פסק-דין בתיק א 45710/04

התביעה והצדדים לה:

1.         התובע היה הבעלים והמחזיק ברכב מסוג טיוטה מספר רישוי 10-570-10 (להלן: "הרכב"). ביום 1.8.02 הנפיקה הנתבעת, חברת ביטוח, פוליסת ביטוח לרכב שמספרה 01 /020738-64-3 (להלן: "הפוליסה"). תקופת הביטוח אמורה היתה להסתיים ביום 31.7.02. אין מחלוקת כי הפוליסה נכרתה בתיווכה של סוכנת הביטוח, הגב' ציפורה פרידנרייך (להלן: "הסוכנת").

2.         ביום 31.12.01 או בסמוך לכך נגנב הרכב מביתו של התובע. התובע הודיע לנתבעת אודות מקרה הגניבה, וזו האחרונה החלה בבירור המקרה, ואף שלחה חוקר לביתו של התובע. בסופו של יום סרבה הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח, ולפיכך הוגשה התביעה שבפני.

טענות הצדדים :

3.         בכתב תביעתו, מסתמך התובע על הפוליסה וטוען כי הוא זכאי לתגמולי הביטוח. למעשה למקרא כתב התביעה לא נזכרת כל סיבה לסירובה של הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח.

4.         הנתבעת, לעומת זאת, פרטה, כבר כטענה מקדמית, שהפוליסה בוטלה כדין, בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), עוד ביום 25.11.01, דהיינו כחודש לפני מקרה הגניבה הנטען.

5.         ביטול הפוליסה נעשה לטענת הנתבעת, היות והתובע לא שילם לנתבעת כל תשלום שהוא על חשבון הפרמיה. הנתבעת טוענת כי פעלה על פי הוראות סעיף 15 א' לחוק חוזה הביטוח, שלחה מכתבי התראה לתובע כמתחייב בחוק, ובהתאם כאמור, ביטלה את הפוליסה ביום 25.11.01. לפיכך, בעת קרות מקרה הגניבה, אם וככל שזה ארע, לא היה לרכב כיסוי ביטוחי בתוקף.

ההוכחות והראיות :

6.         בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, האחת מיום 12.3.06, במהלכה נשמעו התובע ואחיו, מר יוסי טרכטינגוט (להלן: "יוסי"), השנייה ביום 23.3.06 במהלכה נשמעה עדת ההגנה הגב' הדס לוי, העובדת במחלקת התביעה של הנתבעת (להלן: "לוי") והחלה חקירתה של הסוכנת. חקירתה של הסוכנת הופסקה בשל העובדה שזו האחרונה לא חשה בטוב במהלך העדות, ולפיכך הושלמה חקירת הסוכנת ביום 26.6.06.

7.         במהלך ההוכחות הוגשו לתיק בית המשפט, בין השאר, מכתב דרישה של הנתבעת לתשלום חוב פרמיה מיום 16.10.01 (להלן: "המכתב הראשון") ; מכתב דרישה שנייה לתשלום חוב פרמיית ביטוח מיום 4.11.01 (להלן: "המכתב השני") ; תוספת ביטול לפוליסה מיום 25.11.01 (להלן: "תוספת הביטול").

עוד ביקשה הנתבעת להגיש אישור דואר ישראל, אשר הופק מרשת האינטרנט, ממנו ניתן ללמוד לכאורה כי המכתב השני נמסר ליעדו ביום 26.11.01 (להלן: "אישור הדואר").

            בתום דיון ההוכחות הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, ולאחר שאלה הוגשו יש ליתן פסק דין על סמך החומר שבפני.

השאלות הטעונות הכרעה :

8.         השאלה העיקרית העומדת במוקד פסק דין זה הינה, האם הנתבעת ביטלה את הפוליסה כדין, בהתאם להוראות החוק. כפועל יוצא יש לדון בשאלה, האם אכן הנתבעת נהגה על פי הוראת סעיף 15 (א) לחוק חוזה הביטוח ושלחה מכתבים כמתחייב. כן מתעוררת השאלה, על מי מוטל הנטל להוכיח כי מכתבים אלה נשלחו ו/או התקבלו.

9.         עוד יש לדון בשאלה, האם בין התובע לסוכנת, כנטען על ידי התובע, התפתח נוהג שהשתרש עם השנים ולפיו הורתה הסוכנת לתובע, בין השאר, להתעלם מהודעות התראה ו/או ביטול שנשלחות על ידי חברת הביטוח, וכי גם במקרה הנדון נתנה הסוכנת לתובע להאמין שהפוליסה בתוקף, כל עוד מנהלים הם משא ומתן לגבי גובה הפרמיה.

            וגם אם יוכח שהיה קיים נוהג שכזה - האם יש בו כדי להשפיע על ביטול הפוליסה ?

10.       טענה נוספת שיש לדון בה, אשר נזכרה בסיכומי התובע, היא שבהעדר מכתב דחייה מנועה הנתבעת מלהעלות טענות הגנה. במקרה הנדון, טוען התובע שלא נשלח מכתב דחייה, הנתבעת אף שלחה חוקר לחקור את נסיבות האירוע, ודבר זה מעיד, לטענת התובע, על הכרה בתוקף הפוליסה, ומשום כך מנועה הנתבעת מלהעלות את טענת ביטול הפוליסה.

11.       יצוין כי בסיכומיה מתייחסת הנתבעת ארוכות לשאלת הוכחת דבר הגניבה וטוענת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שאכן ארע מקרה ביטוח. איני מקבלת טענה זו - הטענה נטענה בשפה רפה בכתב ההגנה, התובע מצידו העיד על גניבתו של הרכב ולא הובאה כל ראיה לסתור, למרות שהנתבעת הפעילה חוקר; התובע דיווח לנתבעת אודות הגניבה במועדים הנטענים ולאור המקובץ לעיל קובעת אני כי מקרה הביטוח אכן ארע.

אדון אם כן בשאלות הנזכרות בסעיפים 8-10 לעיל, אחת לאחת.

האם הפוליסה בוטלה כדין ?