פסק-דין בתיק א 4605/04

טענות התובע

1.         התובע, יליד 1951, עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה כפועל בניין אצל הנתבעת 1, שהיא חברה בע"מ, שבוטחה ע"י הנתבעת 2, בביטוח חבות מעבידים ו/או צד ג' ו/או כל ביטוח אחר המכסה את האירוע נשוא התביעה.

2.         התובע טען כי ביום 28.2.01, עת עבד בבניין שהוקם על ידי הנתבעת 1, נדרש, על פי הוראות והנחיות הממונים עליו לפרק את פיגום הבניין, ובמהלך פירוק הפיגום, בעת שהגיע אל הקומה השניה, החל הפיגום עליו עמד להתנדנד והוא נפל ממנו, מגובה של       כ - 3 מטר, אל תוך הבניין - אל ריצפת הקומה הראשונה, שהייתה מלאה בברזלים (להלן - "התאונה").

3.         בתאונה ספג התובע חבלות קשות, בעיקר בראשו ובפניו, הובהל לבית החולים "ברזילאי" שבאשקלון ואושפז למספר ימים, אחר שאובחן כי הוא סובל, בין היתר, משבר בבסיס ארובת עין ימין.

לכתב התביעה צורפה חוות-דעתה של פרופ' א. כהנא, שמצאה כי נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה מגיעה כדי 27% לצמיתות.

4.         התובע מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, אחר שטען, בין היתר, כי זו אירעה עקב רשלנותה ו/או חוסר זהירותה, ו/או חוסר מיומנותה של הנתבעת 1 או מי ממנהליה ו/או עובדיה ו/או שלוחיה, למעשיהם ומחדליהם היא אחראית באופן ישיר או שילוחי, בכך שלא דאגה לבטיחות הפיגום, לא דאגה להספקת ציוד מגן, לא דאגה להדרכה והזהרה, לא דאגה למקום עבודה בטוח, העסיקה אותו בצורה המסכנת את גופו והתנהגה באופן רשלני שמעביד סביר לא היה נוהג בו, ועוד טען תחת העילה של הפרת חובה חקוקה, ובנוסף גם טען כי יש להחיל על התביעה את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולהעביר אל הנתבעות את חובת הראיה כי לא הייתה לגבי התאונה התרשלות בהן הן חבות.

טענות הנתבעות

5.         הנתבעות הכחישו טענותיו של התובע, הן גבי אירוע התאונה, הן גבי הנזקים להם הוא טוען, לרבות שיעור נכותו, וטענו עוד כי אין עליהן שום חבות או אחריות כלפיו, כי האשם הבלעדי לאירוע התאונה, אם ארעה - מוטל על התובע, כי התאונה הייתה מעשה ידי שמיים ו/או בלתי ניתנת לצפיה ו/או למניעה מראש, וכלשון הנתבעות:- "ועל כל פנים לא היה זה סביר לצפותה ו/או למונעה".

            הנתבעות טענו, איפוא, כי התאונה לא אירעה כלל, כי אם אירעה  - הרי היא נגרמה רק ברשלנותו של התובע שהוא, לדידן, טפסן ותיק ומנוסה, כי התובע הוא זה שגרם באופן בלעדי ו/או ניכר לאירוע התאונה בכך שבחר, בניגוד להוראות שניתנו לו על ידי הנתבעת 1, לרדת מהפיגום בקפיצה ובאופן לא בטיחותי, בסכנו עצמו ביודעין מתוך שידע כי אין לרדת מהפיגום בדרך הקפיצה, הדילוג והקיצור, בכך שלא השתמש ו/או נעזר בכל אמצעי הבטיחות והזהירות שהועמדו לרשותו על ידי הנתבעת 1, על קיומם ידע היטב וזמן רב, בכך שלא קשר עצמו ו/או לא עיגן את גופו באמצעי בטיחות, בכך שלא השתמש בעזרי הבטיחות שסופקו לו על ידי הנתבעת 1, לרבות נעלי עבודה או קסדה או, כאמור לעיל, עיגון.

            הנתבעות טענו כי רשלנותו של התובע היא רשלנות רבתי, שיש בה לנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין אחריות הנתבעת 1, אם היא קיימת.

6.         התובע נבדק על ידי מומחה מטעם הנתבעות, הוא פרופ' א. רכס, שהעריך את נכותו הנוירולוגית הצמיתה בשיעור של 3% על פי סעיף 29 (5) (א) (1) לתקנות המל"ל, ועוד העריך כי הייתה קיימת בתובע נכות זמנית בשיעור 10% על פי סעיף 34 (ב) (מותאם) לתקנות הנ"ל.

כללי

7.         המחלוקות שבין בעלי הדין הן, כפי המתואר לעיל, גם גבי אירוע התאונה גופה, גם גבי אחריות הנתבעות כלפי התובע וחלק אחריותו הוא, גם גבי שיעור נכותו הרפואית, שיעור נכותו התפקודית ושיעור נזקיו - ובכל אלה אדון להלן.

8.         מטעם התובע העיד אך הוא והוצגו מסמכים שונים, ומטעם הנתבעות העידו מר מיכאל אלון, מי שהועסק כמנהל עבודה אצל הנתבעת 1 ושימש מנהל האתר בו אירעה, לפי הטענה, התאונה, ועוד מר ארקדי רזניקוב, שהיה במועד הרלוונטי וגם בעת מתן עדותו הראשית - עובד של הנתבעת 1, שלפי עדותו עבד במועד התאונה עם התובע בפירוק הפיגום (אך את התאונה לא ראה). 

9.         מתוך הפער שבין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו על ידי מי מבעלי הדין - מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, הוא פרופ' מנחם שדה, שבדק התובע, ואחר הבדיקה, עיון במיסמוך הרפואי ובחוות דעת המומחים שמטעם, מצא כי נכותו הנוירולוגית הצמיתה בגין התאונה היא בשיעור 5% - בגין תסמונת פוסט-טראומתית על פי סעיף 34 (ב) (מותאם חלקי) לתקנות המל"ל, ועוד 3% בגין הירידה בתחושת ברך ימין, ו - 2% - בגין הגבלה מינימלית של תנועת הצוואר שמאלה.

אירוע התאונה וחבות הנתבעות

10.        ראשית דבר אומר כאן כי טענת הנתבעות (סעיף 2 לסיכומים) - כי התובע בחר שלא להתייחס כלל בסיכומיו לנסיבות התאונה וגם לא טרח לפרטן - אינה מדוייקת, שהרי התובע התייחס לאירוע התאונה - כשלמעשה לא הייתה מחלוקת בין בעלי הדין כי אכן נפל מהפיגום בעת פירוקו על ידו ועל ידי מי אחר, בעת שהפיגום הגיע לגובה של 3 מטר - וזו צומצמה לאחריות הנתבעת 1 לנפילה.

כבר מתוך טענות הנתבעות שבכתב ההגנה, אף שתחילה באה הכחשה של הארוע, ניתן ללמוד כי הנתבעות אכן מסכימות כי ארוע הנפילה אכן ארע, כשבידיהן לא רק ידיעה על קרותה אלא אף גרסה - דהיינו כי התובע בחר לקפוץ מהפיגום - בניגוד לשכל הישר ולהוראות שקיבל - ומכאן לא היה מקום להכביר ולדוש - שהרי מה שברי הוא כי התובע היה שלב מסוים על הפגום - ושלב אחר - על רצפת המרפסת עליה היה מונח הפיגום - אחר שנפל, שמי מהנתבעת 1 אף פינה אותו לביה"ח.

11.        התובע התייחס ארוכות בסיכומי טענותיו לאחריות מעביד כאשר נופל עובד מפיגום, וליתר דיוק - כאשר עובד נופל בעת שפיגום או חלק ממנו נופל - אך יש לומר לו, וכבר עתה, כי למעשה לא נטען דבר, לא בכתב התביעה, ולא בשלבים המאוחרים יותר, גם לא בעת שמיעת הראיות, כי בפיגום עצמו היו איזשהו פגם או ליקוי, גם לא נטען כי הפיגום או חלקו נפלו, והטענה היא - כי התובע נפל מהפיגום בעת פירוקו על ידו, אחר שהתנדנד.