פסק-דין בתיק א 45941/04

1.         בפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לתאונת דרכים אחת מיום 11.7.03 בסמוך לצומת פת בירושלים.

            בתאונה היו מעורבים רכב פרטי מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הפרטית"), נהוגה על ידי הגב' זונשטיין טטיאנה (להלן: "נהגת הפרטית"), ואוטובוס הנתבעת (להלן: "האוטובוס"), אשר היה נהוג בעת התאונה על ידי מר מועלם משה (להלן: "נהג האוטובוס").

            הפרטית מבוטחת בביטוח מקיף אצל התובעת 1; התובע 2 הינו בעל הפרטית.

2.      לגרסת נהגת הפרטית, נסעה היא בנתיב אמצעי, כשבכוונתה לפנות שמאלה ברמזור הסמוך, אשר נמצא לטענתה, עד כ- 50 מ' ממקום קרות התאונה. נהגת הפרטית טוענת כי האטה את נסיעתה בנתיבה, כשהיא בודקת כי דרכה פנוייה ומאפשרת סטיה. בטרם סטתה שמאלה, טוענת נהגת הפרטית כי ספגה חבטה מאחור, והבחינה כי האוטובוס פגע בה.

3.         לגרסת נהג האוטובוס, הוא הסיע את האוטובוס בנתיבו, כשלפתע נהגת הפרטית "חתכה" אותו מימין וסטתה שמאלה. את סטיה זו היא בצעה באופן מפתיע מבלי לאותת.

            נהג האוטובוס טוען כי נהגת הפרטית בצעה את הסטיה ובלמה, בעוד האור ברמזור ירוק ולמרות שניסה להמנע מהפגיעה בה, התרחשה תאונה חזית לאחור .

            הטענה כי מדובר בתאונת חזית אחור נזכרת הן בהודעתו של נהג האוטובוס במשטרה (נ/5) והן בהודעתו של נהג האוטובוס לנתבעת (נ/4).

4.         בתאונה זו נפגעו שני הרכבים : שמאי מטעם התובעת העריך את הנזקים בפרטית בסכום של 20,485 ש"ח. סכום זה, ביחד עם שכ"ט השמאי, וכן עם נזקיו העקיפים של בעל הרכב, התובע 2, הוא שנתבע במסגרת התביעה העיקרית.

            בתביעה שכנגד תובעת הנתבעת את הנזקים אשר נגרמו לאוטובוס, ואשר הוערכו על ידי שמאי מטעמה בסכום של 4,519 ש"ח. סכום זה נתבע ביחד עם שכר טרחת השמאי, הפרשי הצמדה וריבים והפסדי הכנסה אשר נגרמו לנתבעת כתוצאה מהשבתת האוטובוס לצורך תיקונו.

5.         ביום 9.3.06 הופיעו בפני נהגת הפרטית ונהג האוטובוס, וכן בוחן תאונות דרכים, מר פרדי הרשקוביץ (להלן: "הבוחן"), אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת באשר לניתוח ממצאי התאונה.

            יצויין כי בפרטית נסעו גם קרובי משפחתה של נהגת הפרטית, ואחד מהם, מר מינץ התייצב לדיון הקודם, אך עדותו לא נשמעה אז. לדיון ההוכחות לא התייצבו קרובי המשפחה.  בנוסף, גם בקשתו של בא כוח הנתבעת לדחות את הדיון לצורך הבאת עד ראיה, מר זכאי, נדחתה. כך שהעדויות נגבו כאמור מהנהגים בלבד, וכן נשמעה חוות דעתו המקצועית של עד הנתבעת.

6.         במסגרת הראיות הונחו בין השאר בפני בית משפט עדות נהג האוטובוס במשטרה (נ/5), עדות הנהגת במשטרה (ת/3), דו"ח הפעולה של המשטרה (במ/1), תמונות הנזק ברכבי הצדדים (ת/1 ו-נ/1 בהתאמה), דוח התאונה מטעם נהג האוטובוס לנתבעת (נ/4) והודעת הנהגת הפרטית לתובעת בדבר התאונה (ת/2).

7.         לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני, ושמעתי את העדויות, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה באופן שווה בין הנהגים, אנמק קביעתי זו.

8.         שוכנעתי כי מי מהנהגים לא תיאר נכונה את נסיבות התאונה כפי שארעה, ובכל אחת מן הגרסאות נתגלו סדקים ובקיעים.

מיקום הנזקים ברכבי הצדדים, היקפם והגרסאות "המשופרות" שכל נהג ניסה להציג, מובילים אותי למסקנה כי התאונה ארעה עקב רשלנותם המשותפת של הנהגים כפי שיובהר להלן.

9.         גרסתה של נהגת הפרטית לפיה התאונה התרחשה עוד בטרם סטיה שמאלה, כשהסיבה היחידה להתרחשותה היא אי שמירת מרחק, סובלת כאמור מסדקים ובקיעים :          

נהגת הפרטית הודתה כי אינה מכירה את המקום (פרו' עמ' 4 שו' 11) וכי קיבלה הכוונות מבן דודה שישב לידה ;

            נהגת הפרטית הודתה כי ברמזור הבא היא אמורה היתה לפנות שמאלה, וכי מדובר במרחק של עד 50 מ' (פרו' עמ' 6 שו' 2) ; נהגת הפרטית הודתה כי האטה מכיוון שאמורה היתה לשנות נתיב (פרו' עמ' 6 שו' 6) אולם לא הסכימה לפרט מהן הסיבות הנוספות בגינן האטה ; נהגת הפרטית הודתה כי ראתה את נהג האוטובוס כחצי דקה לפני התאונה, אולם ברגע התאונה לא הסתכלה במראה (פרו' עמ' 5 שו' 2).

            מקבץ עדויות אלה, ביחד עם הטענה התמוהה שהעלתה נהגת הפרטית במשטרה, לפיה נסעה עם אורות ברקסים, ביחד עם אי הופעת קרובי המשפחה לעדות, מובילים אותי למסקנה כי גרסת התביעה לפיה הסיבה היחידה לתאונה היא אי שמירת מרחק אינה מוצקה.