פסק-דין בתיק א 45883/05

התביעה והצדדים לה

1.         התובע , קבלן בניין, ביצע  עבודות בנייה בשלושה פרוייקטים שונים ברמת השרון, גן אושיה ושוהם, וזאת בהתאם להסכם עם הנתבעת 2 ( להלן: " הנתבעת").  הנתבע 1 ( להלן: " אייל"), הינו בעל המניות היחיד ומנהלה של הנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע ביצע את שהתחייב לו, למעט עבודות ניקיון שוליות אשר לגביהן הנתבעים מעלים טענת קיזוז. 

2.         לטענת התובע , שווי העבודות בשלושת הפרוייקטים הנ"ל הסתכם בסך של 131,742 ש"ח , מתוך סכום זה שולם לתובע סך של 43,225 ש"ח בלבד. לפיכך, יתרת החוב הנתבע הינה סך 92,057  ש"ח, והיא העומדת במרכזה של התביעה שבפניי. 

3.         הנתבעים כופרים בטענת התובע כי לא פרעו את התשלומים להם זכאי התובע, לא זו אף זו, טוענים הם כי שווי העבודות הכולל עומד על סכום גבוה יותר מזה הנזכר על ידי התובע. הנתבעים טוענים ששווי העבודות עומד על  סך של 170,000 ש"ח כולל מע"מ, וסכום זה נפרע במלואו, בתשלומים שנעשו חלקם במזומן וחלקם בשיקים.

4.         הנתבעים טוענים שאין כל יריבות ישירה בין התובע לבין אייל: הנתבעים טוענים שההתקשרות כולה נעשתה בין התובע לנתבעת, הזמנת העבודה נעשתה על ידה; התשלומים בוצעו על ידה; החשבוניות החלקיות שהוצאו על ידי התובע ניתנו לנתבעת. לפיכך, ובהעדר עילת תביעה אישית כנגד אייל, דין התביעה כנגדו להדחות מחוסר יריבות והעדר עילה.

השאלות הדורשות הכרעה

5.         מהו היקף העבודות אשר בוצעו בשלושת הפרוייקטים? מהם הסכומים ששולמו לתובע? האם נותרה יתרה לתשלום? ואם נותרה - האם יש מקום לחייב את אייל באופן אישי?

            לצורך הכרעה בשאלות אלו, עליי להידרש לשאלה האם עסקינן בסיטואציה של "הודאה והדחה", או אז עובר נטל השכנוע על כתפי הנתבעים, או שמא נטל השכנוע נותר על כתפי התובע. בטרם אתן את הכרעתי, אסקור להלן את גרסאות הצדדים.

גרסת התובע

6.         התובע נשכר על ידי הנתבעים או מי מהם בשנת 2004, לביצוע עבודת שלד בבית חד משפחתי ברמת השרון. לטענת התובע, הצדדים סיכמו כי התשלום יחושב על בסיס שכר יומי בסך 400 ש"ח ליום עבודה של בנאי ו-200 ש"ח בגין יום עבודה של רכב.

7.         במהלך העבודה ברמת השרון, אייל פנה אל התובע בבקשה  כי יעבור לאתר בנייה בשוהם להשלמת מבנה שהנתבעת בונה, ואילו המבנה ברמת השרון יושלם על ידי קבלן שהתובע יתבקש להפנות לאייל. התשלום בגין המבנה ברמת השרון, לטענת התובע, עד לשלב בו העביר את המשך העבודה לאחיינו, הינו בסך 12,168 ש"ח.

8.         בפרויקט  בשוהם הצדדים סיכמו כי התובע ימשיך את העבודה והתגמול יהיה בקבלנות על פי שלבי הביצוע, כשהתמורה הכוללת בגין השלמת העבודה הינה בסך 49,374 ש"ח.

9.         לאחר השלמת עבודות הבנייה בשוהם, ובטרם שולמה התמורה הנטענת בגין הפרויקטים ברמת השרון ובשוהם, אייל הציע לתובע פרויקט נוסף בגן אושיה כשהשכר המוסכם הינו בסך 70,200 ש"ח.

10.       לטענת התובע, במהלך ביצוע עבודות הבנייה היה עליו לממן את שכר העבודה של הפועלים ואת כל יתר העלויות הכרוכות בביצוע העבודה, כגון נסיעות וכד' וזאת מהטעם שהנתבעת שילמה לו במהלך כל התקופה רק את הסך של 43,225 ש"ח. בגין סכומים אלו ניתנו לנתבעת חשבוניות, שצורפו לסיכומי הנתבעים (להלן : " החשבוניות").

11.       התובע טוען שמכיוון שהנתבעים אינם מכחישים את ביצוע העבודות, ואף טוענים ששווין גבוה מהסכום הנדרש על ידו, וטענת ההגנה היחידה שבפיהם הינה טענת "פרעתי", אזי מדובר בסיטואציה של "הודאה והדחה" ועליהם להוכיח כי הסכומים עליהם הצהירו שולמו במלואם.

12.       התובע טוען שהנתבעים לא הרימו נטל זה: כל שצרפו למסכת ראיותיהם הם העתק ספחים של שיקים, לא חתומים על ידי התובע או מי מטעמו, כשלא כל השיקים נושאים את שם התובע. התובע טוען שאין כל ראייה לכך ששיקים אלו נמסרו לידי התובע ו/או מי מטעמו ו/או נפרעו. התובע טוען שהנתבעים היו מודעים לטענתו  בדבר אי תשלום מלוא התמורה המוסכמת ובכל זאת לא פנו לסניפי הבנק מהם נמשכו השיקים ולא הציגו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שהשיקים אכן נפרעו. מכאן מבקש התובע לחלוץ את המסקנה שנטל ההוכחה ונטל השכנוע לא הורם על ידי הנתבעים ולפיכך דין התביעה להתקבל.

גרסת הנתבעים

13.       הנתבעים טוענים כאמור כי שווי העבודות בשלושת הפרויקטים עמד על 170,000 ש"ח, וסכום זה שולם במלואו: סך של 117,319 ש"ח שולם בשיקים (נספח נ' 3 א-טז לתצהיר אייל) ותשלומים שבצעה לטענתה במזומן בסך 58,000 ש"ח (ס' 57 לתצהיר אייל). לטענת הנתבעים, התביעה הוגשה בשל מחלוקת לגבי תשלום תוספות שבקש התובע, אותה סרבו לשלם.

14.       בנוסף טוענים הנתבעים כי  בענף הבנייה קיים נוהג לפיו התשלום בגין עבודות בנייה משולם בסופו של כל שלב, והקבלן איננו מתחיל בביצוע עבודות השלב הבא אלא לאחר התשלום עבור השלב הקודם. " בענף הבנייה אם אתה לא משלם שלב אחד או שאני לא מקבל מהלקוח שלב אחד, אתה לא ממשיך לשלב השלישי אין מצב בעולם לכך" ( ש' 27 עמ' ש' 4 ) "אני הצגתי את ספחי השקים. הצהרתי ששילמתי במזומן. הוא התקדם  בעבודה, הוא לא היה מתקדם בלי שאשלם" ( עמ' 27 ש' 17).

15.       הנתבעים דוחים את הטענה כי מדובר בסיטואציה של הודאה והדחה וטוענים שהנטל מוטל כל התובע. הנתבעים מפנים לסתירות בעדותו של התובע (סעיף 24 לסיכומים); טוענים כי הוא זייף את הזמנות העבודה שצורפו לכתב התביעה ומפנים בעניין זה לתמליל שיחה בין הצדדים (נ/2); ומעלים כאמור טענה שלא יעלה על הדעת שהתובע עבד בשורות הנתבעים במשך חמישה חודשים, לכל הפחות (עדות התובע בעמ' 15 שו' 10-25), הסכים לעבוד בשלושה פרוייקטים שונים, מימן מכיסו את הוצאותיו ועלות פועלים, וכל זאת כששולמה לו רק שליש מהתמורה המוסכמת. הנתבעים טוענים כי רק מעצם העובדה שהעבודה הושלמה ניתן לחלוץ את המסקנה ששכרו של התובע שולם, שאחרת היה מסרב להתקדם בשלבי ביצוע העבודה.

נטל ההוכחה - האם מדובר בסיטואציה של הודאה והדחה?

16.       הכלל של "הודאה והדחה" חל מקום שהנתבע איננו חולק על העובדות המהותיות שביסוד העילה משפטית: " הסיטואציה של "הודאה והדחה" מתקיימת כל אימת שהנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה..."