פסק-דין בתיק א 45475/05

1.       התובע, יליד 1979, נפגע לטענתו, בתאונת דרכים ביום 14.12.03.

          הנתבעת הכחישה הן חבותה והן גובה הנזק.

          הצדדים הסמיכוני לפסוק במחלוקות ביניהם על דרך הפשרה מכוח סמכותי לפי סע' 4 ג' לחוק הפלת"ד.

2.       התאונה

          א.      לטענת התובע:

                   "א.   בתאריך 14.12.03 בשעות הצהריים רכבתי על אופניי בעיר גבעתיים.

                    ב.    בהגיעו לצומת הרחובות נגבה - דוד רמזי התפרץ לכביש רכב ממונע, שחתם את נתיב נסיעתי, ככל הנראה בגלל חתול שרץ לכביש.

                    ג.     בלמתי בחזקה את האופניים ותוך כדי בלימה נפלתי אפיים ארצה על הכביש.

                    ד.    הרכב הממונע לא עצר והמשיך בנסיעתו.

                    ה.    כתוצאה מהנפילה נחבלתי ואישה מבוגרת במקום עזרה לי לקום ואף שמרה על האופניים שלי עד שחברתי באה ולקחה אותם" (סעיף א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

          ב.      כבר בחדר מיון, ביום התאונה בשעות הצהריים, הצהיר התובע: "נפל מאופניים תוך בלימה" ובכך יש משום תמיכה בתיאורו דלעיל. מאחר ואין מדובר בתאונת דרכים כפשוטה והעובדה כי לא מסר על מעורבות רכב אחר לא הובררה די צרכה גם לא הבנתו כי המקרה המתואר יסווג כתאונת דרכים וממילא סווגו של ביה"ח כ"מקרה אסון" ולאו דוקא כ"תאונת דרכים" אינו יכול לחייב התובע.

          ג.       בהודעתו במשטרה מסר התובע: "נסעתי על האופניים בכביש כשהתקרבתי לצומת דרכים רכב שבא מימין לא ראה אותי ונכנס למסלול הנסיעה שלי כשחתול חוצה בריצה את הכביש. בנסיון שלי להתחמק מן החתול ובנסיון של הרכב להתחמק מן החתול דחק אותי הצידה והעיף אותי ממסלול הנסיעה ותוך כדי עפתי מן האופניים ונפגעתי".        

          ד.      גרסה זו אינה שונה מגרסתו בתצהיר עדותו הראשית גם שם הזכיר את החתול שרץ לכביש (ס"ק ב' לסעיף א' לתצהיר עדותו הראשית).

          ה.      הנתבעת מלינה על כי התובע הינו עד יחיד ולפיכך לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו.

          ו.       גרסתו של התובע עקבית לכל אורך הדרך, בחדר מיון, במשטרה ובתצהיר עדותו הראשית.

                   התובע הצהיר: "לא חשבתי בזמן האירוע לקחת את פרטי האישה שעזרה לי במקום" (סע' א' 4 לתצהיר עדותו הראשית) ומאחר ולא ברור ששמרה על האופניים במקום מגוריה ולא במקום התאונה, עד שנלקחו ע"י חברתו של התובע, לא ניתן לזקוף לחובתו אי העדתה.

          ז.       התובע לא העיד גם את חברתו, אך משזו לא היתה עדת ראיה ויכלה רק להעיד על רכיבתו על אופניים בעת התאונה ועובדה זו באה לידי ביטוי מיידי בחדר מיון, אין גם לזקוף לחובתו של התובע אי העדתה.

          ח.      לאור כל האמור לעיל, נראה לי לנכון לקבל גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה.

          ט.      אין מחלוקת כי על מנת שהתאונה תוגדר כתאונת דרכים צריך הנזק שנגרם לאדם להגרם, בין היתר, "עקב" שימוש ברכב מנועי (סעיף 1 לחוק הפלת"ד) ואין גם מחלוקת שאין דרישה למגע פיזי בין הרכב המנועי הנטען כמעורב בתאונה לבין הנפגע. מקובלת עלי גם טענת הנתבעת כי לא בכל מקרה בו יש לרכב מנועי חלק בשרשרת אשר הובילה לפגיעת הנפגע, תחשב הפגיעה ככזו שנגרמה "עקב" השימוש ברכב.