פסק-דין בתיק א 45180/03

בפני תובענה כספית על סך 1,200,650 ש"ח שהגישה התובעת כנגד מינהל מקרקעי ישראל בטענה לגביית דמי היתר בניה - שלא כדין.

רקע עובדתי:

עסקינן במקרקעין המצויים בגוש 6043 חלקה 1579בחולון, עליהם היה בנוי בשעתו בית דו-משפחתי, אשר חולק לשני מגרשים ולשתי יחידות דיור צמודות זו לזו.

הדירה המזרחית הוחכרה לגיטה וטוביה זילברמן בהתאם לחוזה חכירת משנה משנת

1955, ואלו האחרונים העבירו את זכויותיהם בדירה לבלפור וברכה אלוני. (להלן: "דירת אלוני").

הדירה המערבית הוחכרה למשפחת הולצאפל (להלן: "דירת הולצאפל"), אף זאת עפ"י שטר חכירת משנה משנת 1955.

יש לציין, כי חוזי החכירה הראשית ביחס לשתי דירות אלו נחתמו אף הם בשנת 1955 בין המינהל לבין שיכון ותיקים בקרית העבודה אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה") וזו האחרונה היא שהחכירה את הדירות בחכירת משנה למשפחות זילברמן והולצאפל לעיל.

בשנת 1996 הצטרפה משפחת אלוני למבצע ההיוון בבניה נמוכה והוונה את זכויותיה בדירה, כנגד תשלום דמי היוון בסך 26,913 ש"ח.

התובעת רכשה את זכויות החכירה במקרקעין בשתי הדירות לעיל במטרה להרסן ולבנות במקום בית מגורים בבנייה רוויה, למכירה לקהל הרחב.

הזכויות בדירת אלוני נרכשו ע"י התובעת ביום 18.02.97, ואילו ביחס לדירת הולצאפל נחתם הסכם קומבינציה ביום 17.06.97.

בשנת 1999 נערכה ע"י התובעת בשם החוכרת המקורית, קרי: משפחת הולצאפל, עסקת שינוי ניצול, במסגרתה אושר לבניה בניין בן עשר יחידות דיור, כנגד תשלום דמי היתר.

המינהל התנה את חתימתו על הסכם הפיתוח בביטול החכירות המקוריות, זו הראשית ואף זו המשנית, ואלו אכן בוטלו.

בתביעה שבפני דורשת התובעת השבת דמי ההיתר ששלמה כתנאי להסכמת המינהל לבניית 10 הדירות וכן את השבת דמי ההיתר ששלמה בגין 2 הדירות הנוספות.

התיעוד הרלבנטי:

ואלו הם ההסכמים ו/או המסמכים הרלבנטיים להכרעה:

1.                 חוזה חכירה מקורי שנחתם בין קק"ל לבין האגודה ביום 31/3/55 על כלל המקרקעין.

2.         חוזה חכירת משנה שנחתם בין האגודה לבין משפחת זילברמן ביום 31/3/55.

3.         חוזה חכירת משנה שנחתם בין האגודה לבין משפחת הולצאפל בשנת 31/3/55.

4.         הסכם מכר בין התובעת לבין משפחת אלוני מיום 18/2/97.

5.         הסכם קומבינציה בין התובעת לבין משפחת הולצאפל מיום 17/6/97.