פסק-דין בתיק א 4518/05

1.         התובעת, חברה העוסקת בין היתר בייזום וביצוע פרויקטים של בנייה למגורים, פעלה במהלך שנת 1998 לקבלת היתר לבניית 58 יחידות דיור בשכונת קריית שמואל. לצורך קבלת ההיתר נדרשה התובעת להמציא לידי וועדת התכנון,  אישור מעם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר התנתה את מתן האישור בתשלום אגרת חיבור מים בסך 4,884.8 ש"ח לכל יחידת דיור בפרויקט.

2.         לטענת התובעת הסכום שנדרש הימנה היה גבוה באופן חריג יחסית לסכומי אגרת חיבור מים שנדרשה לשלם לעיריית חיפה בעבר. הסכום היה גם מוגזם ביחס לעבודה אותה היה על הנתבעת לבצע על מנת לחבר את הפרויקט לרשת המים, ואשר התמצתה בהתקנת מגוף על קו המים הראשי. משם הניחה התובעת את הצנרת ופעלה על חשבונה לחיבור הבניינים ואת כלל הדירות שבהם, לרשת המים.

3.         על מנת שלא לעכב את קבלת היתר הבניה הדרוש, שלמה התובעת לנתבעת - תחת מחאה לטענתה- את אגרת חיבור המים בסך 234,470.40 ש"ח ביום 18.5.98 וסך נוסף של 49,532 ש"ח ביום 14.6.98. התשלום הכולל ששולם לנתבעת בגין הפרויקט הנ"ל הסתכם בסך 284,002.40 ש"ח.

4.         לטענת התובעת, הסמכות החוקית לגבות אגרת חיבור מים נתונה לעריית חיפה, בתחומה מצוי פרויקט הבניה שבו מדובר. סמכות זו מעוגנת בהוראות חוק עזר לחיפה (אספקת מים) תשכ"ט - 1969. הואיל ולעירייה לא היתה סמכות להאציל מסמכויותיה לנתבעת, ברי כי החיוב שנעשה על ידי הנתבעת נעשה שלא כדין.

יתר על כן, הלכה היא שרשות מקומית אינה רשאית לגבות היטלים ואגרות בסכומים העולים על הוצאותיה בפועל בגין השירות נשוא החיוב. לפיכך, לא היתה הנתבעת רשאית לגבות אגרה בסכום העולה על עלות העבודות שבוצעו על ידה. לשיטת התובעת מדובר בעבודה פשוטה שהתמצתה כאמור בהתקנת מגוף על קו המים הראשי בעלות זניחה שאינה עולה על 500 ש"ח.

בנוסף, שיעור אגרת חיבור מים אותו רשאית העירייה לגבות קבוע בחוק העזר המפנה לצורך כך לתוספת לחוק, בה מפורטים התעריפים השונים בהתאם לסוגי העבודות הנדרשות. עיון בהוראות הרלוונטיות מלמד כי את האגרה יש לגבות בגין חיבור כל בנין לרשת המים ואגרת החיבור אינה נגבית בגין כל דירה בנפרד. אופן החישוב כאמור, תואם לטענת התובעת את האופן שבו פועלת עיריית חיפה משך עשרות שנים, וכן תואם את ההגיון הבסיסי שכן חיבור המים לא נעשה לכל דירה באופן פרטני אלא לבניין בלבד. הדבר אף תואם את עלות ביצוע העבודות בפועל הנעשות על ידי הנתבעת לצורך חיבור הבניין לרשת המים.

            התובעת הוסיפה עוד כי התשלום נעשה על ידה מתוך אילוץ ותוך מחאה על הסכום אותו נדרשה לשלם, מה גם שבמועדים הרלוונטיים לא הייתה לה כל ידיעה או חשד כי הסכומים נגבים הימנה בחוסר סמכות ובניגוד לכל דין.

5.         הנתבעת, מצדה, טענה כי משנמחקה התביעה כנגד עיריית חיפה, שהיא מקור הסמכות להטלת האגרה, נשמט הבסיס תחת התביעה כולה. בנוסף ציינה הנתבעת לכך שהתביעה הוגשה אגב שיהוי ניכר,  כמעט על סף תקופת ההתיישנות. בהקשר זה הפנתה לכך שמדובר באגודה אשר ניהול ענייניה וקיום מפעלה לאספקת מים לתושבי השכונה מקורם בכספים שהיא גובה, וחיובה להשיב הכספים בהם נעשה שימוש למימון השירותים אותם היא מספקת, לאחר תקופה כה ארוכה,  יפגע בתקציבה ויגרום לה נזקים כבדים.

            הנתבעת הוסיפה כי אין יסוד לטענת התובעת כי נאלצה לשלם את האגרה בחוסר ברירה, שכן היא ידעה היטב, כמי שעוסקת מזה שנים רבות בפרויקטים של בניה, כי יש לשלם אגרה בעבור חיבור לרשת המים. לא זו בלבד, אלא שכל הרשויות המקומיות הסמוכות לאזור בו הוקם הפרויקט דידן, כגון עיריית נהריה, קרית מוצקין, קרית ביאליק וקרית אתא, גובות אגרת חיבור לרשת בגין כל יחידת דיור בנפרד, כפי שעשתה הנתבעת.

            מבלי לוותר על טענותיה, הוסיפה הנתבעת כי מן הדין לפטור אותה מהשבת סכום כלשהו שקיבלה מאת התובעת, הן משום שלא נגרם לתובעת כל חסרון כיס עקב חיובה בתשלום האגרה, שכן סכום זה הוטל על שכמם של רוכשי הדירות בפרויקט הנדון, והן על שום שבנסיבות המקרה, ההשבה בלתי צודקת. לעניין זה הפנתה הנתבעת לסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979.

            הנתבעת הכחישה את הטענה כי מדובר בעבודה פשוטה וכי סכום האגרה אינו עומד בכל יחס סביר לעלות העבודה שבוצעה על ידה. לדבריה, מדובר בעבודה יקרה ומורכבת, הכוללת תכנון וביצוע רשת המים וכן שמירה ואחזקת הרשת ואספקת שירותי מים לשכונה. העלות הכרוכה בכך עולה עשרות מונים על הסכום שנגבה מאת התובעת.

6.         יצוין כי התביעה הוגשה תחילה גם כנגד עיריית חיפה והוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, אלא שהיא נמחקה כנגד נתבעות אלו בהסכמה וללא שניתן צו להוצאות. לאחר שהתביעה נותרה תלויה ועומדת רק כנגד הנתבעת, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית לפיה תוכרע המחלוקת על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984.

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום, סך 179,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 1.9.98 (אמצע התקופה של מועדי פרעון ההמחאות שהעבירה התובעת) ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת, תוך פרק הזמן האמור, הוצאות משפט בסך 5,700 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

            לא שולמו הסכומים דלעיל במועד, ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ' בסיון, תשס"ז (6 ביוני 2007)  בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.