פסק-דין בתיק א 4519/05

1.         זהו פסק דין  בבקשת המבקשים, לבטל את פסק הבורר שניתן בסכסוך שבין הצדדים ביום 18/09/05 ע"י הבורר, רו"ח מייק דרזי.

            הוחלט לדחות את התובענה  ולהלן הנימוקים. 

2.         מן המסמכים שבתיק נלמד, כי המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה כספית במסגרת ת.א 3784/99.

הצדדים הסכימו ביום 13/04/04, להעביר הסכסוך להכרעת בורר, ולאחר שהסכימו גם על זהות הבורר, העביר בית המשפט (כב' השופטת נ. נצר) את הסכסוך אל הבורר, רו"ח  דרזי.

3.         ביום 25/10/04, חתמו נציגי הצדדים על הסכם בוררות, בו הוסכם בין היתר, כי הבורר "יפעל בדרך הנראית לו כמועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך", כי "לא יהיה קשור בדיון המהותי, בדיני ראיות או סדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט ויהא רשאי לפסוק על פי שקול דעתו", "יוכל להסתמך על ידיעותיו ונסיונו מבלי שיהיה חייב להזקק לעדויות מקצועיות...", ו"לא יהיה חייב לנמק כל פסק ו/או החלטת ביניים ו/או פסק סופי שניתנו על ידו".

            כן הסכימו הצדדים, כי "הפסק ינתן על ידו תוך שלושה חודשים מיום חתימת הסכם זה. תקופה זאת נתונה להארכה על ידי הבורר על פי סיבות מיוחדות שתרשמנה".

4. פסק הבורר ניתן ביום 18/09/05. פסק הבורר לא נומק לגופו, אלא נכתב בו כך:

"לאחר שקראתי את כל החומר והפרוטוקולים ולאחר ששמעתי את הצדדים בישיבות שהתקיימו, ובדקתי את ספרי הנהלת החשבונות וכל המסמכים שהוגשו לי אני קובע כדלקמן:

הנתבע ישלם לתובע סך של 65,000 ש"ח. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הבוררות. הסכום הינו סופי וכולל הוצאות ושכר טרחה".

5.         בבקשה טענו המבקשים, כי פסק הבורר ניתן "... כשנה לאחר ישיבת הבוררות הראשונה, וכתשעה חודשים לאחר ישיבת הבוררות האחרונה", ולפיכך ניתן באיחור, ביחס לתקופה שנקבעה בהסכם הבוררות.

            לטענת המבקשים, האיחור במתן הפסק, הזמן הרב שחלף לטענתם בין הדיונים, והעובדה כי הבורר לא נימק את הפסק לגופו, מעלים חשש "...שמא הבורר פסק את פסקו ללא לימוד חוזר של הראיות והטענות", ו "לא ברור מה היו השקולים של הבורר".

            זאת כאשר לטענת המבקשים, "...מומחה אחר שבדק את טענות הצדדים קבע קביעה שונה ורחוקה מזו של הבורר, והוא נימק את דעתו עם מועדים, מסמכים ומספרים".

            המבקשים ביקשו על כן לבטל את הפסק.

6.         המשיבים טענו בכתב  הגנתם,  כי הסמכות לדון בבקשה מסורה לבית המשפט המחוזי הנכבד, ולא לבית משפט זה על פי הגדרת המונח "בית משפט" בסעיף 1 לחוק הבוררות. טענה זו יש לדחות כמובן על אתר, נוכח הוראות סעיף 79 ב (ג), לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, לפיו מוסמך בית משפט שהעביר עניין לבוררות, לדון בכל עניין הנוגע לאותה בוררות, כפוף להוראות חוק הבוררות.

המשיבים טענו עוד, כי המבקשים "התעוררו", והגישו בקשתם רק לאחר קבלת פסק הבורר, ולא פנו אל הבורר בכתב בעניין האיחור, קודם מתן פסק הבורר, ולפיכך מנועים הם מהעלאת טענת האיחור מכח הוראת סעיף 26 (ג) לחוק הבוררות.

המשיבים טענו, כי הבורר היה מוסמך לפעול כפי שפעל.

7.         בדיון שהתקיים בתובענה ביום 01/02/07, הסכימו הצדדים, כי לא תשמענה ראיות, וכי הבקשה לביטול פסק הבורר, תוכרע על פי סיכומים בכתב.

8.         המבקשים טענו בסיכומיהם, כי יש לבטל את הפסק, נוכח האיחור בו ניתן. לטענתם, היו פטורים מהגשת הודעה בכתב לבורר בעניין האמור, ע"פ סעיף 26 (ג) לחוק, באשר, בהסכם הבוררות נקבע מועד מדוייק למתן הפסק, והפסק ניתן זמן רב לאחר מועד זה. המבקשים טענו, כי משניתן הפסק, כאמור, בהעדר החלטה של הבורר על הארכת המועד, וכאשר ממילא לא פירט טענות מיוחדות להארכת המועד, כפי שהיה עליו לעשות ע"פ הסכם הבוררות, הרי שחרג מסמכותו.

            המבקשים שבו וטענו, כי העובדה שפסק הבורר לא נומק, יחד עם האיחור המשמעותי, פגמו בפסק הבורר, פגם היורד לשרשו ומפקיע את תקפו. המבקשים טענו, לקיום עיוות דין בפועל, נוכח מסקנתו השונה של המומחה האחר שבדק את העניין.