתובעת, שנכון לאותה עת, עמד על סך 26,820 ש"ח. שיק זה הופקד לפירעון, אך גם הוא חולל בשל הגבלת חשבון החברה.

3.         שיק הביטחון הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בפ"ת בתיק 7-00-59424-01 ועם הגשת ההתנגדות מטעם החברה והנתבע נקבע בהחלטת בית המשפט כי החברה לא גילתה כל הגנה אפשרית ולעניין הנגדות הנתבע נתקבלה הבקשה.

בית משפט השלום לא הגביל את ההתנגדות בכל דרך, ואף לא חייב במתן ערובה, ומשום כך הוגשה בר"ע לבית המשפט המחוזי, ושם נקבע כי יש מקום ליתן לנתבע רשות להתגונן, רק בטענה של הנתבע כי חתם על כתב ערבות אשר הוגבל לסכום של עד 10,000 ש"ח. הנתבע חוייב להפקיד סך של 10,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית כתנאי למתן רשות להגן.

4.         התובעת טוענת כי בשלב ההוכחות ניסה הנתבע להרחיב את יריעת המחלוקת והעלה טענות הגנה נוספות בגינן לא קיבל רשות להגן.

 הנתבע טוען כי ערב לחובות החברה עד לסך של 10,000 ש"ח אף שהגבלה זו לא נכתבה בכתב הערבות.

למעשה, לא חולק הנתבע על גובה החוב של החברה ולא טען באשר לתוקפו של השיק, אלא אך טוען כי סכום ערבותו הוגבל.

לפי סעיף 19 לפקודת השטרות, קיימת לכל מחזיק בשטר ביטחון רשות לכאורה להשלימו, וכך אף הוסכם בסעיף 4 להסכם בין התובעת לחברה.

לפיכך, לא יכול הנתבע לטעון, כי התובעת לא הייתה רשאית למלא בשטר את סכום החוב.

נטל הראיה מוטל על הנתבע להוכיח כי הייתה מסירה על תנאי של השטר, וכי התנאי לא התקיים.

5.         בתצהיר התומך בהתנגדות, ומתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, עולה כי הוא מכחיש קיומו שחוב כלשהו כלפי התובעת (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית).

במהלך החקירה הנגדית, הודה הנתבע בקיומו של חוב, (ראה עמ' 5 ש' 25, עד עמ' 6 ש' 4 לפרוטוקול מיום 14.7.05) .

כשנשאל מדוע הכחיש א כל החוב, תשובתו הייתה: "לא יודע" (עמ' 8 ש' 7-12 לפרוטוקול מיום 14.7.05).

הנתבע הכחיש קיומו של הסכם בין התובעת לחברה, אולם אח"כ אמר כי אינו זוכר אם קיים הסכם שכזה. אולם, עוד בשלב ההתנגדות, אישר הנתבע קיומו של הסכם (עמ' 1 ש' 9 לפרוטוקול מיום 18.4.01).